מוסיקה אמביינט, צ'יל, לאונג', ניו-אייג'

אני מעתיק שמות מהדיסק: דה נאמבר רידרס, נו נוייז, זיהן אנד קמיין, גוריילה, דה-פאז, ראשיד טאהה, קינוב, סוון ואן היס, סנטייאגו, קולור וגם אישתאר. באמת שלא כדאי להתעכב על כל שם. האוסף הזה הוא מהות הצ'יל. גם לסט טרופה בדרום צרפת

דנילו ונטורי הלחין וערך את אסופת הצ'יל הזו לחברת הלבשה ואופנה יוקרתית מאיטליה – "לה פרלה". התמהיל הקוסמופוליטי הזה מדיף ניחוחות צרפתיים, נע בין מוסיקה אלקטרונית, סמות' ג'אז, בוסה, פאנקי, אלקטרו ולאונג'. מקצבים בין דאון למיד-טמפו. לחישות, ומלמולים טלפוניים (Toi

זה אחד מאוספי הצ'יל היפים ששמעתי מעודי. Abstrait Music הוקמה ב-1996 על-ידי רפאל מריונו ( Marionneau Raphael ) במגמה להציע מוסיקה אחרת, שתיקח למחוזות כיד הדמיון הפורה, "שתגלה מרחבי תחושות חדשים". את היומרות אני לא הכי קונה, אבל המוסיקה האלקטרונית

מוסיקה של האלפיים היא ניחוח. לא המלודיה, לא הזמר, אלא האווירה, ואם אפשר לדנסס את האווירה, מה טוב. שף הרמיקסים, איאן פולי, סוחב עבר עשיר כרמיקסר למרות גילו הצעיר יחסית. המוסיקה מזכירה את "קפה דל-מאר", מותג, מודל. קלות נסבלת, לעיתים.

מייקל גודפרי שעומד מאחורי האוסף הזה (19 קטעים), מדבר על חוויות מיסטיות. האיש מאמין כי מוסיקת אמביינט היא הכי קרובה לאלהי כזה שאנחנו לא יכולים לראות או להגדיר. שרשרת אמני ברייטון, ששמותיהם לא יגידו כלום. מה שיותר ברור הם הסאונדים,

האיטלקים הם אמני האוספים. 28 הקטעים כאן הם קליידוסקופ של צלילים וקולות, שמגדיר מחדש את המושג "אמביינט". "גבר ואשה", הנעימה מתוך הסרט בביצוע 45 Dip בעיבוד אסיד לאונג' עונה כנראה על קריטריון של מוסיקת אמביינט כאלטרנטיבה למוסיקת מעליות – נעים,

לודוויק נאוור, מוסיקאי צרפתי, בודק זוויות אחרות של חיבורים. הקו: אמביינטי-ג'אז האוזי. המשחק בין אילתור למלודיה אינו מורכב אבל מגוון סגנונית. "רוז רוג'" נפתח בתיפוף שמזכיר את הטייק פייב של ברובק. אחר-כך מתברר שזה משהו רפטטיווי על בסיס שורת מזומרת

זה אחד מאוספי האמביינט-רוק היפים שנתקלתי בהם. ומה שמדהים הוא שרוב השמות כאן לא אומרים כמעט דבר – ראנג'ה, מירה, בלייק טייפ פור בלו גירל, ליישה, סטואה. ככלל הייתה מגדיר את האוסף כאמביינט דארקווייב, וריאציה של הניוווייב של השמונים. הטריו

מכירים את החוף של סאלינאס באיביזה? לורנצו אל דינו שערך את האוסף הזה ואף משתתף בו כנראה ראה לא מעט שקיעות במקום הזה, שכול משרד תיירות ינדב אותו כטיפ לתיירים המגיעים לאי. סאלינאס הוא גם תירוץ לאוסף ה-28 קטעים המחולק

סטייל הצ'ילאאוט נשמע כמוסיקת המעליות העתידית, ואני לא אומר את זה לגנאי. גם כאן הגיע הזמן למהפכה, זו מהפכה. כריס קוקו, עורך "מגזין די ג'יי", ערך אוסף מדהים בגווניו של מתכוני אלקטרוניקה מוסיקלים, סטייל ניכור מיופייף, פסיכודלי, אקזוטי עם אלמנטים

מדיסק כפול נותרה מהדורה אירופאית של דיסק אחד. התקליטן גילס פיטרסון ערך רשימת פייבוריטים, נפתח כמניפה ססגונית. שזירת סגנונות מרתקת. מהבלדה "איש הנהר" בביצוע אנדי ביי, דרך הג'אז הגאוני REJOICE של פרעה סנדרס, סווינ עשיר, פרדי הבארד החצוצרן בקטע בוסה

לסטיב טיבטס יש כנראה תשובה מה פשר השם המוזר של האלבום. הצלילים של הגיטריסט האמריקאי נשמעים אף הם מוזרים, אבל מאוד ייחודיים ומיוחדים. טיבטס בונה מרקם צלילים בדחף אימפולסיבי. מעין מסע בזמן, בחלל. המוסיקה היא תרחיש אקוסטי-חשמלי אלקטרוני, צלילי הקשה

לאיש ההקשה ההודי יש תסריט על "בראשית ברא". זקיר חוסיין דוגם את צלילי דמיונו בארבעה קטעים, ומאחור נמצאים כלים כסאראנגי, כסארוד, סיטאר, מרידהנגאם. מסע במחוזות היקום. התחושה ב"חלל עמוק" היא של מי תהום שהצולל בתוכם חווה צלילים מעולם אחר. המוסיקה

הערצתו של ונגליס לצייר אל גרקו, יליד יוון, שחי במאה ה-17היא שהולידה יצירה הנשמעת כתערובת פסקול וקלסיקה, עטופה במסתורין, מגע של קדושה, הוד והדר. ונגליס של "מרכבות האש", "1492", "החיפוש אחר גן העדן", מתמחה במוסיקה של התרחשות ואווירה. הצלילים מנסים

החיבור הוא בין גספריאן ממוצא ארמני המנגן ב-  DUDUK – מעין אבוב עתיק בעל צליל מאונפף –  ובין מייקל ברוק, גיטריסט ומוסיקאי המתמחה בחיבורים בין מוסיקה אתנית ומוסיקה אלקטרונית הוליד מוסיקה ניו אייג'ית מיוחדת. בעבר "קישט" ברוק את הזמר הפקיסטני

פרק נוסף בסדרה שמוצאה מאיביזה. זה ה"איזי ליסנינג" המודרני. "גולדפארפ" ב"אוטופיה" עושים מוסיקת אווירה סתמית. "כל שם אחר" של תומס ניומן, חלק מפסהקול של "אמריקן ביוטי" – אנמי. "סאנרייז" של "אפטר לייפ" הוא מקצב בוסה מלטף. דידו של WORTHLESS עם

איך נשמעת בוסה נובה באיטלקית? – בוסה נובה באיטלקית ועם הפתעות. קיימת סצינה ברזילאית בארץ המגף, הרכבים שעושים בוסה עם אסיד ג'אז, מוסיקת קלאבים, לאונג' ונוסחאות אחרות. מה יגיד לכם השם? SAFE NOIRE שום דבר. אבל זה ההרכב שעושה את ההבדל

אחרי המנה הראשונה בא התיאבון, כלומר אחרי ה"בוסה נ' סטונס" המוצלח ששעשה גלים גדולים באולפני ההפקות האלקטרוניות –  גם כאן, מחוללי המיקס לקחו זמרים שונים חיברו אותם להפקה אלקטרו טריפ הופית. מארלי נמצא אי-שם ברקע בין צליל דאב מיד טמפו

Alif יליד פריס, נגן גיטרה והקשה, רב-מוסיקאי, מהנדס סאונד, בעל מיומנות במוסיקה דיגיטאלית, הוציא מאולפניו שבמרסיי מסע מוסיקלי של 10 קטעים יש בו אלמנטים אורבניים, חליים וגם השתקפויות אתניות. Alif עוסק בתרגום "תסריטים" ל"סרטים מוסיקליים" רווי מסתורין, הזויים. אפשר להגיד

המשך ל"אפ אין פליימס" הקודם של היוצר דן סנייתס (Snaith) המקליט גם תחת השם "מניטובה". תערובת מפולפלת של רוק פסיכודלי, טכנו, פרי ג’אז, ולמעשה כול מה שנכנס תחת ההגדרה של פיוז’ן רב סגנוני. קשה לתא במילים את ההתרחשויות המוסיקליות בדיסק הזה.

הדיסק נקרא בלטינית PAX IN NOMINE DOMINI –  "שלום בשם האלהים", קריאת קרב שהושמעה עם תחילת מסעי הצלב. המזמורים המכונסים כאן, על האבירים שיצאו לכיוון ירושלים, הם מהמאות ה-11 וה-12, מושרים ע"י מקהלת "אסטמפי" ברוח תואמת, לטינית ימי-ביינמית, שירה מרחפת,

גם מי שלא ראה את הסיינס פיקשן הזה, יכול להינות מהשירים המתחברים לפס הקול בהפקת סאונד נדירה. אמה שפלן כאן, נהנית להתעטף בסאונדים משכרים. גם סטינג של A TOUSAND YEARS תאווה לאוזניים. רוב המוסיקה היא של גראהם רוול, שילובים בין