מוסיקה אמביינט, צ'יל, לאונג', ניו-אייג'

סידי כפול של מוסיקה עתירת קצב אלקטרוני מתקדם. הבשורה מגיעה מאולפני וואריה. שמות כ"טרובי טריו", "קיוטו ג’אז מאסיב", "בן מונו" "פאונה פלאש" לא אמרו דבר. אבל זה הניו-ג’אז  שמוביל עכשיו את "סצינת בתי הקפה", מותאם גם קלאבים מכל סוג. חברת

הכול כאן באנגלית, מגיע מלייבל שוודי, קוצר שבחים במצעדי הצ’יל והאלקטרוניקה, ועדיין השמות שמאחורי הם תוצרת מקומית- יונתן דגן אשר על המחשב והגיטרות, אוריה גזית – גיטרות, חצוצרה, שירה, דוד עדה – קלידים, דני מקוב – תופים וכלי הקשה, נועה

ואליום מוסיקלי או צלילי גן העדן? לפי שמות המלחינים, וואנג ג’יאן מינג, זאנג פו קוואן, שי זי יו ואחרים, (אמיתיים?) הסינים משתלטים על האמביינט. הכלים השולטים כאן פרט לסינטיסייזר ולמחשב MIDI, תיכנות כלי הקשה הם חליל וכינור סיניים ויש פונקציה

קול מלחשש ונאנק לוקח למסע ביזארי, עם קצב ופאנק. ההאוז פוגש באמביינט. וואןוומן-שאו. היא מפיקה, היא די ג’איית, זמרת, מנגנת בכל כלי. הצלילים נשמעים כמו נלקחו מפסקול של סרט. לקולות הלוחשים נוספו קצבי ג’אז גרוביים, דגימות, אווירה אקזוטית אוריינטלית. אנג’אלי

אוהבי "דיפ פורסט", ימצאו כאן נוסחה איכותית יותר, כניסה למסתורי יער עמוק יותר, תיזמורים מלטפים, פס קול שמחפש סרט, הפסאודו_קלאסי פוגש בשמיימי, מחשבים מייצרים אקזוטיות מרשימה. צלילי חליל רוגעים. טים ווזר, מייסדי יוריתמיקס, מייצר מוסיקה לתרפיה, בין הפאגני לאלהי, הצגה

לוקחים מוטיב מוסיקאלי מבאך, הנדל, ואלס, מינואט, בולרו ורומבה, מערבבים קצת אפרו ותזמורי קיטש. את החומרים מסרו לשש זמרות ולפילהרמונית של לונדון. הטבח, קרל ג’אנקינס, מתזמר מעולה, שלא יודע גבולות. רנו, ליוויס, ודלתא הזמינו אצלו נעימות לפרסומות, שזה אומר –

איך להגדיר את ז’אר? מוסיקה אלקטרונית מתקדמת, אלטרנטיווית? אין ספק שאלבומיו הראשונים "אוקסיג’ן" ו"אקווינוקס" היו יצירות עתירות דמיון ומרתקות, במיוחד "אקווינוקס" העתידנית, מעין מסע בחלל החיצון, שופעת מוסיקליות. כאן זו מהדורה של חמשת אלבומיו בדיסקים, השניים הנ"ל פלוס "יוסטון/ליון", אלבום

מחפשים אצל אולדפילד את Tubular Bells  מ-1973 כולל סוג המנגינות המיוחדות והצליל המסונתז הייחודי. אולדפילד שלא הלהיב בכול אלבומיו בשנים האחרונות מנסה אחרי 33 שנות ליצור גם ברוח הקלאסיקות שלו. באלבום מס. 1.  הוא יותר לירי ומינורי, משתמש הרבה בפסנתר

התמהיל: מוסיקה מיסטית, צלילי סינטיסייזרים אקזוטיים, קולות שמיימיים. הקטע הנקרא "ונוס" יפהפה, קלאסיקת ניו-אייג’, והסאונד המלודי והמעודן מכניס לעולמות רחוקים . המלחין הקדיש כל קטע לאלה אחרת – אויה, זוריה, קואן אין, אתנה בהשראת ספרו של כריס וואלדר, "ביירפוט בוק

הגדרת הבייבי פוקס כ"טריפ הופ" ו"אמביינט" אינה ממצה. אפשר להוסיף גם: דאב, רגאיי, סול. איך להגדיר את הקטע "ליידיבירד" ששרה כריסטין אן ליץ’? זה הרמוני, קליט ומחלחל. דיסק ציפורי לילה עם כריסטין, אלקס גריי ודוייט מלונדון שהתנסו בפיוז’ן מוזר, ריחופי,

המוסיקה מסמנת המודעות לקשר עם עולמות אחרים, כך מלחש האיש של יאלו בפתיחה. רעמים מתגלגלים מבשרים על מסע המסתורין של הצמד השוויצרי. הסאונדטרייק הסיפורי מורכב מדאנס אימפרסיוניסטי, עם אתנחתאות שונות – מזמור כנסיתי, אוריינטאל מיוסיק .  יאלו כהרגלה בונה מיני

בהתחלה שקעתי באיזו אווירת נועם היפנוטית. עד שהגעתי לקטע 5 שנקרא ,LE REVOLTE,  ואז חזרתי שוב לחלקת יער של חלום רחוק בצלילי חליל. ושוב, בקטע 7 שינוי אווירה להאוז אפריקאי. השוואות? אולי לא הוגן להשוות את הדיפ פורסט הזה לקודמים,

מה מהארבעים קטעים יכול לאפיין את האוסף. "חיים במונו" הצרפתי של מונו ואולי "רומיאו" של בייסמנט ג’קס או "קפה דה פלר" המיוחד של ד"ר רוקיט או "קרייזי אינגליש סאמר" של פיית’לס. וגם "גרוברמדה" וג’אז נובה". אם יש משהו ייחודי באוסף

אם מישהו ציפה מהצמד גרי קוביין ובראיין דוגאנס לפריצת דרך בתחום האלקטרוני, אז באלבום החדש זה לא קרה. אחרי 6 שנים הם נפגשים בצומת שבו מתחלפים אורות פסיכודליים, ושיש בו גם אמביינט, טריפ הופ, אתני, פולק סונגס, ביטלס ופינק פלוייד

מוסיקת המעליות של העתיד? יש פה יותר מזה. "הייר אינטליגנס אג’נסי" עם "ספיד לרן" בראשון מארבעת דיסקי האוסף, מוכר מאוד, "אינרספייר" ב"מחוץ לגוף" הוא אמביינט יפה. 41 קטעים, חלקם יצירתיים יותר חלקם הם רקע עיטורי למלא חלל. שמות? חבל על

פול שוורץ, מוסיקאי אמריקאי, לקח אריות מפורסמות אל מכונות האלקטרוניקה ואל העיבוד הקל כדי לתפור להן בגדים חדשים. זה יותר מתוחכם מאשר עשו למשל, אשפי המיקסים למוסיקה ליתורגית גרגוריאנית. מה שאטרקטיבי הם העיבודים, החצוצרה שמשתלבת ב –  ADDIO מתוך "לה

יוצאים הרבה אוספי צ’ילאאוט אלקטרוניים. סדרת קפה דל-מאר מרחה את הסגנון הזה עד מיאוס. אבל הצרפתים מהרובע הלטיני שיחקו אותה. זה אוסף שמנסה להימנע מקלישאות, קולקציה צרפתית עם טעם ג’אזי שנוסף להאוז, לקצבי הברייק והמידטמפו ואפילו כמה אמני ג’אז מוכרים

מייקל גודפרי שעומד מאחורי האוסף הזה בן 19 הקטעים מדבר על חוויות מיסטיות.  האיש מאמין כי מוסיקת אמביינט היא הכי קרובה לאלהי, שאנחנו לא יכולים לראות או להגדיר. שרשרת אמני ברייטון, ששמותיהם לא יגידו כלום. מה שיותר ברור הם הסאונדים,

אוסף שמחבר דאנס ומוסיקת עולם. די ג’יי מרטין מוראלס שערך אותו, יצא מקונספט פלורליסטי לא פשטני. הפתיחה של הצמד "באדמארש & שרי" היא  גרוב עם אלמנטים של המזרח וג’אז, צ’יצ’י פראלטה ב –   UN DIA MAS  מתחיל פלמנקו ומגיע לברזיל  מקבלים

אולאף גאטבורד, איש מינכן, לשעבר ממפיקי "ויה קון דיוס", מייצר מוסיקת אוירה אלקטרונית, כלית וקולית, רכה, הזויה, מלודית גם אוריינטאלית, לעיתים. זו בפירוש לא מוסיקה לסופרמרקטים. יש בה השפעות, אפקטים והרבה השראה ודמיון. "אפרודליק" נשמע כפסקול מתח. ההמשך  DIVIDED DREAMמראה

גם לסט טרופה בדרום צרפת יש חופים שטופי שמש מושכי תיירים, מה שמוביל את יצרני המוסיקה ליצירת תמהיל מתחרה לאוספי איביזה. זה סלט שפורץ גבולות בתערובות של צ’ילאאוט, אמביינט, דאנס, מוסיקת העולם ולהיטי מועדוני אנדרגראונד. פלמנקו מתחבר לבוסה, לאוריינטאל-דרבוקות בסאונדים

חברת "מיניסטרי אופ סאונד" ערכה 35 קטעים בשני דיסקים, הנמצאים בתוך קופסה קטיפתית, רקומה באותיות זהב. לכאורה אין קשר בין אם. סי סטריאו, פאטה עלי קאן, דאד קאן דאנס, TALVIN SINGH   LIGHT,   קלאנאד, מובי, JAKATTA  פרדריק, שושילה האמאן. בכל זאת

מוסיקה אלקטרונית מחזרת חזק אחרי האתני-אוריינטאל. הדיסק מגיע מדנמרק. פיטר מוסמן היוצר, המתכנת בקלידים שוזר עם הנגן הרב-כלי מסקה (סיטאר, בנג’ו, עוד, כינור) אמביינט אקזוטי. שני הקטעים הראשונים "מחפש עצה ממומחה" ו"ארבלה" מסמנים כיוון הזוי ומיוחד של סאונד אוירה שלוקח

אחרי אלבומם הראשון "604", נכתב על רביעיית הגברים והנשים בשחור משהו כ"להקת האלקטרו פופ הגדולה הראשונה של המילניום הזה". אולי הסופרלטיב גדול עליהם, אבל אין ספק שנולד הרכב אלקטרו מיוחד. זה דיסק של פופ סינטיסייזרים וקולות נשיים ריחופיים-מרוחקים, עם קורטוב

ג’וקר 611", "דה סטרייק בוי", "ויזיט ונוס", דינו פררי. מי אלה? לא יודע וגם לא חשוב. שמתי הדיסק, שקעתי בחצי תנומה, קראתי עיתון, התרווחתי בכורסה. מהדורה ב’ של קטעי צ’יל-אמבייינט. האווירה סקס-הרמונית, מסתורית משהו. תערובת של דאנס אווירה, מקצבי רקע.

יש חיים אחרים למוסיקה הישראלית. האוסף יכול לייצג אותנו יפה בשוק של המוסיקה האלקטרונית. על הקטע הראשון "סטרונג וורלד" חתומים עידן רייכל את עברי לידר, וזו תערובת מלו-אתנית מקורית שמסמנת כניסה יפה אל העולם האלטרוני. בתחנה השניה אלה אסטריקס וליאור

שימו את הקטע השלישי הנקרא "אל תעשה דבר", קצב דאנס, סלסול נשי באוריינטציה מזרחית. מדונסס קליל, צבע אתני. המוטו הוא של המוסיקאי הספרדי ממחוז איביזה, התואם הקונספט של קפה דל מאר: הצלילים הם רקע לאיזושהי מצב של רוגע משחרר על

תרצו, זוהי תמצית הצ’יל העכשווי, מיוחד ולא שטוח כמו זה שמכירים ממתכוני השקיעות.  האוסף מכניס לקצב ואווירה מיוחדים. 17 קטעים של יוצרים ומבצעים שלא יגידו הרבה. החוכמה היא לייצר מעין תסריט אווירה, ואחדים מהקטעים מספקים את זה עם תבלינים סוגים

טובי מרקס, הוא "בנקו דה גאיה", מוגדר כאיש הטכנו הגלובלי. האוריינטציה: חיבור קצבים אלקטרוניים עם כל מה שמריח כטרנד, דאנס דאב, או אוריינטאל. הדיסק השני נפתח ב"רוח מדברית", בסימפול שירת עופרה חזה בקצב דאנס. הסימפול נמצא בדיסק היותר רילקסי בין

משך 79 דקות אתם יכולים לעצום עיניים, להקרין סרט אוונגרד ללא פסקול, לדמיין עולם אחר. ב.אשרה האשף הברלינאי של האלקטרוניקה המיסטית, רוקח מסיבה של "נופים מוסיקליים" הזויים, בדאון ביט, במיד טמפו. הקונספט הוא מרחב מוסיקלי אינסופי של צלילים. מוסיקה סינמטית,