מוסיקה אמביינט, צ'יל, לאונג', ניו-אייג'

המובחרים של קיטרו

הונגליס של יפן רוקח תבשילים מלודיים די נאיביים עם הרבה "שיאים" דרמטיים. קיטרו מבשל בסינטיסייזרים משהו בין קלאסיקה רומנטית למוסיקה אלקטרונית מגוונת עם אלמנטים של מזרח ופזילות לפיוז’ן. 9 הדקות של MASTURI מצליחות להפוך את הקיטש למשהו יותר מיוחד, ריטואלי,

Out Of Phase

מוסיקה אלקטרונית מחזרת חזק אחרי האתני-אוריינטאל. הדיסק מגיע מדנמרק. פיטר מוסמן היוצר, המתכנת בקלידים שוזר עם הנגן הרב-כלי מסקה (סיטאר, בנג’ו, עוד, כינור) אמביינט אקזוטי. שני הקטעים הראשונים "מחפש עצה ממומחה" ו"ארבלה" מסמנים כיוון הזוי ומיוחד של סאונד אוירה שלוקח

אסטמפי

הדיסק נקרא בלטינית PAX IN NOMINE DOMINI –  "שלום בשם האלהים", קריאת קרב שהושמעה עם תחילת מסעי הצלב. המזמורים המכונסים כאן, על האבירים שיצאו לכיוון ירושלים, הם מהמאות ה-11 וה-12, מושרים ע"י מקהלת "אסטמפי" ברוח תואמת, לטינית ימי-ביינמית, שירה מרחפת,

פוקט יוניברס

המוסיקה מסמנת המודעות לקשר עם עולמות אחרים, כך מלחש האיש של יאלו בפתיחה. רעמים מתגלגלים מבשרים על מסע המסתורין של הצמד השוויצרי. הסאונדטרייק הסיפורי מורכב מדאנס אימפרסיוניסטי, עם אתנחתאות שונות – מזמור כנסיתי, אוריינטאל מיוסיק .  יאלו כהרגלה בונה מיני

Light & Magic

אחרי אלבומם הראשון "604", נכתב על רביעיית הגברים והנשים בשחור משהו כ"להקת האלקטרו פופ הגדולה הראשונה של המילניום הזה". אולי הסופרלטיב גדול עליהם, אבל אין ספק שנולד הרכב אלקטרו מיוחד. זה דיסק של פופ סינטיסייזרים וקולות נשיים ריחופיים-מרוחקים, עם קורטוב

אמנים שונים

גם מי שלא ראה את הסיינס פיקשן הזה, יכול להינות מהשירים המתחברים לפס הקול בהפקת סאונד נדירה. אמה שפלן כאן, נהנית להתעטף בסאונדים משכרים. גם סטינג של A TOUSAND YEARS תאווה לאוזניים. רוב המוסיקה היא של גראהם רוול, שילובים בין

פסיפיק

בהתחלה שקעתי באיזו אווירת נועם היפנוטית. עד שהגעתי לקטע 5 שנקרא ,LE REVOLTE,  ואז חזרתי שוב לחלקת יער של חלום רחוק בצלילי חליל. ושוב, בקטע 7 שינוי אווירה להאוז אפריקאי. השוואות? אולי לא הוגן להשוות את הדיפ פורסט הזה לקודמים,

Chillum Dreams vol. 2

ג’וקר 611", "דה סטרייק בוי", "ויזיט ונוס", דינו פררי. מי אלה? לא יודע וגם לא חשוב. שמתי הדיסק, שקעתי בחצי תנומה, קראתי עיתון, התרווחתי בכורסה. מהדורה ב’ של קטעי צ’יל-אמבייינט. האווירה סקס-הרמונית, מסתורית משהו. תערובת של דאנס אווירה, מקצבי רקע.

קומפוסט וואן הנדרד

סידי כפול של מוסיקה עתירת קצב אלקטרוני מתקדם. הבשורה מגיעה מאולפני וואריה. שמות כ"טרובי טריו", "קיוטו ג’אז מאסיב", "בן מונו" "פאונה פלאש" לא אמרו דבר. אבל זה הניו-ג’אז  שמוביל עכשיו את "סצינת בתי הקפה", מותאם גם קלאבים מכל סוג. חברת

The Chillout Sessions Ibiza 2002

מה מהארבעים קטעים יכול לאפיין את האוסף. "חיים במונו" הצרפתי של מונו ואולי "רומיאו" של בייסמנט ג’קס או "קפה דה פלר" המיוחד של ד"ר רוקיט או "קרייזי אינגליש סאמר" של פיית’לס. וגם "גרוברמדה" וג’אז נובה". אם יש משהו ייחודי באוסף

Another Life

יש חיים אחרים למוסיקה הישראלית. האוסף יכול לייצג אותנו יפה בשוק של המוסיקה האלקטרונית. על הקטע הראשון "סטרונג וורלד" חתומים עידן רייכל את עברי לידר, וזו תערובת מלו-אתנית מקורית שמסמנת כניסה יפה אל העולם האלטרוני. בתחנה השניה אלה אסטריקס וליאור

מיוז ברייקס

הכול כאן באנגלית, מגיע מלייבל שוודי, קוצר שבחים במצעדי הצ’יל והאלקטרוניקה, ועדיין השמות שמאחורי הם תוצרת מקומית- יונתן דגן אשר על המחשב והגיטרות, אוריה גזית – גיטרות, חצוצרה, שירה, דוד עדה – קלידים, דני מקוב – תופים וכלי הקשה, נועה

אמורפוס, אנדרוגינוס, The Isness

אם מישהו ציפה מהצמד גרי קוביין ובראיין דוגאנס לפריצת דרך בתחום האלקטרוני, אז באלבום החדש זה לא קרה. אחרי 6 שנים הם נפגשים בצומת שבו מתחלפים אורות פסיכודליים, ושיש בו גם אמביינט, טריפ הופ, אתני, פולק סונגס, ביטלס ופינק פלוייד

נ’אצ’ו סוטומאיור וול. 2

שימו את הקטע השלישי הנקרא "אל תעשה דבר", קצב דאנס, סלסול נשי באוריינטציה מזרחית. מדונסס קליל, צבע אתני. המוטו הוא של המוסיקאי הספרדי ממחוז איביזה, התואם הקונספט של קפה דל מאר: הצלילים הם רקע לאיזושהי מצב של רוגע משחרר על

מס.2 צ’יינה

ואליום מוסיקלי או צלילי גן העדן? לפי שמות המלחינים, וואנג ג’יאן מינג, זאנג פו קוואן, שי זי יו ואחרים, (אמיתיים?) הסינים משתלטים על האמביינט. הכלים השולטים כאן פרט לסינטיסייזר ולמחשב MIDI, תיכנות כלי הקשה הם חליל וכינור סיניים ויש פונקציה

דה פיוטשר סאונד אופ אמבינט

מוסיקת המעליות של העתיד? יש פה יותר מזה. "הייר אינטליגנס אג’נסי" עם "ספיד לרן" בראשון מארבעת דיסקי האוסף, מוכר מאוד, "אינרספייר" ב"מחוץ לגוף" הוא אמביינט יפה. 41 קטעים, חלקם יצירתיים יותר חלקם הם רקע עיטורי למלא חלל. שמות? חבל על

den’s Bar

תרצו, זוהי תמצית הצ’יל העכשווי, מיוחד ולא שטוח כמו זה שמכירים ממתכוני השקיעות.  האוסף מכניס לקצב ואווירה מיוחדים. 17 קטעים של יוצרים ומבצעים שלא יגידו הרבה. החוכמה היא לייצר מעין תסריט אווירה, ואחדים מהקטעים מספקים את זה עם תבלינים סוגים

אנג’אלי

קול מלחשש ונאנק לוקח למסע ביזארי, עם קצב ופאנק. ההאוז פוגש באמביינט. וואןוומן-שאו. היא מפיקה, היא די ג’איית, זמרת, מנגנת בכל כלי. הצלילים נשמעים כמו נלקחו מפסקול של סרט. לקולות הלוחשים נוספו קצבי ג’אז גרוביים, דגימות, אווירה אקזוטית אוריינטלית. אנג’אלי

המובחרים של Aria

פול שוורץ, מוסיקאי אמריקאי, לקח אריות מפורסמות אל מכונות האלקטרוניקה ואל העיבוד הקל כדי לתפור להן בגדים חדשים. זה יותר מתוחכם מאשר עשו למשל, אשפי המיקסים למוסיקה ליתורגית גרגוריאנית. מה שאטרקטיבי הם העיבודים, החצוצרה שמשתלבת ב –  ADDIO מתוך "לה

עשר שנים

טובי מרקס, הוא "בנקו דה גאיה", מוגדר כאיש הטכנו הגלובלי. האוריינטציה: חיבור קצבים אלקטרוניים עם כל מה שמריח כטרנד, דאנס דאב, או אוריינטאל. הדיסק השני נפתח ב"רוח מדברית", בסימפול שירת עופרה חזה בקצב דאנס. הסימפול נמצא בדיסק היותר רילקסי בין

כישוף

אוהבי "דיפ פורסט", ימצאו כאן נוסחה איכותית יותר, כניסה למסתורי יער עמוק יותר, תיזמורים מלטפים, פס קול שמחפש סרט, הפסאודו_קלאסי פוגש בשמיימי, מחשבים מייצרים אקזוטיות מרשימה. צלילי חליל רוגעים. טים ווזר, מייסדי יוריתמיקס, מייצר מוסיקה לתרפיה, בין הפאגני לאלהי, הצגה

Tourist

יוצאים הרבה אוספי צ’ילאאוט אלקטרוניים. סדרת קפה דל-מאר מרחה את הסגנון הזה עד מיאוס. אבל הצרפתים מהרובע הלטיני שיחקו אותה. זה אוסף שמנסה להימנע מקלישאות, קולקציה צרפתית עם טעם ג’אזי שנוסף להאוז, לקצבי הברייק והמידטמפו ואפילו כמה אמני ג’אז מוכרים

עולם אטומי

משך 79 דקות אתם יכולים לעצום עיניים, להקרין סרט אוונגרד ללא פסקול, לדמיין עולם אחר. ב.אשרה האשף הברלינאי של האלקטרוניקה המיסטית, רוקח מסיבה של "נופים מוסיקליים" הזויים, בדאון ביט, במיד טמפו. הקונספט הוא מרחב מוסיקלי אינסופי של צלילים. מוסיקה סינמטית,

"ריקודי הזמנים"

לוקחים מוטיב מוסיקאלי מבאך, הנדל, ואלס, מינואט, בולרו ורומבה, מערבבים קצת אפרו ותזמורי קיטש. את החומרים מסרו לשש זמרות ולפילהרמונית של לונדון. הטבח, קרל ג’אנקינס, מתזמר מעולה, שלא יודע גבולות. רנו, ליוויס, ודלתא הזמינו אצלו נעימות לפרסומות, שזה אומר –

וורלדווייד 2

שיטת העריכה של הדי ג’יי, הגורו של "רדיו 1" תחניף לכל אוזן: הוא מרכיב אוסף ללא להיט אחד, אלא קטעים שביחד יוצרים אווירת איזי ליסנינג מאוד מיוחדת. ג’אז נוגע בהיפהופ, בבוסה. החיבור המלהיב בין לטינו לג’אז של "נו ספיריט הלסינקי",