מוסיקה בלוז

פיטר גרין מייסדה של "פליטווד מאק", ענק בלוז לבן, עושה קאמבק נצחי מפרישה. חמוש בלהקת "ספלינטר גרופ", חרש הזרוק את אנגליה ואירופה. ההקלטות הם קלאסיקות של בלוז שעברו שיפוצים קוסמטיים. האווירה בלוזית אותנטית, אם אפשר להגיד את זה ככה. נייגל

גרייט גיטארס

לווקר איש סאן-פרנציסקו, יש שורשים של בלוז מסורתי, אבל הבלוז שהוא מנגן נשמע מודרני, עם השפעות רוק ישן.  . הקטע הפותח מגלה כמעט הכול על הבלוזיות של ווקר. זה נקרא "הבלוז המלוכלך והבזוי" והקול הוא קול טנור חודר ונהדר, תיזמורים

ספר השירים של רוברט ג’ונסון

בי.בי קינג אמר שאחד הדברים שנחרטו אצלו עמוק היה ההזדמנות לנגן לאחרונה עם פיטר גרין. הנאה ענקית. ואמר את זה מלך הבלוז. גרין הוא הבלוזיסט שבטעות נולד לבן. זהו אוסף של מלך שירי הדלתה מיסיסיפי, מיקבץ אולטימטיבי של בלוזים. גרין

חזרתו של ג’וני ווינטר

הגיטריסט הלבקן  הוא אחד הנגנים הוירטואוזים בהסטוריה של הבלוז. מנגן מגיל 14, ספג הרבה ממאדי ווטרס, גם מנגינה במחיצתו ויש לו הרבה מאןד קטעים שראויים היו לעלות על דיסק.  מדובר בקטעים מהאבולמים שיצאו בין 84’ ל-86’. לווינטר מיתרים צרודים ונגינת

"אל תביט אחורה"

הוקר המשיך לכתוב, לשיר עד לימי קשישותו העמוקים. יהיה אבסורד להגיד שהקשיש משתפר. הוקר זה הרי אותו הדיאלקט, אותו הטון העמוק, המחוספס והמתגלגל, הכי אותנטי. ואן מוריסון חולק איתו מקרופון ב"המשחק המרפא" שהוא כתב וב"טרבלין בלוז", וזה מה-זה-בלוז. וההרכב המלווה

עוד מכונית אחת, עוד רוכב אחד

מה עוד אפשר לקבל ממיסטר "סלואו אנד"? תתפלאו. צמד האלבומים שהוקלטו במהלך הופעות קלפטון בטוקיו ובלוס-אנג’לס מספקים את הסאונד האיכותי ששמעתי אי פעם מדיסק רגיל, סראונדי, עוטף וחם. התמהיל יספק גם את הפיוריסטים שממתינים לבלוז מיינסטרימי טוב כמו "בל בוטום

המובחרים של הבלוז

אני אוהב את הבלוז של מור, הגיטריסט האירי הוירטואוזי. הוא עושה בלוז לבן פתוח מאוד, שמתובל במוטיבים מתקופת ההבי מטאל שלו, קלישאות נהדרות בנגינת החשמלית, וכזמר יש בטונים שלו טונות של נשמה. מקבלים 40 בלוזים כולל הלהיטים הגדולים, כמו "סטיל

Beyond Mississipi, הבלוז שעזב את העיר,

מהו בלוז? אולד בלוז, ניו בלוז, שיקאגו או מיסיסיפי, שחור או לבן. בדיסק הכפול, שאלברט קינג, מאדי ווטרס נמצאים בו לצד דר’ פילגוד, דר’ ג’ון, בוב דילן טום וויטס, ואן מוריסון, נינה סימון וצ’אק ברי –  אפשר לקבל יותר מאשר

אני ומיסטר ג'ונסון

קלפטון עסוק הרבה בבלוז. וזה אלבום הכי בלוזי שהוא יצר – ארבעה עשר הקאברים לאגדת הבלוז רוברט ג’ונסון. כזמר בלוז קלפטון נשמע תמיד רך מדי, לא הכי משכנע בהבעה של סיפורים בלוזיים דכאונים, כאלה שיוצאים מהבטן. כאן לראשונה אני שומע קלפטון הרבה יותר

הופעה חיה , THE REAL DEAL

הו יהה. דיסק כלבבי, וההפתעה היא שזה ה"לייב" המוקלט הראשון של באדי מזה 20 שנה. טוב מאוחר מאשר בכלל לא. הקטעים נבחרו מ-4 מופעים בשיקגו ובניו-יורק. ואם מדובר, בבלוז, אשכרה בלוז, הגיטריסט הנפלא גי’ אי סמית’ היה עם באדי על

דילוג לתוכן