מוסיקה ג'אז

עמוס הופמן – עוד, גיטרה, אבישי כהן, בס, פסנתר, שירה, אילן קצ'קה – כלי הקש. אילן סאלם – חליל אלט. השם הופמן אינו בדיוק אסוציאציה למוסיקה מזרחית. אבל הנה מסתבר שנגינה בכלי כמו עוד אינה בהכרח שאלה של מוצא. עמוס

ביל פריזל הוא אחד מנגני הגיטרה החשובים הפועלים כיום. 24 אלבומים, שיתופי פעולה מפול מושן, ג'ון זורן, יאן גרברק ועד סוזן וגה ואלוויס קוסטלו, נגן ומלחין ג'אז ומוסיקה לסרטים. זוכה פרס גראמי על אלבומו Unspeakble. החדש "היסטוריה, מסתורין" הוא סדרה

לא לדאוג: עולם הג'אז חי, נושם וצומחים בו הרבה עילויים, שפעם אולי היו נחשבים "ענקים" כבר בצעירותם. קחו את ג'ימי גרין, סקסופון טנור וגם סופרן. אני שומע את הקטע הראשון באחד מארבעת הדיסקים שהוציא – שנקרא Re-Affirmation, הצהרה מחודשת. יצירה

כמו באוסף של לואיס ארמסטרונג, גם אצל אלה פיצג'רלד,  המחשבה הראשונה המאוד טבעית היא: מי צריך עוד אוסף. מדף הג'אז שלי גדוש בלפחות 6 אוספים שלה, ואני לא מגזים. עוד פעם אלה? ואז אתה מניח את הדיסק הראשון שנקרא "אלה: ספר השירים" המוקדש

אלברט בגר: סקסופון טנור, אבירם בן נעים – פסנתר, גבריאל מאייר – בס, יואב זוהר – תופים. מי שמגדיר את אלברט בגר אוונגרדיסט – אינו טועה. מי שרואה בבגר סקוסופוניסט של אמירה – גם הוא צודק. גם עם מי שרואה

עוד טיול בשביליו העכשוויים של פט מת'יני עם הטריו המצוין שלו – כריסטיאן מקברייד בבס כפול, המתופף אנטוניו סנשז. מת'יני לא בא להמציא את הגיטרה מחדש. או כמו שהוא אומר: עשינו את הקטעים האלה בשיטת האולד-סקול, וכוונתו לאסכולה הטריו הישנה

ענת כהן: קלרינט, ג'ייסון לינדנר – פסנתר, עומר אביטל – בס, גלעד – תופים כלי הקשה. ביצועים כליים לשירים ישראלים הם ז'אנר נפוץ. נגנים עם "אמירה" נזכרים בשירים שריגשו אותם, ומנסים להעניק להם פרשנות. התלבטתי אם להכניס את הדיסק הזה

הקטע הראשון  Je Ne Sais Quoi, הוא שמונה וחצי דקות של אלתור בזרימה מלודית, שמייצרות תוגה יפה. שתי הסוויטות שאנריקו פיירנונזי (פסנתר) את מארק ג'ונסון (בס) מציגים כאן הוקלטו חי בלוזן Laussane ב-1990. פיירנונזי, פסנתרן ג'אז איטלקי יוצא מהכלל, בעל

ארי ערב: פסנתר, יוראי אורון: קונטרבס, גדעון פסחוב: תופים.   13 הקטעים המנוגנים בפורמט טריו, הם הרכות הנסבלת בהחלט של האימפרוביזציה. ארי ערב הוא פסנתרן של מלודיה ענוגה ופילינג מעודן. "זיכרונות נמוגים" קטע שני בדיסק הוא אלתור המשלב את הסיפור

כשמונים בנשימה אחת את ענקי הטנור סקסופון – חובה להזכיר לכל מי ששוכח את גאטו בארביירי, אגדת ג'אז, נגן שמפיק קשת נדירה של צבעים מהכלי.  הקטעים כאן לוקטו מהקלטות בין  1973 ל-1979, תערובת של ג'אז אמריקני עם מוסיקה לטינית-אמריקנית –

  עומר אביטל – בס, עוד. ג'יייסון לינדר –  פסנתר, פנדר רודס, אורגן המונד, ג'ונתן בלייק – תופים, טמבורין, ג'ואל פראם – סקסופונים טנור וסופרן, אבי ליבוביץ' – טרומבון,אבישי כהן – חצוצרה.     עומר אביטל הוא מוסיקאי ג'אז מערבי,

מה תופס בהקלטות הישנות האלה? (בטח, בטח  הן עברו רימסטרינג) סוני רולינס, ענק הטנור,  והנגנים שלצידו נשמעים כאן כל כך ג'אז אותנטי, שזה מביא לך תחושה כזו של – להתרפק על הישן ולהתאהב מחדש. אנחנו ב-1956. מרץ עד אוקטובר. סוני

  הרכב: סקוט המילטון – סקסופון טנור, ג'ון פירס – פסנתר, דיוויד גרין – בס, סטיב בראון – תופים.     תקשיבו לצליל הטנור הזה. המילטון הוא כיום מהנחשקים ביותר בטנור סקסופון. Nocturnes and Serenades, הוא התקליט הארבעים ואחד שלו

בטח תשאלו אותי אם הייתי כותב על קומון בונד,  אלמלא מרינה מקסימיליאן בלומין. השאלה לגיטימית, ולא אלאה אתכם במממ…. אז כן, בלומין היא תירוץ טוב לחזור את האלבום הזה שיצא לפני למעלה משנה, בטרם כוכב נולד. ואללה, אמרתי את זה!

סטייסי קנט היא זמרת ג'אז שגורמת לך לשקוע בכורסה, למזוג משהו.  לעמעם אורות, להתענג על קוקטייל ג'אז-בוסה-סמבה-שנסון. אין לה בעיה לעבור מספר השירים האמריקני, לצרפתית, למשהו מקורי שכתבו לה Jim Tomlinson  (בעלה) ו – Kazuo Ishiguro   ואחר-כך לעשות רפיט בשלט.

"תדליקו את הכוכבים", נקרא אחד הקטעים בדיסק הזה, ויש כאן כמויות ענק של כוכבים שהפכו את הערב להצדעה מבריקה ונוצצת  מכל בחינה – צליל ביג באנדס, זמרות ג'אז, הישן והחדש וכוכבים – הרבי הנקוק, די די בריג'ווטר, ג'ון מקלפלין, רוי

להסביר למה היא מוכרת הדיסקים מספר אחת בג'אז? בבקשה: קראל (ויש כותבים ומבטאים דיאנה קרול) היא זמרת חוצת סגנונות (מה שנקרא crossover  (Jazz  קליטה, אינטליגנטית ואלגנטית, חמה, בעלת עומק אמוציונאלי. יש שמוצאים בה סוג של גאונות. מה צריך יותר. כשהוא

 זה מדיסקי הג'אז הלטיני המקפיצים ביותר ששמעתי. בואו ננסח את זה אחרת: אם מישהו ישאל אתכם – ג'אז לטיני מהו – תשלחו אותו מיד לאלבום הזה של מישל קמילו, הפסנתרן הוירטואוז. פרט, נמק והסבר.  אז קודם זה הפסנתרן (קמילו מכנה

 כמה מיוחד צליל החצוצרה של אנריקו ראבה, ענק הג'אז-חצוצרה  האיטלקי. הדיסק שמציין חזרתו ל-ECM אחרי 17 שנה, הוא ג'אז מלודי ממדרגה ראשונה, לרוב בלדות מינוריות ומה שעושה אותו לעוד יותר מיוחד זה האינטרקציה עם ההרכב שהקליט איתו ביתו ביוני 2003.

 חליל ג'אזי המנוגן בטמפרמנט לטיני. זה דייב ולנטיין. גם "הדברים האהובים עלי" של רוגר'ס והמרשטיין מתוך "צלילי המוסיקה" נכנס לסינתזה של נגן שחי בדרום ברונקס, אך בעורקיו זורם דם פוארטו-ריקני. ולנטיין אוהב קצב, גרובי כזה, קצב שאומר הרבה דברים על

היא שרה מה שנקרא "סטנדרט'ס", וכנראה שכול זמרת ג'אז מתחילה חייבת לעבור את הרף הזה, אלא שרנה אולסטד זו אינה עוד זמרת ג'אז. היא זמרת הג'אז הצעירה הכי מצליחה בהסטוריה.  בהקלטת האלבום הזה היא היתה בת 14, שחקנית טלוויזיה, קיבלה

עיירה מנומנמת בדרום צרפת מתעוררת פעם בשנה לצלילי פסטיבל ג'אז. גם האקורדיוניסט הצרפתי רישאר גליאנו הגיע לשם לאחד הקונצרטים הטובים שלו בחייו כפי שהוא עצמו העיד. למי שעדיין לא הכיר את החיבור הוירטואוזי של גליאנו לטנגו, זו הזדמנות מצוינת. יחד

עשר וחצי הדקות של Smash הלטיני (מתוך האלבום Continuo) לוקחים למחוזותיו המרתקים ה גרוב-פאנקיים של אבישי, כשהוא עצמו מסיים בסולו למחיאות הכפיים של הקהל במועדון הג'אז היוקרתי. מי שבולט בקטע הזה הוא ג'ימי גרין בסקסופון. חוץ מזה נמצא כאן את

 אני שומע צליל ג'אז נוגים ומרככים. הקטע נקרא   The Ravens – העורבים. שום אסוסיאציה לציפור השחורה הגדולה, אבל הקטע מינורי רומנטי, מספר סיפור. במיוחד הפסנתר המלודי. אני קורא בתוך העטיפה סיפור על שני ישראלים עומר קליין וחגי כה-מילוא שלמדו בבוסטון

פסטיבל ישראל  שהתהדר בעבר בענקי ג'אז מהליגה העליונה (השיא –  הקמת מתחם מועדון ה"בלו נוט" בתלפיות), הסתפק הפעם במשבצת הזו במרתון הרכבים  מתוצרת כחול לבן. ויש להנהלה הסברים: השנה מתקיים פסטיבל ג'אז בינלאומי בירושלים, והמטרה היא לפנות לו את הדרך.

קוראים לו בעברית תומר בר. פסנתרן ג'אז בן 12.  פסנתרן בן 12? על העטיפה של הדיסק זה Tomer Bar. והוא מנגן קטע שנקרא  Memories – והצלילים הנוגים יכולים  להיות מנוגנים בכל שפה. כן, גם אתם יכולים לשאול ילד בן 12

אילן סאלם – חליל וחליל אלט, קני וורנר – פסנתר, ג'והנס וויידנמולר – בס, איתן איצקוביץ' – תופים. Ilan Salem – Flute  & Alto Flute, Kenny Warner – Piano, Johannes Weidenmuller – Bass, Eitan Itzcovich – Drums     אילן סאלם,

לא פעם היו חילוקי דעות לגבי הגדרתה של קסנדרה וילסון כזמרת ג'אז לכל דבר, וזאת  בשל העובדה שהיא נגעה גם בפופ ובלוז. האוסף הזה מסיר כל ספק: קסנדרה היא זמרת ג'אז. לא סתם זמרת ג'אז. מהמצוינות. הטיים מגאזין הכתירה "זמרת

 מי שהצירוף ג'אז ואקורדיון אומרים לו רק רישאר גליאנו, צריך לשנן היטב את השם הזה – דינו סלוצ'י. אני מקשיב לדיסק הזה – ונפתח פתאום מרחב הרמוני ענק, ים של רגשות שמגיע  מאחיו של האקורדיאון – הבנדוניאון. בנדוניאון מתקשר כמעט

בשנה שהקונצרט הזה הוקלט  (2001), למעשה,  4 שנים לפני שהדיסק יצא, סוני רולינס (סקסופון טנור) היה בגיל (71) שסקסופוניסטים רק חולמים להמשיך לנגן. "בלי שיר" הפותח הוא צליל סקסופון מחוספס אבל מרתק, ומתברר שהקשישות עושה רק טוב לרולינס. הקונצרט החי