מוסיקה ג'אז

האוסף יוצא בשנתו ה-20 של הפסטיבל הבינלאומי. העורכים לקחו מיטב ה"איזי ליסנינג" של ענקי הג'אז שהופיעו בין המכולות בנמל אילת. התוצאה: ג'אז מלודי, קולח, להיטי, משהו שמתאים גם לדיסק במכונית, גם למסיבה בגינה. קחו את הקטע El Cadete Constitutucional שמנגן

זה סוג האלבומים שמעכלים בקלות יתרה בהאזנה ראשונה. בהאזנה השניה והשלישית – מתפתחת אהבה. מה המפתח שלו? בפשטות יפה, במוסיקה סינמטית רוויית אווירה שנוצרת באינטרקציה נהדרת בין מלודיה, קצב ואלתור + עיטורים מזרחיים אקזוטיים. בנגינת בס שלו יש הרבה מעבר

דיסק אולסטארס, לרגל 30 שנה למגזין הג'אז הנ"ל. כוכבים: בוב ברג בטנור סקסופון, רנדי ברקר בחצוצרה, דניס צ'מברס – תופים, ג'ואי דיפרנצ'סקו באורגן המונד B-3. פול בולנבק בגיטרה. זה הרכב של אנשים שמחברים חלקי כשרונות לשלם, והתוצאה היא הרבה מעבר

ג'אז לירי? נסו את קטע מס. 11 שנקרא LABLO ותבינו. פול פרסו מוציא צליל של ביטוי עמוק מהחצוצרה. הקטע הוא של מאשאדו, הפסנתרן בחבורה, מהבולטים בג'אז הצרפתי העכשווי. מאשאדו, בעל רקע קלאסי, הוא מלחין שניחן ברגישות מיוחדת, נוגע בואלס ורומבה,

בלי גינונים של סטארים, הם מתחילים ב"הנושא של יונתן" של יונתן אבישי, עוברים ל"שמחת החיים" של עומר אביטל, ואז מגיע "סקיצה של תל-אביב". יש תחושה שהם נפגשים (מאז 2002) להגשים הרפתקה ג'אזית בהגדרה כללית. זה יכול להיות לירי, אפריקני, ים

אבישי כהן – חצוצרה, עומר אביטל – קונטרבס, יונתן אבישי – פסנתר, דניאל פרידמן – תופים. בואו לא נקטלג את הרביעייה. נאמר רק שהמוסיקה שההרכב הזה מייצר מציב אותה כאחד מהרכבי הג'אז פיוז'ן-אתניים המעניינים והמיוחדים ששמעתי, פורצי גבולות של סגנון,

הדור הזה של הג'אז הישראלי כבר נעוץ חזק על מפת הג'אז העולמי. את האלבום ה"סקיצה של תל-אביב" ((Sketch Of Tel aviv אין סיכוי לקטלג. אבישי כהן (חצוצרה), יונתן אבישי – פסנתר, עומר אביטל בבס ודניאל פרידמן – תופים, נפגשים איפשהו

הוא רוצה להיות הפרנק סינטרה החדש, בעל מועדון משלו בניו-יורק. מייקל חבר לביג בנד ולמחצצר מיינארד פרגוסון, כדי לשיר בסווינג מאוד אלגנטי את הסטנדרטים המוכרים כמו "המחשבה הגדולה עלייך" והשילוב בין כלי הנשיפה לקול העשיר יוצא פריך ומענג. התזמורת מוסיפה

עבדולה איברהים הוא פסנתרן דרום אפריקאי שהולך על פורמט טריו ועושה ממנו מטעמים. זה ג'אז של פסנתרן שהגיע לבשלות ומנגן חומר מאוד ידידותי לטריו עם מעברים מיוחדים. התוצאה: ג'אז מלודי, קטעים לא ארוכים של 4 דקות. בקונצרט שהוקלט חי בקייפטאון

קני בארון, פסנתרן הבי בופ, רואה באלבום הזה את אחת מפסגות הקריירה שלו. ההוצאה המחודשת (האלבום יצא לראשונה ב-1985) מוצדקת. דייב הולנד בבס, דניאל הומייר בתופים היו הטריגר הכי חזק לבארון לשבור את תדמית הבי-בופיסט הקונבנציונלי, וללכת על מוסיקה מאתגרת

איטליה חזק על מפת הג'אז. יש שניים אנריקו שאני מתנפל על כול דיסק שלהם. אחד – אנריקו ראבה, חצוצרן. השני זה  אנריקו פיירנונזי הפסנתרן, ששיתף פעולה בעבר עם צ'ט בייקר, ארט פרמר, לי קוניץ וג'ים הול. הנגינה שלו מסתובבת ליד פטרוצ'יאני,

אני אוהב לנבור בספריית הדיסקים ולהיתקל באיזה דיסק ישן, שלהפתעתי מעורר בי ריגושים מחדש. דון בייאס. מה אנחנו יודעים נגן הסקסופון טנור הזה? מגדולי הטנוריסטים בתולדות הג'אז לצד קולמן הוקינס, בן וובסטר ולסטר יאנג. יליד אוקלהומה (1912-1972) התיישב בפריז בסביבות

לוסייה חוגג על באך. זו המילה. באך תמיד תמיד עורר בו שמחה וחדוות חיים. באך של לוסיה קליל, מלודי, קצבי. דיסק כפול עם מטעמי וחטיפי באך,שנלעסים בקלות, וזו נוסחת הקלסיקה הקלה והוירטואוזית. פרלודים, כוראלים, מינואט. 144 דקות של באך בסווינג,

הרבי הנקוק אמר על אלי דג'יברי שהמוסיקה שלו "שטה לטריטוריות לא מוכרות". ענק ג'אז המשיך בפרגון ודיבר על "מלחין כשרוני, מעבד ופרפורמר ללא דופי בסדר גודל שנדיר כיום למצוא", ו"יש לאלי את הפוטנציאל להפוך לכוח מניע באבולוציה של הג'אז".  או-אה. אני פותח

גאונותו של ג'ארט כפסנתרן האפילה על יצירתו. הפרוייקט משופע המבצעים בא "לעשות צדק" עם ג'ארט היוצר. ברוס הורנסבי בפסנתר עושה את "בקהנד" בעיבוד ביג באנדי. נדג'ה סלרנו זוננברג בכינור ובוב ג'יימס בקלידים חשמליים מנגנים "ספר דרכים מס. 9" כפיוט. צ'וצו

ג'ו לובאנו בטנור סקסופון היה יכול ללכת בדרך הקלה ולבצע את סינטרה בסווינג מיינסטרימי מסורתי. התוצאה מסבירה למה לדיסק אין פוטנציאל מסחרי ברור. לובאנו, במקום לנגן 13 הסטנדרטים במפתח סינטרה, מנגן אותם בעיבודים מבריקים ומאוד יצירתיים. הנגינה מזכיר את סוני

מזלנו שהרדיו הנורבגי הקליט ההופעות המשותפות של גץ ובייקר בנורבגיה, 1983. שבעה קטעים שהם עוד תמצית מלהיבה לכל חובב ג'אז מסורתי, שמקבל כאן שני נגנים ששרים את הכלים שלהם. הסקסופון המלודי הלם של גץ, החצוצרה התחושתית של בייקר. "בלאדקאונט" של

אל ג'ארו, הזמר בעל קול המשי החם הולך כאן על תערובת מוכרת של בלדות, SOUL ופאנקי וג'אז. האופן שג'ארו מצליח לטשטש גבולות מדהים. סול, לטיני קובני, פאנקי. אני אוהב את הזמר הזה. הוא לא נמרח. קולו חודר. הוא הצליח להגדיר

מי שזקוק להוכחה שדי די ברידג'ווטר שייכת למועדון הענקיות של בילי, אלה, שרה, כרמן ודיאנה, יקבלה בדיסק הזה, הקלטה חיה מ_1998. די די משתמשת בכל שיש לה, חיות וגוונים קוליים יפהפיים, בשירים קצביים כ"אנדסיידד", "קוטונטייל", גם בבלדה כ"מדרגות לכוכבים", שרה

המוטו של תלוניוס מונק היה: "ג'אז הוא חופש". הדור שבא אחריו מצדיע למוטו. וינטון בחצוצרה עושה תרגום נפלא למונק. לעיבודים שותף הטרומבוניסט וויקליף ג'ורדון. סטייל ניאו- קלאסי חכם, חם. זו הגישה של מרסליס למסורת. הצדעה מתוחכמת לא מהפכנית. וולטר בלנדינג

ג'אמאל, פסנתרן וירטואוז, בקונצרט מלהיב, עם מנולו בדרנה בכלי הקשה, ג'ורג' קולמן בטנור סקסופון, ג'ו קנדי ג'וניור בכינור, יורון יזראל בתופים, קלווין קיז בגיטרה. ג'אמאל מנתב את ההרכב לג'אז חם, בשרני, לטיני פאנקי באוריינטציה. זה החוט המקשר בין BELLOWS ל"עלי

גם האוסף הזה מאשר עובדה שקשה להתווכח איתה: צ'ארלי (בירד) פרקר היה המהפכן והממציא של מה שנקרא "ג'אז מודרני", המוסיקאי והנגן שהשפיע על דורות של נגנים. גאונותו בלטה קודם כול בהמצאה המלודית הספונטנית והמתוחכמת, ששורשיה היו בבלוז של קנזאס סיטי,

קאונט בייסי הוא תמצית המשובח של הביג באנד'ס. זה לא רק הדיוק בנגינה, תיזמורים טיפ טופ, אלא גם הקפדה על הקלטות מעולות. וההקלטה, באולם הותיק בסאן פרנצסיקו, בניצוחו של גרובר מיצ'ל מצלצלת נקיה, מהוקצעת. תענוג. על "קולות ניו יורק" שמצטרפים

ג'ון פטיטוצי, בסיסט יצירתי, מיומן, ענק בהתהוותו, שומר על הרוח הקצבית, שמנשבת במפרשיו מאז נמנה על הרכבו של צ'יק קוריאה. המוסיקה זורמת באפיק לטיני, ועם רשימת נגנים כזו, אי אפשר לפספס. הפסנתרנים הם ג'ון ביסלי ודנילו פרז, כריס פוטר ומרק

אחרי הירומי, זו כבר אינה הפתעה שמיפן יוצאת עוד פסנתרנית ג'אז שנועדה לכבוש או-טו-טו את המועדונים ופסטיבלי הג'אז בעולם. אמיקו מינאקוצ'י מנגנת פסנתר סטייל קית ג'ארט. ילידת יוקוהומה יפן, חיה כיום בפריז, כמו ג'ארט היא מלווה את נגינתה בקולות שירה

היא מגלמת קשת הסגנונות השחורים מג'אז, דרך בלוז וגוספל. יש ה קול שברירי, חזק וחודר. כאן נינה בעשרים ושלושה שירים, 2 אלבומים בדיסק אחד, היא והפסנתר, וזוהי אמנות הפרשנות הקלסית. כשהיא שרה "מי אני?" לפי ברנשטיין, זה התערטלות רגשית. כשהיא

נגן הטרומבון אבי לייבוביץ` הוא אחד המלחינים ואמני הג'אז המובילים בארץ. לייבוביץ, שאשתקד זכה בפרס ראש הממשלה הראשון למלחיני ג'אז, שב ארצה לפני כ-3 שנים אחרי יותר מעשור של פעילות אמנותית אינטנסיבית בניו יורק ולונדון. האורקסטרה מורכבת מ-13 נגנים המשלבים

חתיכת נוסטלגיה. לשמוע חמישים זמרות ג'אז בין השנים 1940 עד 1953, בסמול באנדס, בביג באנדס. כינו אותן אז "ציפורי לילה". כל זמרת מיוצגת בשיר אחד. בגלל איכות ההקלטות, ואולי גם העיבודים, יש הרגשה שכולן נשמעות אותו הדבר, גם הולידיי ופיצ'גראלד

בן וובסטר (1909-1973) נחשב לאחד משלושת הטנוריסטים הגדולים בג'אז יחד עם קולמן הןקינס ולסטר יאנג, בעל מגוון טונים מהקשיחים ביותר ועד המעודנים (בבלדות) החמים והרונמנטים ביותר. השם "ג'נטל" מאוד הולם את 8 הקטעים באלבום שהוקלט בנובמבר 1972, כשנה לפני מותו

אני אוהב את ההרכב הזה של היידן, כל עוד העיבודים של אלן ברודבנט, הפסנתרן, אינם מערבבים כלימיתר סימפוניים, ובדיסק הזה כמו שאומרים _ שני קווים מקבילים שאינם נפגשים ג'אז וקלאסי, וההעדפה שלי נופלת על פיור ג'אז "בלוז השיבה הביתה" של