מוסיקה ג'אז

הופעה חיה בפריז

קול האלט הסקסי שלה לא מדהים, אבל היא עושה בו דברים מדהימים, והיא מנגנת פסנתר זורם, מלודי. יודעת לסחוף את הריתם סקשן שלה. הופעה חיה בנובמבר 2001 באולימפיה פריז. קראל בחרה סטנדרטים הכי מוכרים. "אני אוהבת להיות  כאן איתך", "מראה

כל מה שיש לי

זמר הקרוס-אובר האלגנטי ביותר בג’אז. ג’ארו הולך על תערובת עדכנית: סמותס ג’אז, בלוז, פאנקי בקצבי מיד-טמפו וסלואו. הדיסק מתחיל עם "רנדום אקט אופ לאב" במיקצב רגאיי. "לעולם לא מאוחר" הוא בלדת סול במיטב המסורת, ו"רוט 66" מוגש באקפלה. בין ובין

"הנערה מהחדר האחר"

קראל הפסנתרנית והזמרת, אחת מתגליות הג’אז הגדולות של השנים האחרונות, הלכה על אלבום שחלקו הגדול הוא שיתוף פעולה עם אלוויס קוסטלו (מילים, לחן לסירוגין) אל תצפו לאלבום סטנדרטים רגיל. זה אלבום יותר מורכב, בעיקר בטיפול שלה בשירים חדשים. הצטרפו אליה שני

"כל מה שאבקש"

זה מסוג הסאשנים שמצדיעים לנגן הבס, מקרופון מיוחד לכלי, ומדובר באחד הטובים בעולם, הדני המעולה בן ה-53. איזה נגן. נילס מנגן ג’אז על בסיס מסורות שוודיות ודניות, אבל הוא מגוון ופתוח לסגנונות, עיבודים ונגנים. JUST IN TIME זה פאנקי מלהיב,

Soulful Strut

וושינגטון הולך בדרכו. הוא אחד הסקסופוניסטים המצליחים ביותר בג’אז. מנגן משהו שנוגע בסול שנוגע בפופ. סופרן סקסופון מבצע בלדה קליטה כ"אינך יכול לעצור את הגשם?" וסקסופון אלט שעושה את "נגן את הגרוב בשבילי" פריך מאוד. גרובר מספק המינון בין בלדות

מקומות

אפשר לומר: נולד פסנתרן ברמה של ביל אוואנס וקית’ ג’ארט ואף למעלה מזה. האלבום מתמצת ארבעת הקודמים. מלדאו משרטט רישומי תחושות על רקע מקומות בעולם. מהורהר, מלנכולי, עצוב, והאלתור והמלודיה לוקחים אותו למקומות שאחרים לא היו בהם לפניו. שבעה סולואיים

סווינג לשור

פרגוסון, 74 והבאנד שלו, מומחי סווינג, מגבים את שור בצליל ביג-בופ נשיפתי יפהפה, ומוסיפים לה דלק באוקטן גבוה. שור זמרת בלדות בעל 2 גראמיז, בחרה בסטנדרטים כ"רק אחד מאותם הדברים", "בסמה מוצ’ו", "עלי שלכת", "מכתבי אהבה", "מיי רומנס", "לאש לייף".

אולימפיה 2000

יום הולדת 70 היתה סיבה למסיבה לג’אמאל באולימפיה בפריס, מהפסנרנים היותר משפיעים על סצינת הג’אז המודרנית. החברים שעלו לנגן מצויינים: ג’ורג’ קולמן בסקסופון טנור בצליל כמו-קולטרייני בשרני, אידריס מוחמד שעל התופים, ג’ייימס קאמאק בבס. בין 6 הקטעים 4 סטנדרטים כ"לילה

מעבר לשמי מיסורי

הדואט האקוסטי הזה בין היידן בבס ומתיני בגיטרות הוא מפגש אינטימי של שני יוצרים, כמעט ישיר, עירום מתוספות שאינן קשורות לחיבור המאוד נקי. רק המלודיות והצלילים שיוצרים את ההשראה ההדדית. מת’יני והיידן שגדלו במיסורי, מגיעים כאן לשפה משותפת כמעט מושלמת,

ג’אז קפה

ג’אז קפה נשמע כמתכון למוסיקת רילקס, ולא היא. האוסף הוא סלט עם הרבה ירקות ופירות. זה גם לא בדיוק  SMOOTH  ג’אז, אלא תמהיל רס סגנוני קצבי.  אני לא מדבר על זמרים מוכרים כמו נינה סימון, סרג’ גינסבורג, קווינסי ג’ונס, סרג’יו

Live In Samois , הצדעה לדג’נגו ריינהרדט ו- Live At The North Sea Festival

שלוש גיטרות אקוסטיות רצות בקצב מסחרר. הסגנון:  ג’אז צועני. מוסיקה שנשמעת קצת ארכאית, אבל הרוזנברג טריו כול-כך מיומנים, מנגנים בכזו טבעיות, שהם מצליחים לעבור את מחסום הזמן. איך שהם מנגנים את הסיפריצ’ואל הותיק "או מן ריבר".  הם מושפעים חזק מדג’נגו

דיי איז דאן

מלדאו , כוכב-על של פסנתר הג’אז, כבר יוצר תמהיל מחושב לשלישיית ג’אז. Knives Out לפי ,רדיוהד",  "אלפי" של באכארך, "היא עוזבת את הבית" ו"מרתה יקירתי" של לנון ומקרטני, "50 דרכים לעזוב את אהובך" של פול סיימון, גם סטנדרטים כמו NO MOON

The Water Is Wide

לוייד הוא סקסופוניסט שתמיד עורר בי ריגוש מיוחד. מבט על רשימת הנגנים באלבום תוסיף ריגוש. ג’ון אברקרומבי בגיטרה, ביל היגינס בתופים, בראד מלדאו בפסנתר ולארי גרנדיר בבס. מוסיקה של סטנדרטים וקטעים מוכרים. לוייד כהרגלו הולך על טון, מהורהר, עדין, מלטף,

קליפורניה חולמת

מדובר אכן ב"קליפרניה חולמת" של "האמהות והאבות". זה נכון שווס מונטגומרי, גאון הגיטרה, עשה מה שנקרא בלשון המבקר "פשרות". והנה התברר, כמה לא מפתיע, שהקומפרומיזם הביא לווס את הקהל בגדול. גם על הדיסק הזה יגידו שהוא לא חף ממסחור, ויביאו

אוסף

היא מזכירה את הגדולות. אלה פיצג’ראלד, בלוסום דירי, דיאנה וושינגטון. זו הליגה. וכשהיא שרה "הם לא יכולים לקחת את זה ממני", יש בה יותר ממשהו מבילי הולידיי. אלבום שמוקדש לקלסיקות של ספר השירים האמריקאי כולל  ALL TOO SOON של אלינגטון

קאט נ’ מאוז

סגנון הג’אז הקאמרי המאפיין את נגני חברת  ECMנקרא "צ’מבר ג’אז". ג’ון אבקרומבי, גיטריסט-על הרכיב רביעית-על המזכירה רביעיות גדולות ולמעלה מזה. קטע הפתיחה "רעיון יפה" נותן תחושה של ארבע נגנים שבאו ליצור ביחד. ג’ואי ברון בהקשה, מרק פלדמן בכינור, מרק ג’ונסון

Face To Face

יש משהו מרתק, מציינים על גבי העטיפה במפגש בין שניים שמעולם לא נפגשו בעבר. השאלה היא כמובן: מה יום מיומיים. תשובה: גליאנו אשף האקורדיון והבנדוניאון ולואיס באורגן המונד נועדו זה לזה. המוסיקה היא ג’אז רומנטי המנוגן ע"י שניים שמתנים אהבה.

"אדמה"

לא בכול יום מזדמן לאמן ישראלי לעבוד עם צ’יק קוריאה על אלבום חדש. את אבישי כהן, הגדירו המבקרים בארה"ב  כג’אזיסט הישראלי המבטיח ביותר שהגיע לארה"ב. ה"דאון ביט", מגזין הג’אז הנודע, הכתירו  "כהבטחה הגדולה בג’אז העכשווי". הוא היה חבר ב"אוריג’ין", של קוריאה

Sunwheels

אתה נדהם מצליל הסקסופון על הפתיחה ETERNAL ALL. שמונה דקות של ג'אז שיש בו כמעט הכל. מרקוס הוא אחד הממשיכים המרתקים של דור הנפילים. הדיסק מזכיר את "מעגלים נפשיים" של רולאנד קירק. מה שעוד הופך את האלבום לחובה הם העיבודים.