חלק מהמעלה בתקליטור זה הוא שהשירים מייצגים סוג של דגימה של אמנים שונים שרוי היינס ניגן איתם לאורך השנים, עד לידת העידן הג'אז הקריר. הוא היה המתופף של לסטר יאנג בסוף שנות הארבעים, שיתף פעולה עם באד פאוול, מיילס דיוויס, צ'ארלי פרקר,
לא הייתי צריך לחכות לסולו הנפלא של "Rhapsody in Blue" כדי להבין את החיבור של הפסנתרן טד רוזנטל לגרשווין. ארבע השעות של הטריו שלו במועדון גריי בת"א במסגרת מופעי קהילת הג'אז ההישראלית בניהולו של ברק וייס, היו אחת מחוויות פסנתר
דוגמא טובה של תקליט אחד של גאון פסנתר ג'אז. באד פאוול מקדים את תלוניוס מונק ודייב ברובק ועוד כמה אהובים עלי. אם אתה אוהב פסנתר בופ סולו מהעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, זה אחד התקליטים הטובים מאותה תקופה. מדובר בסדרה
אני מקשיב לאלבום הזה לצורך התרגעות מענגת. תודה לקולמן הוקינס שקפץ על עגלת הג'אז / בוסה, טירוף שנולד בין השאר בהשראת סטן גץ בשנת 1962. בשביל מעריצי הוקינס זו היתה מעט הפתעה, אלא שהוקינס באישיותו היה מסוגל להתאים את עצמו
שמעתי בעבר קאברים טובים של רדיוהד של מוזיקאי ג'אז, למשל בראד מלדאו בגרסת סולו לפסנתר של "Paranoid Android", שהוקלט בפסטיבל ג'אז בצרפת. ירון הרמן, הפסנתרן הישראלי שבסיסו בצרפת, עשה את "No Surprises" עם הרכב שכלל את כריס טורדיני (בס) וטומי
סופרלטיבים? עם פט מתיני אני מרשה לעצמי להתפרע. בסוף הערב רשמתי משפט כמו – קוסם הגיטרה ניגן פה. הוא אגב הרוויח אותו (את הסופרלטיב) ביושר. מה שהאוזניים של אלפיים איש שמעו בהאנגר – הוא סוג של מוסיקה ששומעים רק מנגן
הביטלס עדין Here, There and Everywhere, וכשמדובר בלהקת ארבעת המופלאים – סולד אאוט הוא מובן מאליו, גם כשהז'אנר הוא ג'אז. אנחנו בערב הסיום במשכנו החדש של פסטיבל יפוג'אז בבית ציוני אמריקה ב…תל אביב. המותג נשאר, העיר (יפו) נשארה מאחור. תמיד
בתוכניה של הפסטיבל נכתב כי הרוק הוא "ילדו החוקי של הג'אז". יותר נכון יהיה לומר ששניהם נולדו מהבלוז, אבל המרחק שנוצר ביניהם הוליד ברבות השנים ניסיונות לקרב אותם, ואפילו להתחבר. מיילס דיוויס, למשל, נחשב לאחד החלוצים הבולטים במיזוג בין שני
אין כמו יפו בלילות הירח האלה, אבל כדי לראות ולשמוע את פסטיבל הג'אז שנולד בה, תצטרכו לשים בווויז "בית ציוני אמריקה" במרכז ת"א… זה קורה כשפסטיבל יפוג'אז עובר שלושה קילומטר צפונה לתל-אביב, ועדין נקרא "יפוג'אז", כי על מותג לא ממהרים
יש שמגלים את יופיו של הג'אז ב – "Kind of Blue" של מיילס דייויס, ב – Giant Steps של קולטריין. יש שמתאהבים בג'אז בהאזנה לנגינת הטנור הרכה והבלוזית של דקסטר גורדון כמו באלבום הבלדות הזה. מעט סקסופוניסטים מצליחים להפיק את
ב-13 בינואר 2007 – נפטר מייקל ברייקר בניו-יורק בעקבות סיבוכים ממחלת סרטן הדם, והוא בן 57. כמעט חודש לאחר מכן – הוענקו לו 2 פרסי גראמי על האלבום Some Shkunk Funk שהקליט יחד עם אחיו רנדי ב-2005. בסך הכל, במהלך הקריירה
הסקסופוניסטית והחלילנית הצעירה מרתה ווידג'יק Marta Wajdzik מנגנת בסקסופונים ובחלילים עם רביעיה הכוללת את הפסנתרן החשוב פאבל תומאשבסקי. מדובר בנגנית המדורגת בין הטובים בגל חדש של סקסופוניסטים יצירתיים. היא רק בת 21, נגינתה נותנת הצצה לדור החדש של הג'אזיסטים הפולנים. המסורת הנפלאה נמשכת.
טד רוזנטל, אחד מפסנתרני הג'אז המובילים בדורו, מגיע בדצמבר לסדרת הופעות. רוזנטל, זוכה הפרס הראשון של תחרות הפסנתר הג'אז הבינלאומית של Thelonious Monk בשנת 1988, ניגן עם ענקי ג'אז כגרי מאליגן, ארט פארמר, פיל וודס, בוב ברוקמאייר, וג'ון פאדיס. הוא
"ברחוב הדולפין הירוק" ("On Green Dolphin Street") הוא שיר פופולרי משנת 1947 שהלחין ברוניסלב קייפר למילים של נד וושינגטון. השיר הולחן לסרט "גרין דולפין סטריט", שהתבסס על רומן באותו שם משנת 1944 מאת אליזבת גודג', והפך לסטנדרט ג'אז לאחר שהוקלט
"איזה כף לדבר עברית", אומר הפסנתרן אוריאל הרמן לקהל. סיבת ההתפעמות? אוריאל, אחד הפסנתרנים הישראלים הפעילים והמצליחים בעולם, כמעט אינו נמצא בארץ. כשהוא מגיע לכאן לנגן – יש לו ככל הנראה מטרה אומנותית מאתגרת. אנחנו בפסטיבל הג'אז הפולני במועדון גריי
מרצ'ין וסילבסקי, בן החסות של תומאש סטנקו ושלישייתו, מציעים הופעה חיה רטרוספקטיבית, שתואמת את מורשתו של החצוצרן הפולני האגדי, איתו הקליטו 3 אלבומים – במלאת 80 להולדתו. כך נפתח חלקו הראשון של המופע. הטריו, שפתח את פסטיבל הג'אז הפולני בשנתו
כשהג'אז פוגש את הרוק. כשהרוק פוגש את הג'אז. כשפסטיבל יפו ג'אז עובר שלושה קילומטר צפונה לתל-אביב (בית ציוני אמריקה) ועדין נקרא "יפו ג'אז", כי על מותג לא ממהרים לוותר. עמיקם קימלמן, המנהל והמפיק האומנותי מוביל רעיון: לחבר נגני ג'אז למוזיקה
ג'ואי דפרנצ'סקו, מי שהחזיר את אורגן המונד B-3 למיינסטרים הג'אז בתחילת שנות ה-90 ובהמשך במשך יותר מ-30 שנה, מת בסוף השבוע שעבר. הוא היה בן 51. גלוריה דפרנצ'סקו, אשתו ומנהלתו, הודיעה על מותו ברשתות החברתיות, אך לא סיפקה סיבה. דפרנצ'סקו
גיליתי איימי ווינהאוס גרסה מקומית. גיליתי להקת ג'אז סווינג, שמתחברת לג׳אנגו ריינהרדט וסטפן גראפלי ולמיטב הלהיטים של מוזיקאי הסווינג האגדתיים משנות העשרים והשלושים, כמו גם לזמרות בלוז כבסי סמית' ובילי הולידיי. הכנר עומר אשנו והגיטריסט אמיר גד אירחו את הזמרת
יש מקום לגלות את צ'יק קוריאה מחדש? תשאלו את החלילן מתן קליין ואת הפסנתרן טוקי שטרן, שהגיעו לפסטיבל Summertime במועדון גריי בת"א לנגן קוריאה. למעשה, למה לשאול, כשאפשר להאזין. כשקליין שמע לראשונה תקליט של קוריאה, הוא שמע חליל. להופעה הוא עיבד
ארמיר לי, כוכב ג'אז האמריקאי העולה, מאתגר עצמו במנהרת הזמן של הג'אז, עובר דרך כל הענקי הסקסופון מפארקר, דרך קולטריין, סטית', אדרלי ועוד. ארמיר, שגדל ביוסטון, טקסס, הוא וירטואוז מהמעלה הראשונה, אחד הסקסופוניסטים המבריקים והמרגשים של הדור החדש. הנגינה שלו
Red Clay הוא אלבום שהוקלט ב-1970 על ידי חצוצרן הג'אז פרדי האברד. זהו אלבומו הראשון בלייבל CTI המנותב לפיוז'ן של הסול-ג'אז, סגנון שישלוט בהקלטות שלו בחלק המאוחר של העשור. עוד לפני שהאברד חתם ב-CTI רקורדס ב-1970, הוא כבר נחשב לאחד
אוהבי ג'אז: פנו את הערבים שבין ה-13 ל-15 בחדש הבא (ספטמבר) זהו שת"פ שלא יתכן בימים אלה בין פוליטיקאים: אמני ג'אז ישראלים ופולנים יגיעו לנגן משך שלושה ערבים במועדון גריי התל-אביבי. מדובר בשיתופי פעולה מיוחדים והפקות מקור ייחודיות לפסטיבל, בהפקתם
מעריצים מושבעים של קית' ג’ארט כמוני שחשו כי השלישיה שלו מיצתה עד תום נושא הסטנדרטים, המתינו לאלבום הזה, שהוקלט ביולי 2000 ברויאל פסטיבל הול בלונדון. בעשור השלישי שלה כיחידה, השלישייה המדהימה הזו בהשתתפות הפסנתרן קית' ג'ארט, הבסיסט גארי פיקוק והמתופף
נגן הטנור סקסופון, סטן גץ חזר ב-1961 משהות ארוכה בקופנהגן, ואחד הסאשנים הראשונים היה עם בוב ברוקמייר הטרומבוניסט החם והפתוח. ואיזו כימיה נוצרה ביניהם. גם הריתם סקשן תורם תרומה לאחד מאלבומי הג’אז היותר פריכים ששמעתי. סטיב קאן בפסנתר, גון נבס
המונחים "סטנדרט" ו"סטנדרט ג'אז" מתייחסים לרוב ליצירות ג'אז פופולריות. חיפוש מהיר באינטרנט מגלה, כי ההגדרות שונות באופן משמעותי. לפי השוואת ההגדרות במספר מילונים וחוקרי מוזיקה, אפשר לקבוע כי "סטנדרט ג'אז "הוא יצירה בעלת ביקוש מתמשך ברפרטואר מוסיקלי ומשמש בדרך כלל
הבסיסט מירוסלב ויטוס והסקסופונסט יאן גרבארק (על סופרן וטנור) בסט דואטים מופנמים. השניים הם מוזיקאים מהשורה הראשונה המציגים ג'אז אירופאי איכותי. גרבארק משדר תשוקה בסופרן, וויטוס "מגדיל" את המוזיקה בצלילי הבס המאוד נוכח שלו; מדי פעם הוא גם מוסיף דגימות
רון חולדאי, ראש העיר ת"א ,הכריז בעבר על תל אביב כעל בירת הג'אז של ישראל. מאז עושה מחלקת התרבות שלו מאמצים להוכיח, כי זו לא היתה הכרזה סתמית. אם לבחון את מפת ארועי הג'אז בתל אביב – לא היה ממש
מדובר אכן ב"קליפרניה חולמת" של "האמהות והאבות". זה נכון שווס מונטגומרי, גאון הגיטרה, עשה מה שנקרא בלשון המבקר "פשרות". והנה התברר, כמה לא מפתיע, שהקומפרומיזם הביא לווס את הקהל בגדול. האלבום האחרון של ווס מונטגומרי ל-Verve (מלבד שיתוף פעולה מרגש
אייל וילנר הסקסופוניסט ומנהיג להקת הביג בנד, הגדיר את נשף הסיום של פסטיבל ניו אורלינס באולם רקנאטי במוזיאון ת"א כארוחת טעימות של כל מה שהתרחש בפסטיבל משך 3 ימים. ביג בנד, בלוז, סווינג, ג'אז צועני, סטפס. הכל במופע אחד מלהיב
