ג'אז: כך זוכרים את ארז ברנוי
מותו היה פתאומי ולא נתפס. איש נפלא, מורה ופרסונה כל כך אהובה. בערב שערכו לכבודו קיבלנו כמעט את מלוא התמונה על סיפור חייו, וכמו שאומרת הקלישאה – הוא לא ידע שהוא כזה. אם מדברים על ג'אז ישראלי עכשווי – אין
מותו היה פתאומי ולא נתפס. איש נפלא, מורה ופרסונה כל כך אהובה. בערב שערכו לכבודו קיבלנו כמעט את מלוא התמונה על סיפור חייו, וכמו שאומרת הקלישאה – הוא לא ידע שהוא כזה. אם מדברים על ג'אז ישראלי עכשווי – אין
ג'ון קולטריין הצנוע טען, כי שם האלבום "צעדי ענק" מתייחס לנגן הבס שלצידו, פול צ’מברס, שעשה אז התקדמות גדולה, אבל עם כול הצניעות, אין ספק כי האלבום הזה מצטרף לעוד "צעד ענק" שקולטריין עשה ב-1959, כשניגן לצד מיילס דיוויס ב-Kind Of Blue . האלבום יצא
ווס מונטגומרי, המוזיקאי מאינדיאנפוליס, היה הגיטריסט החשוב ביותר בעידן הביבופ. גיטרת הגיבסון שלו נתמכת על ידי שלישייה של פסנתר, בס ותופים. הוא מאלתר על סטנדרטים של ג'אז כמו Gone with the Wind ו-Polka Dots and Moonbeams, והוא מנגן סוג מתוחכם
סיבת ההתכנסות: 2001 ציינה את יום השנה ה-75 ללידתם של מיילס דייויס וג'ון קולטריין. זוהי הקלטה חיה של טריו אגדות ג'אז: הרבי הנקוק – פסנתר, מייקל ברקר – סקסופון טנור ורוי הארגרוב – חצוצרה. היא נערכה ב- 25 באוקטובר 2001
לאה שבת תתקן את הכותרת למעלה. ג'אז? קודם כל – בוסה נובה. בבוסה אני חזקה יותר, היא תגיד. צודקת. כמובן – גם ג'אז. הסבה? ממש לא. לאה נשארה לאה, אבל היא מעירה אצלה אפיק מוסיקלי שהיה חבוי ונסתר. צור בן
הדואט האקוסטי הזה בין צ'ארלי היידן בבס ופט מתיני בגיטרות הוא מפגש אינטימי של שני יוצרים, ישיר, עירום מתוספות שאינן קשורות לחיבור המאוד נקי. מת’יני והיידן שגדלו במיסורי, מגיעים כאן לשפה משותפת כמעט מושלמת, אילתור של הבנה הדדית, בקטעים שלהם
מישל קמילו, הפסנתרן המבריק מהרפובליקה הדומיניקנית, מפעיל את הטכניקה הנוצצת שלו, האישיות השופעת כדי למזג השפעות ג'אז, לטיניות וקלאסיות לנגינה ייחודית. הוא הקליט סולו, בצמדים ובהרכבים, כמו גם עם להקות גדולות ותזמורות סימפוניות, אבל הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו עם
ב-1968, אחרי חמש שנים עם מיילס דייוויס, הקים הרבי הנקוק חמישייה משלו. כדי להגיע לקהל רחב יותר, הוא מתחבר לחשמל ולאלקטרוניקה. הימים ימי מהפך. באותם ימים ויין שורטר יסד את ההרכב "תחזית מזג האוויר" עם ג'ו זאווינול. המעבר שעשה הנקוק
ליריות, זרימה קולחת, עידון שמימי. יצירתיות. The Long Run, השביעי שלו, הוא התגלמות של חיבורים של מסורת ועכשווי, אלתור יצירתי, השראה שיונקת מהמוסיקה הברזילאית וחיבור עם הקוורטט והגיטריסט האורח, ניצן בר. מתן קליין, מנגני חליל הג'אז הטובים ששמעתי מעודי במונחים
לא יכול להיות שם מתאים יותר מאשר The Shape of Jazz to come לאלבום שסימל קו פרשת מים בג'אז. האלבום המהפכני משנת 1959,סימן כיוון חדש לגמרי בג'אז, לפיו מוזיקאים ביקשו להשתחרר ממבנים קונבנציונליים כמו רצפי אקורדים וצורות הלחנה. בסולואים המאולתרים
הדיסק כולל סוגים של מפגשים בין מוסיקה קלאסית לג'אז: עיבוד של יצירות או אילתור עליהן, ומוסיקה מקורית בהשראתן. כשז'אק לוסייה מאלתר על הפרלוד מס. 1 לבאך זה עדיין נשמע טרי ויפה, אבל באותו סגנון כמעט – המפגש בין הפסנתרן קלוד
סקוט ינו מ- Allmusic כינה את ארול גארנר, הפסנתרן והמלחין האגדי , "אחד המיוחדים מבין כל הפסנתרנים" ו"ווירטואוז מבריק". Nightconcert מציג את גארנר בשיא גאונותו, קונצרט שהוקלט בנובמבר 1964 ב-Royal Concertgebouw באמסטרדם בפני קהל של 2000 אנשים נלהבים בכל הגילאים. הרפרטואר
Hope – סולו הפסנתר החדש של יניב טובנהאוז הוקלט עם פרוץ המגיפה העולמית, בפברואר 2020. בקומוניקט מבהיר יניב כי הצלילים נוגנו על רקע החדשות על התפשטות הנגיף, עם חרדה ופחד מהלא נודע, אבל גם אינסטינקט הישרדותי מלא בתקווה. הצלילים שאני
יותר מ-90 משתתפים, 25 מוזיקאים מחו”ל והרכבים בין-לאומיים יביאו את מוסיקת הג’אז מניו אורלינס למוזיאון תל-אביב ביוני. זהו פסטיבל שאינו מתהדר בכוכבי על, אבל ייחודו דווקא במוסיקאים ששמם אינו הולך לפניהם, בהפנינג שכולם יחד יוצרים במהלך הפסטיבל. רביעיית החצוצרן הצרפתי
רוסאריו ג'וליאני האיטלקי הוא סקסופוניסט בעל נגינה עשירה ומגע של תחושה ועומק. מבחינת טרדישנל ג'אז, ג'וליאני הוא אלטואיסט מודרני מובהק ומקורי, ובעל פרשנות משלו לנכסי העבר. נגן אלט וסופרן איטלקי המציג באלבומיו תמהילי בופ/פוסט בופ/הארד בופ מגוונים. באלבום הזה הוא
הכותרת הנ"ל היתה צריכה להיות: "שישיית רוטונדי אלכסנדר מנגנת ריי צ'ארלס", בטרמינל 4 ת"א. החצוצרן ג'ים רוטונדי היה חבר בתזמורת של ריי צ'ארלס. רוטונדי אמור היה להצטרף ל – אריק אלכסנדר – סקסופון טנור, קטיה טובול – פסנתר, יונתן לוי
ל-Naked Truth של החצוצרן אבישי כהן יש איכות שמשייכת אותו לטריטוריה המאוד ייחודית אקספרימנטלית של חברת ECM. זה לא ג'אז קונבנציונאלי, אלא מוזיקה של השראה, שעוצבה במהלך סשן הקלטות יוצא דופן בדרום צרפת. השבוע קראתי כמה ביקורות מאוד מחמיאות שהתפרסמו
נתענג על עיבוד של האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, לשיר "שוב היא כאן", לקראת אלבום חדש (של האורקסטרה), שמרכז שיתופי פעולה עם קשת מרהיבה של יוצרים ומבצעים. האורקסטרה מנגנת כבר כ-19 שנה עם טובי
מי שמכיר את הסגנון הדחוס והקשה שהפסנתרן מקוי טיינר טיפח מאז שנות ה-70 ואילך, עשוי להיות מופתע ממה שהוא שומע ב-Inception. זו הזדמנות לשמוע טיינר הצעיר נשמע מחוץ לגבולות הרביעייה הקלאסית של ג'ון קולטריין של שנות ה-60 המוקדמות; הוא חושף
חשוב שאירוע הג'אז הזה לא יעבור מתחת לרדאר. בילי הארפר, אגדת הג'אז, סקסופוניסט הטנור האמריקני, עשה 4 סולד אאוט בסוף השבוע (חמישי-שישי) במועדון טרמינאל 4 במתחם התחנה. רק מי שהגיע הבין כי "קהילת הג'אז החברתית" בראשות ברק ויס צחקה לקורונה
Blue Train שהוקלט ב -15 בספטמבר 1957, נמצא ברשימות החובה של חובבי ג'אז רבים. מצד שני, יש לא מעטים שאינם מבינים על מה המהומה. אני נמנה על מחנה המתפעלים. אמנם, קיימת מחלוקת לגבי הביצועים, ויש מבקרים שטוענים כי לי מורגן
החיים יפים La Vita è bella אינה רק קלישאה באיטלקית. תשאלו את סטפאנו בולאני, הפסנתרן האיטלקי הבלתי נלאה. החיים כל כך יפים שהוא יכול להרשות לעצמו לשיר על בימת בית האופרה בתל-אביב כמו שהוא שר באמבטיה. זה קרה במהלך הערב
כריסטיאן מקברייד הוא ג'זיסט straight-ahead ממדרגה ראשונה, אבל כשהוא נדרש לממש את נוסחת הג'אז פאנק פיוז'ן (*) של ג'ורג' דיוק הגדול המנוח (נפטר 3 שנים אחרי ההופעה הזו) והמתופף רונלד ברונר ג'וניור בפסטיבל ג'אווה ג'אז בשנת 2010, הוא הופך חלק
זה אלבום שאני שולף מדי זמן. ג'אז קלאסי לפסנתר. חובה לכל אוסף תקליטי ג'אז ישנים. אוסקר פיטרסון של נגינת פסנתר עם תחושת בלוז שעוברת לאורך 17 קטעים. הטריו של אוסקר הקליט את האלבום לפני 60 שנה (נכון לכתיבת שורות אלו),
קובה היא מקור שופע פסנתרים מחוננים כמו גונזלו רובלקבה, צ'וצ'ו ואלדס, דנילו פרז. טוני פרז הוא מהדור החדש של הפסנתרנים הקובנים, ואיזה פסנתרן. לא רק הנגינה היפהפיה עושה אותו למיוחד. גם הרפטואר שבחר: פרט למקוריים שהלחין, הוא מנגן "השיר שלי"
האלבום הוקלט בספטמבר 1997 בווילג' ואנגארד בניו יורק. השלישיה מורכבת ממקוי טיינר בפסנתר, ג'ורג' מרז בבס ואל פוסטר בתופים. הרפרטואר כולל יצירות מאת ג'ון קולטריין, ושתיים שהרביעייה שלו ביצעה. ההופעה התוכנית ב-23 בספטמבר 1997 הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתו
Number Two Express הוא אלבום האולפן השני של בסיסט הג'אז האמריקאי כריסטיאן מקברייד הוקלט ב-1995 עם שורה של נגני צמרת ביניהם קני בארון – פסנתר, גרי ברץ – סקסופון אלט, מינו סינלו – השקה, צ'יק קוריאה – פסנתר, ג'ק דג'ונט
אילו חי לפני ארבעים שנה בארה"ב, אלי דג'יברי היה נכנס לספר ההיסטוריה כענק ג'אז. מדהים: אחרי קריירה כל כך עשירה כנגן, כיוצר, כמנהל פסטיבל הג'אז של אילת, דג'יברי מגיע לפסטיבל חשיפה בינלאומי של "הצוללת הצהובה" ומשרד החוץ. אני מנסה לקרוא
אוסף אלגנטי בשני דיסקים של בלדות ג'אז קלאסיות. לאורך האוסף נשמר קו מלודי רומנטי, המספק מוסיקה סנטימנטלית לערב שלם. הפוקוס כאן הוא על האווירה. זה מה שמייחד את השירים ומחבר אותם לשלם. רבות מהבלדות הגדולות של הג'אז נמצאות ברשימות הג'אז
שיתופי פעולה בין ענקי מוסיקה שנראים מצוין על הנייר, לא תמיד מוכיחים עצמם בפועל. להיפך: הם יכולים להתברר כמגלומנים וחסרי השראה. אבל כשאגדות כמו הפסנתרן צ'יק קוריאה והגיטריסט ג'ון מקלפלין נפגשים, תמיד יש תחושה, שלא יכול לצאת מזה משהו רע, ויש