יש מי שגורסים כי ג'ורג' הריסון היה המוסקאי הטוב ביותר של הביטלס, אלא שהוא לא קיבל את ההזדמנויות מול פול וג'ון. למוזיקה שלו טוענים, היו יותר עומק ומשמעות מאשר המוסיקה של הנ"ל. השיא היה אלבום All Things Must Pass, ששירים
קיץ 1986, איצטדיון וומבלי. 2 הופעות סולד אאוט. המצלמות של הבמאי גווין טיילור נמצאות בכל נקודה. גם באוויר. הג’קט הצהוב של פרדי מרקורי משתלט על המסך. וכשהוא יתחיל להזיע, יתחלף הג’קט לגופיה לבנה. בראיין מיי נותן סולואים קצת מגלומניים של
מעט אירועים בתולדות המוזיקה הפכו מיתולוגיים יותר מההופעה של בוב דילן בניופורט ב- 25 ביולי 1965. זה היה היום בו הפולק הפוליטי הפך מחושמל, בו התחיל עידן חדש של מוזיקת פופ חכמה וחסרת מנוחה שתגדיר את העָשׂוֹר. בוב דילן עלה
את המפגשים בין להקות רוק לתזמורות סימפוניות אפשר לסכם בגדול כמחוות הדדיות שלא הולידו בדרך כלל יצירות אלמותיות, שלא לדבר על ז'אנר העומד בפני עצמו. ברוק המתקדם ישנם חיבורים עם מוסיקה קלאסית, אבל אולם הקונצרטים הקלאסי לא ממש התלהב להכניס
אני רואה את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה לו.
נתקלתי ב"היא לא יודעת מה עובר עלי" ביוטיוב, שלמה ארצי, קיסריה יולי 1996. נזכרתי שהייתי בהופעה ההיא. ארצי אחרי הוצאת "שניים". הוא שר אז "אומרים שלא רחוק מחדרה,/ בין הים לבין החולות/ יש מקום שבו זורחת השמש/בלילות" … תקשיבו לשיר
"אפילו מחיאת כף לא קיבלנו", אומר שלומי שבן לחוה אלברשטיין בתום חצי שעה של שירים וראיון בהיכל התרבות הריק במסגרת "חי בגימל – שלומי שבן מארח". עוד לפני זמן קורונה הם הופיעו במופע פסנתר מהמצליחים בדרך של שניהם. הפעם –
סבב ההופעות יצא לדרך כקידום לאלבומה של ג'ניס ג'ופלין, Cheap Thrills מ -1968 "האח הגדול וחברת האחזקות" ליוו אותה למסע נצחון למרות תחושת הכאוס, שליוותה אותו: ערב הסיבוב הודיעה הזמרת כי היא עוזבת את הלהקה, מה שהוביל לריבים קשים עם
לד זפלין 02 ארנה לונדון 10 בדצמבר. מי שהיה שם – שיקום, שיצפצף, שיתקשר, שיכתוב. ושידע שמיליונים מקנאים בו. עכשיו אנחנו בהמתנה, לפחות לדי.ווי.די. כי הזפלנים לא הודיעו אם יהיה המשך לערב הזה. רוברט פלנט שר: "עבר הרבה זמן מאז
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
המופע האחרון, נכון לעכשיו? למה להיות פסימיים. להקה שמביאה 50,000 איש לפארק במדינה קטנה – לא תוותר על הזדמנות נוספת (להביא 50,000 לפארק), וכמה פעמים הם כבר שמעו, שכדאי לפרוש בשיא. כוורת כבר פרשו כמה פעמים בשיא. בפארק הירקון, קיץ
יש לכם כרטיסים לפורטיסחרוף ב-20-21 במאי ברעננה?תעדכנו תאריכים: 16-17.9. אפשר להוסיף גם את בריכת השולטן ירושלים – 24.9. אגב, שתי ההופעות ברעננה – סולדאאוט. "פורטיסחרוף" נמצאים כבר מזמן באגף המיתולוגי של הרוק הישראלי. איש קרח, דמוי קוז'אק, ואיש גבוה בשיער
Celebration Day הוא הרצועה השלישית ב – Led Zeppelin III, שיצא ב-1970. ארבעים ושתיים שנים אחרי יש סיבה להכריז: הדינוזאורים לא נכחדו. ליתר דיוק זה קרה 35 שנה אחרי: 10 דצמבר 2007. לד זפלין מתייצבת ב – 02 ארינה לקונצרט
פתאום זמרת ג’אז, זמרת בלוז? מה פתאום. ריקי היא ריקי. למה לבלבל את המוח בהגדרות. כמו שהיא לא הייתה מעולם זמרת פיור רוק, היא לא הפכה לדיוות ג’אז מקומית בן לילה. הסיפור הוא הרבה יותר פשוט: הציעו לה לפני כמה
לכל הזמרים זאפה בסלון – זה הרצליה, אביב גפן קיבל את זאפה בסלון בשוני בנימינה. הוא הבין כי האמפי הצפוני טוב לו יותר מהחלל בהרצליה, גם במצב שאין קהל. יש משהו קסום להיות פה, אמר לפני ששר את השיר הראשון
אתם חושבים ששלומי שבת הרגיש בריק של זאפה אחרת מאשר במלא של קיסריה? ממש לא. הוא הצליח לצמצם את ההופעה הרגילה שלו ל-29 דקות ו – 14 שירים, מופע שהכיל את מלוא התמהיל במעין מחרוזת, שהתחילה מ"בראשית עולם" עבר דרך
עומר אדם פתח ב"לא ינוח ולא יישן שומר ישראל" מתוך "שיר למעלות" לפני שעברנו לחגיגות. אלוהים לפני הכל. לא ממש עצר את המגיפה, אבל תודה רבה לקורונה שהביאה את אדם הישר לסלון. שלחה לי הזמנה (הקורונה) להופעה של הזמר הכי
רדבנד הביא לזאפה הריקה שתי מאמיות לאומיות, שפעם בעבר הרחוק היו הכוכבות הנולדות במקומותינו, וכיום שתיהן זמרות ליגת על נפלאות, שמנהלות קריירות יצירתיות עוצמתיות. בסלון, בימי קורונה, הן הלכו קו הקאברים שרדבנד מוביל. באוריינטצית הריאליטי מוסיקה, הדו קרב הסתיים בנצחון
שאלך על וידוי? כותב שורות אלו הוא רומנטיקן חסר תקנה, מאוהב במנגינות הורסות, בשירת נשמה, בעצב מהול בשמחה, בתוך עמו אני יושב. אבל אם עמו – אז מוש בן ארי מייצג אותו. ימי קורונה, מוש פתח חלון ונכנס חזק לסלון.
אמיר דדון הגיע לסלון שלי טעון אמוציות. עבר את המסך הישר אל אזורי הרגש. במבחן ימי קורונה לזמרי ישראל – הוא זוכה לציון גבוה. זמר של מצברוח מלנכולי. קול קודר, שמגיע מתוך הפנמה של מילים. אתה מאמין לטון שמכיל כאב,
הקונספט של זאפה בסלון בימי קורונה הוא מיינסטרים של הרדיו המתיידד. 25-30 דקות של תנו להתרגש בכורסה, לא להירדם. חשבתי להוציא את המבקר שבי לחל"ת, אבל הרגלים קשה לשנות. שירי מימון לא עשתה לי את זה. אין כאן אכזבה. יש
ממחר אני אתחיל שיר חדש, שר אברהם טל מול זאפה ריקה. רוחו של השיר החדש כבר נמצאת כאן. ימתין עד תום ימי המגיפה, והתרגשות המתמשכת שלו, תוליד עוד הרבה שירים חדשים. טל נשמע מחוזק מאי פעם ה-27 דקות שניתנו לו,
שרית חדד פתחה בסולו מלודיקה לפני שפצחה ב"להרגיש אתכם מרחוק" ללחן טורקי עממי. מסלסלת בטון מדוכדך וממררת "היכן הצדק בעולם/ מה שהיה לי נעלם / ישבתי לי בביתי/ והכאב סגור איתי./ רק שתדע את האמת/ מה שהיה מזמן כבר מת/
"הערב הייתי צריכה להופיע בהיכל התרבות", אומרת מירי מסיקה לקראת סוף ההופעה נטולת הקהל בזאפה הרצליה, שמשודרת לסלוני ישראל. היא סיימה ב"שיר תקווה" של מיכאל וקנין ושמעון בוסקילה. תחושת הריק בזאפה גרמה לה לסוג מבוכה, שלא רואים אצלה בהופעות הרגילות.
עידן חביב פתח ב"עד שתחזור". עבר מהאין קהל בזאפה הרצליה אל מרקעי הסלון הישראלים. הסיטואציה אינה זרה לו. גם לא מוזרה. הוא יכול להיזכר בערבים כאלה, שהאולם היה ריק בלי שנגיף מסתורי גרם לכך. השיר זכור מיובל דיין. מה טוב
תשירו איתו – "אני אלוף העולם". תפתחו חלון. תצאו למרפסת. איזו תקופה נפלאה. זמרי המיינסטרים הכי מבוקשים דופקים אצלנו בדלת, נכנסים לסלון. "באנו לעשות לכם טוב", אומר חנן בן ארי, וגם מסביר שאין כמו עם ישראל בלחץ – אנחנו הכי
מה עושה הופעה בלי קהל? קרן פלס מתנה אהבים עם המוסיקה. חיוך של הנאה עצמית ב"אלה החיים", לוקחת את השיר לפסגות הדרמה. נותנת "הכל" אבל האם אפשר יותר בקטן, בלי להתנפל על השיר בלי לרוץ לפניו. הקורונה ממלאת השראה. "מתוך
זאפה בסלון? מתרגלים למציאות חדשה. לא קרה לי בכל שנותי כמבקר מוסיקה, שלא ראיתי לפחות שתי הופעות בשבוע. אני עדיין ממשש את עצמי. ואולי זה רק חלום? מוציא אוכל מהמקרר ומתיישב לראות רוני דלומי. התרגלת לסעוד חצי שעה לפני הופעה?
אהוד בנאי סיים את הערב בשיר שקט – "איש כל בו", שהגיע אחרי הילולת "ג'מלי פורוש". הקהל, שנהר לקדמת הבמה לחגוג, קפא בהפתעה על מקומו. בנאי כמו אמר להם: אני לא משבית שמחות, אבל בואו נגמור אחרת. במקום לפזז –
ב – Hello ראית צונאמי של טלפונים זוהרים ושמעתי גרונות במקהלת ענק. נדמה לי שגם ליונל ריצ'י, שהקדים את המופע כדי לאפשר לקהל להגיע הביתה לראות את תוצאות מדגמי הבחירות, לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. ריצ'י ידע באיזה רגע
