30 באוגוסט 1992. קורט קוביין גמור. לפחות זה מה שהצהובונים אמרו. הם גם אמרו שנירוונה נמצאת על סף קריסה, שהמוח של הזמר הראשי כל כך בתוך הרואין, שיש מצב שלא יופיע להופעה של הלהקה ברידינג. קוביין שמע את השמועות וצחק.
התבוננתי בפניו של אביתר בנאי. טובים הם. חיוך של משהו טוב, של אדם בתוך עצמו גר, שוכן בעולמו, נמצא בספירות שלו, לא "יורד" אל הקהל, לא מפלרטט, לא מתחנחן, לא מתרפס. לא תשמעו ממנו "ערב טוב שוני!", מנסה לשדר הרמוניה
הביצוע המרכזי של Live Aid 1985? נו באמת. מדובר באחת ההופעות הגדולות בהסטוריה של הרוק. להקת קווין פתחה בהמנון הפרוג-פופ שלה "רפסודיה בוהמית" לפני שירתה חמישה להיטים אחרים "רדיו גה גה", “Hammer to Fall, "דבר קטן מטורף ושמו אהבה" ועוד
את ההופעה הזו של עברי לידר אתם יכולים להזמין הביתה, בתנאי שיש לכם פסנתר. יגיעו איתו שני נגנים מצוינים – עדי גולדשטיין ואריאל טוכמן. לידר רציני. גם ללא קהל ברחבה שבכניסה למוזיאון הוא מרגיש קהל. משהו מחוץ לקופסה? ארבע ידיים
יש כניסה לג'ירפות בפסטיבל הפסנתר הוירטואלי 2020. גלעד כהנא מאמין שלהופעה האקוסטית בפסטיבל ("עד היום הוא לא סיקרן אותי") יהיה המשך. מה שעשה עידן הקורונה לתרבות. כהנא פתח עם מקדם ההדבקה, ה – R. סוד ההצלחה של המגיפה? יש קברניט,
ההופעה הוירטואלית 'סטודיו 2054' של דואה ליפה שברה שיא בשידור livestream בעולם. צפו בה בעת ובעונה אחת 5 מיליון צופים. מתוכם למעלה מ- 1.9 מיליון כניסות ייחודיות מסין, 95,000 מהודו ו- 263,264 כרטיסים שנמכרו בפלטפורמות הכרטוס העולמי הרגיל. האירוע משובץ
כמה מהלילות המזעזעים ביותר במוזיקה הם אלה שנראים הכי נורמליים. אף אחד מהנוכחים בקהל לא הבין את החשיבות ההיסטורית של המופע הזה. זה היה המופע האחרון של טום פטי ושוברי הלבבות. טום פטי ניגן שלושה לילות בהוליווד בול כדי לסגור
הייתה חגיגה גדולה בסיום. התרגשות של ארץ טרופית יפה, של רביץ שבאה לעשות גוד טיים לקהל. סוף לסיפור של זמרת שהקהל היה יכול לבלות איתה עוד שעה לפחות. אנחנו ביהודית רביץ באה מאהבה 2008. כשמגיעים לקיסריה, יש מודלים. גם הקהל
"אז לא ידענו", שיר ששלום חנוך כתב אחרי רצח רבין: "אז לא ידענו כמה קרוב היינו אל החלום אל המחר/ לנצח נזכור/ כמה תמימים היינו עד אותה יריה כשהזמן נעצר/ יכולנו לראות אבל לא ראינו רצינו לחיות/ עכשיו ליבנו נשבר".
לטייל עם אמא ואבא עם כוכבים. אפשר לשיר את זה בגיל שבעים פלוס. כמה יפה: פתאום הילד שחי מחדש בעולם של צבעים. שלומי שבן את שלמה גרוניך מאלתרים "ציור", שיר ילדים פסיכדלי. שלומי מתקשה לדמיין את גרוניך כילד. במוסיקה קיים
מילטון נסימנטו בן 76 מדדה בצעדים קצובים קטנטנים לבמה, ומרים את הקהל. הצדעה לענקים לא תמיד תלויה באיכות העכשווית שלהם, אלא במטען שהם נושאים איתם מהעבר. האיש הוא אחד הזמרים, המוסיקאים והמלחינים האהובים בברזיל ובמוסיקה הלטינית בכלל. לפי קבלת הפנים, הקהל
המוטיבציה לרַגֵש היא כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי לידר בכמויות גדולות. אני מדבר על ביטחון בימתי, על "פרפורמרינג", על תקשור עם קהל באוריינטציה של תן להם כפי יכולתך, הכי בלתי אמצעי במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו. אלא שהפעם – לא
קווין מעולם לא חזרה להיות מה שהיא היתה עם פרדי מרקורי. הסולן פול רודג'רס והאלבום ה-16 The Cosmos Rocks גמר אותם כישות הקלטה, אך יורשו של רודג'רס, אדם למברט היה התחליף הראוי למרקורי כסולן להופעות חיות של קווין. האלבום מורכב
קבלו חיבור עקיף לפינק פלויד באמצעות מתופפה לשעבר, ניק מייסון בן ה-76. תשיגו את הקופסה. לא רק משמע אוזניים. קבלו את – Saucerful of Secrets. ב – Roundhouse בלונדון. מייסון מציג את קבוצת החברים המוכשרים שלו – הגיטריסטים לי האריס
עם ישראל מתרגל להופעות בסלון. זאפה לייב בפארק הירקון מול מושבים ריקים. צלמי הוידיאו הם הקהל. עידן רייכל שפתח את לייב זאפה מול שולחנות ריקים בגל הראשון, התייצב אחרי שתי הופעות מול קהל (בקפסולות) למופע סולו – ללא קהל לקראת
עידן חביב פתח ב"עד שתחזור". עבר מהאין קהל בזאפה הרצליה אל מרקעי הסלון הישראלים. הסיטואציה אינה זרה לו. גם לא מוזרה. הוא יכול להיזכר בערבים כאלה, שהאולם היה ריק בלי שנגיף מסתורי גרם לכך. השיר זכור מיובל דיין. מה טוב
הקורונה שברה לחלוטין את שגרת חייו של המבקר. הניסיון לחזור לשגרה הזו – נתקל בקשיים. אני מבין את הצורך הדחוף. מצד שני: מישהו לוחש לי כל הזמן: אתה חייב לשמור על בריאותך. קפסולות? לא בא לי בקפסולות. מה עושים? חוזרים
אתם חושבים ששלומי שבת הרגיש בריק של זאפה אחרת מאשר במלא של קיסריה? ממש לא. הוא הצליח לצמצם את ההופעה הרגילה שלו ל-29 דקות ו – 14 שירים, מופע שהכיל את מלוא התמהיל במעין מחרוזת, שהתחילה מ"בראשית עולם" עבר דרך
האגדה חיה וקיימת ב – Legends blues club בשיקגו, 2010. קבלו את באדי גאי בשירו Mannish Boy. האיש, הגיטרה והבלוז. יבואו גם ה"בום בום" של ג'ון לי הוקר וקאברים כמו ה – Strange Brew של "קצפת" ברצועה 7, ה – Voodoo Child של ג'ימי הנדריקס משתדך עם Sunshine of Your Love ברצועה 8. מנגן
לא ספרתי עשרה פסנתרנים. גם עם שלמה גרוניך עצמו שעלה רק בסיום, לא היו שם עשרה פסנתרנים. כשמדברים על פסתרנים – יש פסנתרן, ויש מי שיודע לנגן בפסנתר, וההבדל הקטן – גדול הוא. עשרה או חמישה פסנתרנים – זה היה ערב שפסטיבל הפסנתר
רגע, איפה “Bridge Over Troubled Water”? – לא נורא. לא התאים לו לפול סיימון להכניס את השיר לקונצרט של ההייד פארק. תקשיבו לחגיגה של Me and Julio Down By The Schoolyard ותקבלו את מהותה האתנית האפרו-פופית של ההופעה. . הקונצרט
קשה לדרוש מהלהקה שאוהבת להתלבש בטוקסידו ובשמלות נוצצות בסטייל להקות של פעם לעשות את זה בקיץ הישראלי הלח. לפחות חלקם, במיוחד הבנות הופיעו בלבוש המתוכנן. מוסיקלית, האטרקציה של פינק מרטיני היא יצירת אשלית רטרו של להקת עבר שקמה לתחיה. הלהקה בת
קיץ 1986, איצטדיון וומבלי. 2 הופעות סולד אאוט. המצלמות של הבמאי גווין טיילור נמצאות בכל נקודה. גם באוויר. הג’קט הצהוב של פרדי מרקורי משתלט על המסך. וכשהוא יתחיל להזיע, יתחלף הג’קט לגופיה לבנה. בראיין מיי נותן סולואים קצת מגלומניים של
תשירו איתו – "אני אלוף העולם". תפתחו חלון. תצאו למרפסת. איזו תקופה נפלאה. זמרי המיינסטרים הכי מבוקשים דופקים אצלנו בדלת, נכנסים לסלון. "באנו לעשות לכם טוב", אומר חנן בן ארי, וגם מסביר שאין כמו עם ישראל בלחץ – אנחנו הכי
מעט אירועים בתולדות המוזיקה הפכו מיתולוגיים יותר מההופעה של בוב דילן בניופורט ב- 25 ביולי 1965. זה היה היום בו הפולק הפוליטי הפך מחושמל, בו התחיל עידן חדש של מוזיקת פופ חכמה וחסרת מנוחה שתגדיר את העָשׂוֹר. בוב דילן עלה
את המפגשים בין להקות רוק לתזמורות סימפוניות אפשר לסכם בגדול כמחוות הדדיות שלא הולידו בדרך כלל יצירות אלמותיות, שלא לדבר על ז'אנר העומד בפני עצמו. ברוק המתקדם ישנם חיבורים עם מוסיקה קלאסית, אבל אולם הקונצרטים הקלאסי לא ממש התלהב להכניס
אני רואה את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה לו.
נתקלתי ב"היא לא יודעת מה עובר עלי" ביוטיוב, שלמה ארצי, קיסריה יולי 1996. נזכרתי שהייתי בהופעה ההיא. ארצי אחרי הוצאת "שניים". הוא שר אז "אומרים שלא רחוק מחדרה,/ בין הים לבין החולות/ יש מקום שבו זורחת השמש/בלילות" … תקשיבו לשיר
"אפילו מחיאת כף לא קיבלנו", אומר שלומי שבן לחוה אלברשטיין בתום חצי שעה של שירים וראיון בהיכל התרבות הריק במסגרת "חי בגימל – שלומי שבן מארח". עוד לפני זמן קורונה הם הופיעו במופע פסנתר מהמצליחים בדרך של שניהם. הפעם –
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
