לאור המצב הנואש, ההמלצות של היועץ, נחזור אל אחדים מהשירים שעסקו בראש הממשלה. מה חשבו כותבי טקסטים ויוצרי המוסיקה על ראש הממשלה שלהם? ראש הממשלה ככל הנראה יאשים אותם כ"שמאל" עוכר ישראל, ואנחנו בכל זאת נקשיב להם, נצביע למפלגת המוסיקה
מכתבי אוהבים מאוכזבים המופנים בגוף שני לאהובות מאכזבות הם צונאמי בפופ המקומי. מהסכר הפרוץ של ההתבכיינויות אפשר היה לייצר נהר שוצף של דמעות, וכותב שורות אלו הופך יותר ויותר אדיש לשירים האלה. כמה אפשר להכיל גברים בוכים מול נשותיהם האכזריות.
אני חוזר דרך קבע אל שירי האהבה של שלום חנוך. יפים-מרגשים לנצח. שלפתי את האלבום "לא יכול לישון עכשיו" מ-1992. יש בו אוסף של שירים לנצח. השיר הזה הוא כבר געגוע. איזה דז'ה וו. אהבה מהולה בכאב גדול. אהבה שהפכה
רונה קינן בהקדמה לגרסת הכיסוי שלה לשיר "סוף העונה", להיטה הגדול של גלי עטרי, שהוקלט ל"עבודה עברית – מחווה לשישים שנות יצירה מקורית" (2008) – כותבת: "יש משהו מהנה מאוד בעבודה על גרסת כיסוי. אני נוגעת בשירים שהייתי רוצה לכתוב,
בטח ששאלתי אם התקליט הזה יעורר בי צמרורים כמו פעם. התשובה: לא פחות. במצברוח מסוים – יותר. "כמו צמח בר" יצא בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים
תנו לשלמה ארצי להתגעגע לאהבות ישנות. הרומנטיקן אוהב להיפגש עם הנוסטלגיקן. האהבות האינטימיות הישנות מתורגמות לאידיאליזציה של העבר ("לפני הסרטים הפורנוגרפיים") לעומת ההווה הטכנולוגי ("חלליות עפות") שאינו אלא "גימיק". . העבר הטוב מעכב התקדמות, תקוע בחליפת חייו ורואה אותה שוב לובשת
מה הבטיחו לילדי 73? השיר שנכתב ע"י שמואל הספרי והולחן על ידי אורי וידיסלבסקי בוצע לראשונה ביום העצמאות 1994 בערוץ הראשון ע"י להקת חינוך מיוחד עם הסולנית רוני אבני. השיר מדבר על הילדים שנולדו אחרי מלחמת יום הכיפורים. למרות שהבטיחו להם את יונת השלום
ספק אם טקסט חרמני כזה היה עובר ברדיו בעידן ה – "Me Too". הוא נשמע לגמרי הטרדה מינית. אריק לביא שר אותו בתקופה, שסוג שיח כזה לא נחשב נועז. הוא נטמע בהומור המקומי, בסחבקיות הגברית. האינטונציה של לביא היא של
צריכים לשמוע את מירי אלוני שרה את "כלת השודדים" (ג'ני) כדי להבין אילו איכויות קברטיות-תיאטרליות היא הקרינה באותה הפקה שיזם וביים צדי צרפתי ב-1974 . סרקסטית, בוטה. חזקה בתוך התפקיד. התרגום לעברית הוא של דן אלמגור. הלחן הוא של קורט ווייל.
השם "מפלצות התהילה" אינו מתקשר לתכנים של האלבום שנחשב לאחד היותר נועזים של משינה לזמנו, אוריינטציה של רוק אמריקני סיאטלי גאראג'י. סיינס פיקשן, עולם אגדות ביזארי והזוי, יוצא מהמציאות המאכזבת. אלבום של תהיות והזיות. שירים על מצוקות ויאוש, ניסיון להגיע
שירי הכבש ה-16 אהובים עלי כ"ילד מבוגר", כי נקודת המבט של יהונתן גפן היא של מבוגר שמנסה לראות בצורה מודעת את מה שלא היה מודע אליו כילד. זהו יהונתן גפן שכתב את השיר הארס פואטי "איך שיר נולד", הפותח את
"כל שנה בסתיו גיורא" הוא שיר מצמרר, שנעמי שמר כתבה על סגן גיורא שהם ז"ל, שנמנה עם הכוח שחצה את התעלה לעברה המערבי, והגיע עם הכוחות הפורצים עד למבואות פאיד. שם, ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע ונהרג. השיר הוא
פעם אהבנו לשאול – מה התפקיד ששלמה ארצי נתן לברושים בשיר הזה – "תרקוד היא אמרה לי תרקוד/ הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות". ובהמשך חוזרים הברושים בציון שעה מדויקת: "עד היום בסביבות חמש ולשלושים/ צל נופל מצמרות הברושים/
ידעתם ששמוליק קראוס השתתף באחד ההרכבים הראשונים של להקת חיל הים בשנות השישים ("סתם יום של חול" – 1962) אבל תקופת הזוהר של להקת חיל הים מתחילה בחצי השני של שנות השישים עם כניסתו של דני ליטאי, בוגר להקת פיקוד
אומרים עליהם בדרך כלל משהו כמו: אלה השירים הכי יפים, השקטים האלה, העצובים האלה. פרט לקצב-טון נוגה – אין מכנה משותף ביניהם, אבל בימי הזיכרון הם נשמעים ברצף כאילו נכתבו לימים האלה, ובמיוחד השירים שנולדו על רקע מלחמות ישראל, הצער
לא רק צלילי הבולבול טרנג (בנג'ו הודי – כלי מיתר נפוץ בהודו) של אהובה עוזרי עוברים כחוט השני לאורך הדיסק. תאמינו או לא: אבל היא נמנית על 16 הזמרים ששרו את שיריה לפרויקט המיוחד. אישה ללא מיתרי קול שרה "התחפרתי". שיר המושר מזווית
עפרה חזה הייתה בת 63 בימים אלה – אילו חייה נמשכו. ממרחק הזמן – החסר מתעצם. יש שירים שנשמעים עצובים יותר מאי פעם. "לאורך הים" הוא שיר כזה, ספוג כאב לב. אפשר לייחס אותו למי שחווה מות יקיר, ואינו יודע
כשיהודה פוליקר שר את "כשתגדל" בכיכר בת"א בערב הזיכרון לנופלים (14.4.2013), הבנת ששום טקס ממלכתי שבא להאדיר את שמם של חללי המלחמות, לחבק את צערן של המשפחות – אינו יכול לעמד מול עוצמת האירוניה הנוקבת. "אתה לא רצית להיות שם בכלל, אז מה,
"ילדים זה שמחה" – מהשירים היותר מזוהים עם שלמה בר והברירה הטבעית נכתב ע"י יהושוע סובול להצגה החברתית "קריזה" שהועלתה בתיאטרון חיפה בשנות השבעים. שלמה בר חיבר את לחנו. השיר נכתב כסטירת מחאה עוקצנית וכביקורת חברתית – על משפחות המביאות
בקיץ 91 נכנס אביב גפן בן ה-18 עם המפיק משה לוי לאולפן ההקלטות על מנת להקליט את אלבום הבכורה שלו – "זה רק אור הירח". עשרים שנה אחרי חוזר גפן עם להקת התעויוט לנגן את אלבום הבכורה בהאנגר 11. יש סיבה
פתאום זמרת ג’אז, זמרת בלוז? מה פתאום. ריקי היא ריקי. למה לבלבל את המוח בהגדרות. כמו שהיא לא הייתה מעולם זמרת פיור רוק, היא לא הפכה לדיוות ג’אז מקומית בן לילה. הסיפור הוא הרבה יותר פשוט: הציעו לה לפני כמה
זמרות שרות שירים ששרה חוה אלברשטיין, חלקם של יוצרים שונים, חלקם שהיא כתבה (מילים, לחנים) פרויקט מחווה, המתבסס על המופע "בנות חוה" שעלה בפסטיבל תל-אביב ז"ל ב-2009. האלבום יוצא בכריכת ספר-דיסק מהודרת, מבוא, מילים, איורים. לא לשכוח: פסח בקרוב, ועם ישראל רוכש
להתרגש מחדש משיר ישן. מה נותר לו ליגאל ישן אם לא לנסות. יצא טוב. הישן מתחדש. יש התרגשות. עסקת חבילה עם הקהל. התנאים הנדרשים להצלחתה – להיות סנטימנטלי בלי להתמרח. הקלטה של הופעה חיה בזאפה, חיפשתי תאריך – מתי זה
כמה שזו נוסטלגיה. מתי יוסי הקליט את השירים? אמצע שנות השישים. איכות הסאונד – רעה למרות הריממסטרינג. אבל לנוסטלגיקנים – אוצר. שארל אזנאבור כאן. "בסגנון ישן" – שזה ואלס. אזנאבור הוא גם "כך הם קוראים לי" הבחירות של יוסי בנאי
לא כל אחד חולם על הטוב בתוך האפור היומיומי. מתרגלים לרע מתמשך עם הפוגות, מחפשים דרכי מילוט. זיהוי צורך הוא תשתית לביקוש. שלמה ארצי זיהה צורך. חולק מאוויים אסקפיסטיים עם אנשים באשר הם בלשון "תתארו לכם" – כלומר: בואו נחלוק עולם יפה, פחות
שלומי שבן חמוש ברשימה של שירים אהובים, הציב מול הפסנתר מגדל יפהפה של ממש, עשוי כמבנה של שלוש קומות, יצירת אמנות בפני עצמה, שהכילה ושיקפה שפע של אלמנטים ואפשרויות טכנולוגיות כולל וידאו מרהיב. המגדל שימש גם את הנפשות הפועלות שהתמקמו-השתקפו
שלומי שבן הוא שחקן ראשי במחזה מוסיקלי של עשר מערכות, "שירים של אחרים", גם מביים את עצמו, כשמולו הפרטנר הבלתי נפרד, שחקן המשנה האולטימטיבי – הפסנתר.אחרי ההופעה במשכן לאומנויות הבמה, אנחנו מתפנים למשמע אוזניים נטו, גם כאן נפתחת ההצגה בציניות
עופרה חזה שרה "שיר השירים בשעשועים" ו"שבת המלכה", אורי שבח "ארץ אהובה" ו"עיר כלה", בועז שרעבי "חידה את לי", שימי תבורי "שחורה ונאוה" ו"כינור דוד", משה הלל "לא הבל היופי לא שקר החן" ו"יעקב התמים", יזהר כהן – "ירושלים האחרת",
אני מקשיב לאלבום הזה ממרחק של כ-31 שנה. בטח הפרספקטיבה שונה. כללית, התחושה שהאלבום הזה אפיין תקופה מאוד תמימה אצל איינשטיין ורכטר – שני שירים יפים כשלעצמם של לאה גולדברג – "מה עושות האיילות" ו"דג הזהב", שניהם לטעמי משירי הילדים
תשאלו איך הרוח הזו עדיין נושבת בחוזקה 63 שנה אחרי שהוקם הצמד? תקשיבו לשיר החדש שישראל כתב "בואי בואי כלה", ותבינו כמה אפשר לשמר את הרוח הזו, בשפה, בצלילים. חוץ מזה, רבים במקומותינו – מחוברים מאוד לשירי השירון הנצחי. רוקדים
