מוסיקה ישראלית פלוס

צמד המילים "גם אני" אכן הופך את השיר לאמירה נשית קולקטיבית של Me Too או של I was there, too.  המוסיקה מעוררת תחושה של ז'אנר "אנחנו העולם" (שיר צדקה שהוקלט על ידי להקת העל, USA for Africa) תרצו: שירתן של שלוש

קוטנר מדבר בפתח החוברת שצורפה על "התדהמה שהיכתה" את עולם המוסיקה הישראלית, כש"חתונה לבנה" יצא ב-1981. דיברו אז על אלבום "קשה לעיכול", "בומבסטי", הכל במינוחים של ילידי פרובינציה שעדיין לא גילו, שעידן הלהקות הצבאיות כבר נמצא הרחק מאחור. 1981 הייתה

"אני שוכב לי על הגב/מביט על התקרה/ רואה כיצד חולפים ימי/ בבטלה גמורה/אני שוכב לי על הגב/ חושב חולם הוזה/ והחיים יפים יפים יפים/ממש כמו מחזה" שוכב לו על הגב, חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי. אריאל זילבר. מקשישי הרוק המקומי

נקודת  המבט העכשווית מולידה געגועים לימים הם שהיינו ילדים. הזיכרון מומר בהתרפקות. שישי בערב. הברזלים עליהם ישבנו, הקולנוע הישן, מגרש המשחקים, ארוחת שבת. עוטפים אותם (את הגעגועים) בהרמוניות רכות, נוגות ונוגעות. בקצב מידטמפו אמצע הדרך. צלילי השבעים מרחפים באוויר. ירמי

כשרגש חזק, לפעמים לא מוצאים מילים להביע אותו. אלעד תבורי, האח הצעיר של השבט המתוקשר, עולה על גדותיו מרוב מילות אושר, שופך כל מה שנדוש, שטוח, שבלוני עד משעמם מתיאורים כמו "את כל העולם", "את מגדלור של אושר" ועד הצעות למימוש

כמו "סימנים של חולשה", "חם על הירח" הוא תקליט של רגעי קסם, אבל הפעם הרבה יותר מיוחד מבחינת ההפקה המוסיקלית. אנחנו בניינטיז. האלבום הוקלט ב-1995 ויצא ב-1996. זה היה האלבום הראשון שהביא לברי סחרוף את הקהל הגדול. באופיו – קודר, אפל

אלבומים  ישנים הם אמצעי שיווק יעיל למוסיקאים, זמרים וללהקות. השנים הופכים אותם ל"מיתולוגיים".  התרגיל המסחרי הזה עובד. כמעט רוב ההצדעות – סולד אאוט. מגיעים גם חבר'ה שלא נולדו אז או היו בני שנה-שנתיים. זאפה,עלתה על הטרנד בסדרת  "מנגנים אלבומים" המוגדרת

כבר עברו 16 שנה מאז יצא "לזוז", אלבומם השני. "הדג נחש" הניפו שלטי מחאה, עשו "היפ הופ" ציוני אירוני מהמציאות המקומית וגם הזמינו לתוך הגרוב ברחבת הריקודים. לא ש"הדג נחש" המציאו משהו חדש. פאנק, ראפ, סול ג'אז, היפ-הופ הם סחורה אמריקאית מוכרת ומשומשת,

"על מה אתה חושב , כשאתה לא מקשיב", שרה שושנה דמארי את שירו של עידן רייכל. שנים אחרי שהתאהבנו בשיר "עלה נישא ברוח", הוא חזר להתנגן מפיו של עידן רייכל  עצמו בטקס האשכבה של הסופר עמוס עוז. הבקשה באה ממשפחתו,

כך כתבתי על ההופעה האחרונה של יגאל בשן באוקטובר 2016: יגאל בשן של השנים האחרונות הוא כותרות של משהו-לא-טוב-קורה-לאיש. הנסתר האפיל על הגלוי. העיתונות חיפשה סיפורים בין מסדרונות בתי חולים. בשן אמר "כשיהיה לי נוח לספר את הסיפור – אספר". ואז קראנו

אתי אנקרי ברגעים הכי אינטימיים שלה. שיר כאב ללא נשוא על עזיבת האוהב. לא רק רואים לה בעיניים, מקשיבים ללב. מרגישים את הבטן שלה. כשמדברים על פה ולב שווים – זהו שיר שיש להדגים וללמוד.  הניחוח המזרחי מוזלף אצלה בקילוח דק.  אני

אז מי אתה מיקי גבריאלוב? ישראלי, תורכי, יווני? לא בטוח שיש לו תשובה. קחו את "אבא סיפור", "אני ואתה", "אמא אדמה", "היא יושבה לחלון", "עוף גוזל", "הכניסיני",  "ערב מול גלעד". תסכימו איתי שזה עולם מוסיקלי בפני עצמו, שמן הסתם נוח להגדירו

מסע על פני שירי שלום חנוך הוא מבחינתי האישית – מסע אישי בזמן מהול כבר בקורטוב נוסטלגיה שמתחיל  ב"למה לי לקחת ללב" עם אריק איינשטיין, 1970.  "יש לי הרבה דימיון לאהוב מראש" ו"יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח". שיר כאב עם נחמה קטנה.  שלום את אריק כתבו פשוט ונכון.  וזה

זה אחד מתקליטי  האי הבודד שלי. גידי גוב שר אירווינג ברלין, גרשווין, לנון ומקרתני, סנדרסון, אולארצ’יק רכטר וגפן. אל תחפשו קו. אלה האהבות שלו. גידי גוב. גם שלי.  זמר ג’אז? אין לי בעיה עם ההגדרה הזו. הקול הצרדרד והחם, הטאץ’

מזהים את השיר הזה? נראה שלא. הוא אינו מושמע הרבה ברדיו. הערב, מוצאי חג, אני שמח לשלוף את האלבום ("מוצאי חג") מ-2003. חוה אלברשטיין באחד השירים המקוריים היפים שלה, שאת מילותיו כתב בעלה נדב לויתן ז"ל. מה התחושה שלאחר סיום

האהבה הזו היתה יכולה להיות מסוערת. אבל היא נשארה מיותמת ללא סיכוי.  ברטרוספקטיבה היא מעלה הרהורי ספק. "ואולי לא הייתי שם לאהוב" . הגבר הוא זה שבא והלך, שאולי הרחיק לכת בקשר ("אולי הלכתי רחוק") אבל שלא ידע לאהוב אותה

אני לוקח בית אחד מאחד השירים הפחות בהירים של "טאטו": "בראש אין לנו מנהיג/ עוצר מהתקפות/ חורינו נפערים בטנינו הטרופות". ערן צור שכתב, כנראה מבין יותר את ה"חתוך תוכן" שלו ואת ה"אזעקה האלקטרונית" הנשמעת ב"אוזן זעירה", אבל בעניין המנהיג… אני מאמץ.

אביב גפן כיסח את אדם גוזלן (27) (התוכנית "אביב או אייל" 6.8.18) עוד לפני שהבחור הוציא צליל מהפה. הבנאדם בא לשיר. הוא אינו עוסק בפוליטיקה. כל חטאו, שהוא גר בשבי שומרון. גם אם אני וגפן נגד התנחלויות, עדיין אני וגפן

יוני רכטר פותח בסמבה קלילה. "במקום כל זה". הטקסט של שלום ויינשטין, פנים חדשות ביצירה שלו (שבעיקרה מתבססת על שירים של עלי מוהר), אומר דברים פחות קלילים על התקהות הרגש. על הסתירות שבחיינו. רכטר בחר לחייך בשיר הזה, וזה יצא קליט ופריך. גם ב"מחשבות על אהבה"

חיילי הבדיל פרשו מהקרב כדי לחזור לקופסא. שר פורטיס בפתח האלבום, שיצא ב-1988, עשר שנים לאחר פלונטר, אלבום הבכורה פורץ הדרך.  מחאה תמימה נגד מלחמה הגיעה לרוק הישראלי שנים רבות אחרי שהיא נולדה באמריקה. טוב שהיה פורטיס אחד. טוב שהיה

חום יולי אוגוסט 2018. חום יולי אוגוסט 1988. השיר מתיישר שוב על מסלול הזמן והאירועים, 30 שנה אחרי, מקבל עוצמה מחודשת. זהו שלמה ארצי המספר סיפור מקומי, שנכנס לתוך סיפור אישי, זיכרונות משדה קרב עם הבזקים פרטיים עד אינטימים.  "בזיכרון המעומעם שלי היום/ מסך

צודק חנן יובל בהקדמה לדיסק: לא רק שמתייחסים ל"השלושרים" כאל נוסטלגיה. השירים ששמעתי, הלהיטים, הבונוסים, גם סרטי השחור-לבן הישנים מהסרטיה של רשות השידור מעוררים בפול ווליום את בלוטות הנוסטלגיה. לראות שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל לפני איזה ארבעים שנה

היום השיר הזה משמש לפרסום צימרים ברמת הגולן המשקיפים על הכינרת. פעם, ב-1996, הוא שימש את להקת "המכשפות" לעיבוד רוק Punk במיני אלבום (EP)  שנקרא "מתכסות". הרכב הרוק היה על טהרת הנשים: ענבל פרלמוטר – גיטרה ושירה, יפעת נץ – בס,

גרסאות חדשות לשירים ישראלים ישנים מעוררות באופן טבעי את השאלה – למה? או ליתר דיוק – מה יום מיומיים?  נכון, שבעים שנה למדינה – סיבה למסיבה נוסטלגית.  השאלה היותר מהותית – למה להטיל על יוצרים צעירים לחדש שירי עבר? מה כל

השיר מופיע בדרך כלל במשבצת של שירי פעוטות וילדים. המבוגר שבי, שמחפש את התמימות היפה, מתמרד, ובצדק: הוא רוצה להיות שוב ילד. אני מעריך כי זו ההרגשה שהציפה מרבית הזמרים שהקליטו את השיר.  זה אומר: גם  בשירים הנקראים "שירי ילדים"