מוסיקה ישראלית

גיל בר הדס שר על תסכול של סטודנטית לאמנויות הבמה/ קולנוע. התחושה שנוצרת עקב אי-התגשמות משאלה, רצון, צורך או דחף. התסכול הוא בעצם חסימת התנהגות מכוונת למטרה מסוימת או הפרעה לה. היא חווה אותו בכל אשר תלך. הנרטיב המוסיקלי של

בית ישן אינו רק ארבעת קירותיו ומספר חדריו – בית ישן הוא בעיקר זיכרונות המפעפעים בנבכי הלב והרגש. זה משהו גדול מסך הפרטים המצויים בו, שמעניק תחושת שייכות מתמשכת. מבחינה זו, הבית נשאר כזיכרון מפעים לבבות של מי שעזבו אותו,

בקליפ רואים צילומי אולטרסאונד של עובר ברחם אימו.  גם בלי לקבל מידע חוץ שירי, אפשר להבין כי אביחי הולנדר שר צרור הוראות שרידות בגוף שני לרך היוצא הנולד אל אוויר העולם, שמסתנכרנים עם השקפת עולמו. השיר על הנייר נשמע מדריך

לאן נעלמה שרון ליפשיץ? שם טוב לסרט. השבוע הקדישו בערוץ 12 כתבה שלמה על שיר  אחד – "גידי". תחקרו מי עומד מאחורי השם. רכילות על אמנים תמיד מכרה טוב יותר מאשר אומנותם. לא אמרו מילה על האלבום שבו נכלל השיר.

הלבד, הפחד, הצלקות, השתיקות, הבריחות.  איך עשה לה את זה. עוד מלל טוחן טראומת יחסים באופן הכי שבלוני, מפס היצור של שירי שבר הלב המציפים את שוק הסינגלים. גם המוסיקה אינה ממציאה את הגלגל הפופ החדש. היא מלודית, זורמת, קלת

הילד המתבגר שעוזב את הבית גורם לאב לרצות לגונן עליו. כשהוא גדל והוא יכול סוף סוף להנות ממנו, מאותת הילד לשחרר את החבל. המהלך ספוג בתחושת הפסד רגשי  – מצב שהילד כבר לא "שלי". ההתנתקות לא פשוטה. המתבגר משדר מסרים

החיים סבבה. אהבה על שתי כוסות יין, אווירה חורפית, גיטרה בסלון. שניהם בקצב אחד (רוקדים, אותו תדר?) . מי אמר ששנת הקורונה היתה קשה? כותבי השיר קבעו כי "כל העיר הלכה לישון", יענו כי רק האוהבים נשארו ערים וכי  הלילה

תביט על עצמך, תסתכל לעצמך בעיניים, תעשה חשבון נפש ותחשוב חיובי כדי לא ליפול. קבלו אימון להעצמה אישית מאת הראל סקעת.  הגשמה עצמית, אהבה?  במסגרת ההדרכה נלמד כי החיים הם ניסוי ותעייה – "אנשים גדולים צומחים מאכזבות קטנות", וזה אחרי

שרפה לו את הלב, הלבלב, הנשמה. הוא יותר מבסדר עם זה. גם יחס רע הוא יחס, תלוי מה אתה עושה איתו. הכניעה המזוכיסטית היא סוג של ניסיון להימלט מעצמך בסיטואציה של חולשה או כניעה.  מזוכיסטים מבקשים לחוות את הכאב כדרך

תוך האזנה ל"הכוכבת של נצרת עילית", אלבומה החדש של איה כורם,  הגעתי ל"סינדרום ירושלים". כבר השם עצמו עורר סקרנות. הפסיכיאטר יגדיר סוג של הפרעה נפשית, בה אדם שנמצא בירושלים משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים או משיחיים ושמוטלת עליו משימה משיחית.

לשיר לה בלילה "עם פסנתר". טל שטיין מרגיש חופשי לעשות כרצונו בשפה העברית. חיפשתי את שטיין "עם פסנתר" בקליפ. קיבלתי אותו רץ בתוך יער שבו השתילו בחורה יפה. אבל למה לבלבל לו את המוח עם קטנות, כאשר באהבתו הוא מחלק

קיים הבדל בין אמונה שהיא תחושה שמשהו יתרחש, לבין תקווה שהיא עצם השאיפה לטוב, בלי נגיעה של המציאות והריאליות: "גם כשנראה שאפסו הסיכויים – לא מתה התקווה". "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".

תובל אלדר רוצה להמשיך לחיות איתה את הרגע "ער / לא רוצה למהר/ כשההווה עובר/ עליי כאן" ו"בואי נתמסר נפנים אותנו". המילים – שיר אהבה או שיר ערש. המוסיקה נשמעת כמו תרשים אלקטרוקרדיוגרפי. תן ללב לכתוב את הלחן. יופיו בראשוניותו,

רבקה זהר מגלה צפונות לב. אין כאן סיפור מיומן אישי מאוד, אלא קול פנימי שקיים אצל רבים: ההתבוננות נובעת ממצוקות נפשיות. האם אלו אמורות לשלוט בנו? האם לחיות לצידן בשלום? ההחלטה הצפויה – להמשיך לחיות גם אם כואב, לנהל עליות

עדי שחם מחפשת אהדה למרד שלה נגד ההורים המפנקים, אבל השיר נשמע ארכאי אפילו מול הפאנק של הקליק משנות השמונים. המשפט "אין לי מוטיבציה כי פינקתם אותי" הוא אכן משפט צעירים מפונקים,  שמתיימרים להיות רוקרים בועטים. אני בעד רוק צעיר

מה מושך זמרת  כנורית גלרון לעשות קאברים לשירים מוכרים? יש שירים שמזוהים לחלוטין עם מבצעיהם, יש שירים שתמיד פתוחים לגרסאות חדשות. ל – My Funny Valentine יש כ-600 גרסאות שונות. ל – Yesterday כ – 2000. במקרים רבים גרסאות הכיסוי

אתה לא חייב להתהדר בכך, שאתה לא רק הסינגר אלא גם הסונגרייטר. אלמוג לוי שר: "יושב, כותב, מלחין בחדר".  בסדנה לכתיבה יוצרת הייתי מוחק לו את השורה.  בהמשך שוב יזכיר  את עובדת היותו יוצר – "אהבה שרק כתובה אצלי במגירה"

Say A Little Prayer.  אצל אריתה פרנקלין זה הלך ככה: The moment I wake up Before I put on my makeup I say a little prayer for you תפילה קטנה עושה לפעמים דברים גדולים. רון ויינרייך כולו תודה על כל

"נרקומן של אהבה" אינו המטפורה הכי מוצלחת לתאר אובססיה ביחסים. האם זה רע או טוב? "כמו הרגלים רעים תמיד חוזר אליה" הוא משפט מאוד בעייתי, כי בסופו של דבר גם מטפורה אומרת אמת, וכאן המשמעות של "אהבה ממכרת" היא שלילית

ליאורה יצחק, הזמרת המזוהה ביותר בארץ עם שירה ומוסיקה הודית, שוזרת אלמנטים מהתרבות המוסקלית עליה גדלה כדי לשלוח שיר על אהבה עטופה ב"סרט ורוד", שנשמע כמו סאשן של טיפול עצמי ליציאה ממצוקה – "הדרך יפה תהני משקיעה אל תהיי חברה

מהו "אור השמש" אליו מייחלים? במשמעות הסימבולית הכי בנאלית – יציאה מרע לטוב, מחושך לאור. מאי מלר לא התכוונה ליותר מזה. מתייחסת לתקופה קשה, תרצו – בעטיה של המגיפה.  השינויים בחייה קריטיים: "כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי נֶעֱלָם/ גַּם הָאֲנָשִׁים, הַחִבּוּק

מאז חורבן בית המקדש האחרון, עיר הקודש כורעת תחת חזיונות משיחיים בגוון לאומני. סינדרום ירושלים והשיגעון להקים על הר הבית את בית המקדש עלה גם לראש של החברים אייל גולן את עדן חסון, או ליתר דיוק לסיעור המוחות של יעקב

נתנאלה בשיר חיים כתוב יפהפה. מה שבת הקול שלה אומרת לה לעשות. זה שיר של פרספקטיבה מול הזמן הדוהר. "צאי ממך" הוא שרה. "השליכי את מחוגי הזמן", כי הרי לא תנצחי במרוץ הזה. תתנחמי במעט שנותר כזיכרון בלתי נמחק, ההד

בוכה או לא בוכה? לפי הטון – מתייפחת מבפנים. מה קרה? מה הבעיה? מדוע לילותיה שבורים? התשובה: "אתה רוצה תמיד הכל ישר". אין מקום לפירושים מורכבים. מה שאצלו פשוט, אצלה מורכב. כלומר: מבחינתה הישירות שלו בעייתית. קודם שיחזיק אותה בשתי

וידוי ה"אני" של רן שפירא אינו מתכתב עם המוסיקה. לשפירא יש מה לומר: עם מי הוא מסכים, למה הוא מודע, עם מה הוא שלם, ממה הוא מתעצבן, למי הוא לא נוטה להקשיב. וכן, הוא מתנחם בדבר הבטוח – אהבה. אני