אדם גורליצקי מכניס עצמו לאזור שירי המחאה. רק שמו של ביבי חסר כאן. השיר נשמע חריזת חירום פשטנית שכוללת שיחת חולין – "הוא מתמחה בלנצל חולשה", רכילות עיתונאית – "גם הילדים והאישה מגוייסים", מוסר השכל – "מי שמפריד בין אנשים
אייל גנדלר מבקש לשתף אותנו בגעגועי אהבתו. הבנאדם חולה אהבה, שיכור מאהבה, נמצא בתוך במעגל של אכזבות, תהיות, תקוות. זה אמנם אינו שיר מז'אנר הגברים הבוכים בזמר הים-תיכוני, אבל בגדול – שום דבר מקורי. נקודות זכות: באהבה אין הרבה מה
מה פשר צערו של דני רובס? המוסיקה העגמומית מובילה ל"הבית ריק אתה מיותר". משבר אישי? המטפורות – "סירת נייר קטנה מול הסופה"/ אסטרונאוט בלי חליפה" – מסמנות קטסטרופה, ובהמשך משהו מתערפל: "משהו שם עוד לא פתור ומפוזר". הסקרנות לתהות על
האידיאליזציה היא הבסיס של ההתאהבות והאהבה הרומנטית. מה שהופך אדם לנחשק בעינינו, היא אותה פעולה בדמיון המבליטה את הסגולות העושות אותו יחיד ומיוחד, יוצא מגדר הרגיל, נישא מעל האחרים. האידיאליזציה מסייעת לנו להתעלות מעל היום-יום. אלוש נמצא בשלב הזה. השאלה
מדי ט"ו באב או ולנטיין דיי, כשמגיע עוד גל שירי אהבה קיטש, אני מנמיך ציפיות בכל הקשור למילים. המוסיקה לעיתים מאפילה, כי מה כבר אפשר לחדש בעוד שיר אהבה. געגועים גואים, לב בוכה. קראתי את הטקסט החדש של מוש בן
נוף צחייק מוכנה אפילו להסתפק ב"סוף מתוק של סרט קיטש דביק". כל כך זקוקה לאהבה. ה"ריק" שחשים בבדידות יכול להיות ממוקד גם במי שעדיין לא הגיע. ה"כמו תמיד השארת ריק" יכול להתפרש גם ככמיהה לאהבה שאיננה. הסימפטומים מוכרים: אובדן אהבה
רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,
הסלסול של דודו טסה נוגע בתהום העצב. הטון הגבוה מביע מצוקה ותחינה. הבעיה האישית מתחדדת על רקע הכאוס, האווירה העכורה, השטנה, חוסר האמון – "אדם לאדם זאב". ברור: ההצלה, של דודו לא תגיע מהעולם הסובב אותנו. אין הרבה אפשרויות לגאול
אכן: שיר אהבה קטן. יש דמעות, יש גשם. כמה מילים על אהבה, אובדנה, משהו שנגמר/ שנשבר. תסכול. אין מה להתעמק. מסוג השירים שעל הנייר נראים משומשים, שבלוניים. אתה משאיר למוסיקה ולטון להשלים את החסר. נדב דלומי מספק את הצלילים הפנימיים.
זו כבר ילדותם השניה. הראשונה ליוותה את חיינו 20 שנה מ-1978 עד 1998. דובל'ה, קושניר, בראבא, מוני וגידי חזרו למסך ב-2020 ב"זהו זה" המחודש כקבוצת סיכון בימי קורונה, גם כלהקת בנים, כדי להשיב משב רוח קליל מן העבר, עם דמויות חדשות-ישנות, רגעים מצחיקים מאוד, גם פחות
בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,
בשירי אהבה מותר הכל, גם לומר הפכנו להיות שלמים. "שלם" זה משהו מוחלט, מוגמר, ללא פגמים לתיקון. אבל כותבי המילים התרגשו להיות רומנטיים ללא תקנה והלכו על סופרלטיב. הם ציידו את האוהב במילים גדולות מכל אהבה, גם זו שנראית "מושלמת".
תיסלם שלפו בזמן את השיר הזה. סוף מאי 2019. הפגנת ראשי האופוזיציה ברחבת המוזיאון בת"א נגד יוזמות החקיקה של מפלגת השלטון לחסינות לראש הממשלה ולפגיעה בבית המשפט העליון. עכשיו יולי 2020, הפגנות הקורונה – שוב עולה על הבריקדות מול זרנוקי
קרן פלס כתבה שיר על החמצה רגשית ואומנותית באמצעות הצעה לגבר להשתחרר. היא מדברת על אי הידיעה/ מודעות להתמודד עם החופש שבידינו. השיר נפתח במשפט שנאמר בסיטואציה של גירושין מצד הגבר לאישה – "הרי את מותרת לכל אדם", אלא שכאן
סאבלימנאל מצא עוד דרך לספר על עצמו בשיטה מגלומנית מוכרת. בין שאר הפרטים על חיים, עבודה, לחצים, לילות בלי שינה, אושר ומוסיקה, הוא השחיל משהו עדתי – ("בכל החיים ראו בי פרסי טוניסאי "שוורצע חייה" מובן!") מנותק, כשהמסר העיקרי הוא
דואטים אולטימטיביים נוצרים לעיתים מנסיבות שמאפשרות אותם. אני מעריך כי דואט בין דודו טסה ועומר אדם לא היה מתרחש אלמלא פסטיבל התמר. שניהם מושכי קהל גדולים בימים אלה. ההפקה של הפסטיבל הבינה שיש כאן פוטנציאל מסחרי. נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד. דודו
ההורה ההיא עם ההיי חוזרת? עד שלא עלעלתי בקומוניקט של אפרים שמיר (עלעלו גם אתם למטה) לא הבנתי את פשר השיבה לריקוד שייצג את תרבות ההתיישבות והציונות בישראל של פעם. גם הסיפור על "ילד חוץ" בקיבוץ סובל, נדמה לי, מעובש.ה"ילדים
לאור המצב הנואש, ההמלצות של היועץ, נחזור אל אחדים מהשירים שעסקו בראש הממשלה. מה חשבו כותבי טקסטים ויוצרי המוסיקה על ראש הממשלה שלהם? ראש הממשלה ככל הנראה יאשים אותם כ"שמאל" עוכר ישראל, ואנחנו בכל זאת נקשיב להם, נצביע למפלגת המוסיקה
סתם ככה באמצע היום לאבד את הצפון, להביט בתקרה ולחלום. זה מה יש לעדי גיגי בראש? מה הוא רוצה? ?to lose his mind, להשתגע, לאבד את הראש? מהות הרצון מעורפלת, כי מניעיה אינם ברורים. הנרטיב הזה מוגש בקצב איטי, קו
השיר נכתב לפני הסדרה "המרוקאים החדשים" כהתרפקות על הסבתא התוניסאית שמבטאת את האהבה והחום למשפחה בין השאר בתבשילים שהיא מכינה בסירים הגדולים. נזכרתי בזוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון, זמרת החצר המוערצת אצל מוחמד החמישי ברבט מרוקו, שחיילים נלחמו בסכינים
יש מצב שמדופרסי קורונה מצטרפים בשירה לשירת המונים אופטימית בשיר הזה? אני רואה את סימן השאלה/ קריאה בעיניהם. אחי, אתה לא יכול לשיר כשאין לך מה לאכול. מצד שני: אלעד טרי חווה רגע של הארה/השראה: חבר'ה, צאו מהחושך, בואו נאיר
איך כותבים שיר חדש? יוצאים לדרך בלי מטרה. החיים מסביב נמשכים כרגיל, אתה סוטה לנתיב אחר, נשען לאחור, מפעיל טייס אוטומטי. תן לרמזורים ולתמרורים להשתתף בבריאתו של שיר אהבה פשוט. יש מצב, שיצא לך משהו מזה: "אַחֲרֵי הַכֹּל רַק שִׁיר,
"בוקר טוב אדוני הטפיל, כבר בזבזת היום את כספי הציבור?/ המיצית עד קצה התרגיל זכות אנושית לטעות בחיבור?" כבר 21 שנה בלי מאיר (נפטר 18 ביולי 1999), ועל רקע המתרחש בחוצות הערים, אני חוזר ל"נרקומן ציבור", טוב לתקופת בחירות, טוב
האם תחושת זרות הטבועה בך במקום אחד עשויה להשתנות במקום אחר? שירה ויזל מתגעגעת לעולם אחר, שבעיני רוחה וגם בעיניים שצפו בסרט ("יצאתי מסרט עכשיו החיים") נראה טוב יותר מהעולם בו היא חיה ומעורר תשוקה לחיות/ לחוות נופים אחרים, כאלה
את הביצוע היפה מצאתי באלבום "יציאה", שיצא בפברואר 2004. הקלטה חיה של שלום חנוך ומשה לוי ממופע אינטימי אנטיתיזה לסערות הרוק שלו. אני שומע את "צרות טובות" הישן המוכר בעיקר מהשלושרים, והגרסה החדשה בעיבוד הזה לגיטרה ולפסנתר נשמעת הרבה יותר קלאסיקה.
הזמר מפעיל קול גבוה, כדי לזעוק מצוקה אישית-כללית, מחפש תשובות ל"שאלות אבודות", שומע קולות בלילות, מרגיש מחנק, מקבל רסיסים של זכרונות שנמסים, זקוק למשענת ראש, לנחמה. או-הא. כמה בעיות אפשר לדחוס לשיר אחד? תפסת מרובה לא תפסת? רביב כנר, בוגר
סרט רץ מוביל אל אחד משירי המסע המופלאים של אהוד בנאי. יוצר שרשם הגיגיו בנתיבי מסע. טרובדור שהלחין "חלום אמריקאי בגווני ל.ס.ד" בקצב שלוקח אותך אל כבישי "הארץ המובטחת על מסך הכסף הגדול". החוויה האמריקנית מגיעה מצפייה בסרטים שיוצרת מצב של
אני מתבונן במפגש בין שלומי שבן ואסף אמדורסקי אחרי הארועים בכיכר רבין ומול בית ראש הממשלה. מי היה מאמין, שהאיש בעל החיוך המבוייש, יהיה הראשון מבין האמנים בעידן הקורונה, שירים קול צעקה מיליטנטי, ויהפוך לאקטיביסט זועם בראש המחאה נגד ראש
יש מקרים שאתה לא יכול לכתוב התרשמות משיר בלי הקדמה של מידע חוץ שירי. השיר בו גבריאלה מארחת את ארז לב ארי שווה מבוא קצר: גבריאלה היא אישה בת 74, שחלתה במחלת ריאות קשה. כחלק מהכנות הפרידה שלה ממשפחתה, היא
כמה "קצת" ממנה הוא רוצה? האם המעט הזה ממנה יכיל את המרובה או שיעצים עוד יותר את המשיכה? ההתנסחות השטחית מאפיינת סוג של טקסטים הנפוץ בפופ הים-תיכוני, המשמש זמרים להתבכיין על מר אכזבתם מאהבות שהושבו ריקם. הפניה למאכזבת היא בגוף
