מוסיקה ישראלית

משבט הבנאים, בעז בנאי נשמע הכי סטורי טלר שבתוך עצמו הוא גר, בוחן את רחשי ליבו והופך אותם למוסיקה שאינה נמדדת בגבולות של טרנד וזמן. רומנטיקן, טון טיפה מלנכולי – ב"גם כשאת מגמגמת", אקורדים פשוטים, מנגינה מקסימה. הוא רצה לעשות

"אין אפילו חוט של דימיון בין כל הגברים בארץ ציון", שרים התאמים שלומי וליאור לבית בלאוי, הלא הם "שימונס סאנס" בקדרות רצינית ו"כמה כבדות יש בנשים שלא מנסות להחזיר מבטים".  ירדתם לכוונת המשוררים? שיר מיד טמפו על אי שביעות רצון

"אדם שכמותי/ שקרי ואמיתי/ בצל אופיי/ אני"   יעל נחשון מנסה לתהות על קנקן האופי האנושי . מיהו האומלל. הפחדן. ואיפה היא בסיפור. שיר ראשון באלבום. שרה בתשוקה. עיבוד גיטרות שמטעין את השיר. אם לדבר במונחים של באה זמרת חדשה

הטון הטיפה מלנכולי משדר פגיעות בעניינים שבינו ובינה, אבל לא טראומות. ריכוכים מלודיים עם מילים שאפשר להכין מהם שיעור מבוא לאיך כותבים פזמוני שמלץ למתאהבים רגשניים. יש שיטות. שגב רומנטיקן נוגה בלתי נלאה בטעם מתוק כמעט בלי חמיצות. בלי סיפור

"שמע קולי" יוצא שש שנים מאז אלבומו האחרון של מאיר בנאי. מעניין התהליך שהוביל אותו לראשונה לטקסטים שלא רק שאינם מפרי עטו, אלא מחזירים לשפה פיוטית מן המקורות: נמצא כאן את ר' שלום שבזי, ר 'שלמה אבן גבירול, ר' אברהם

אינגדשט פה. אינגדשט שם. אחרי איילה – זו מלכה. מלכה אינגדשט, (נולדה בירושלים ב-1984, 3 שנים אחרי שמשפחתה עלתה לארץ) שיוצאת מדאנס קליל + פאנקי + קולות רקע סטייל סרג'יו  מנדז. השיר נקרא "געגוע", אבל איפה הגעגוע? לא יוצא רגש. זה

רוקפור מאחור. אלי לולאי בדרך חדשה שמתחילה ככה: "הולך הולך שעות, הנשימה עוד לא נרגעת/ סובב סובב המחשבות רוצות לנוח לדעת". הבנאדם עסוק בחיפושים ושאלות על עצמו, אך מבטיח לה לחזור אליה מתוקן. אלי לולאי מסתובב ברחובות בין המילים שהוא

רוחמה רז עושה ניסיון: קאברים בעיבוד למקהלות. רעיון יפה, אם כי לא בטוח – שהיא בדיוק הזמרת לזה במובן של קונספט לאלבום שלם. גם לא כל שיר מתחנן לשירה מקהלתית. נדמה לי שיותר מאשר הגוון המקהלתי, רז חשקה בנגיעות קלאסיות בשירים

שנפתח בסופרלטיב? מומי לוי הוא מפיק המוסיקה השחורה הכי טוב שצמח כאן בעברית. קניתם? לא סתם אמרתי –  מפיק, ואחר-כך מלחין, ואחר כך זמר. כי ההתמחות שלו היא בהטמעת סגנון הריתם נ' בלוז בשפה העברית, ומבחינה זו –  יש לו

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיה ב' ב')   "אחרית הימים" תיקח את החזון של ישעיה בקצב קאונטרי חסידי ותחבר את זה ל"אין יאוש בעולם" של רבי נחמן מברסלב

בדמיונו הוא יפגוש אותה לגמרי במקרה, יתאהב בה כבר בשיחה, ובחדרה בלילה, היא תוריד לו את החולצה, הוא לה את השמלה. מי הרגיש את אותה הרגשה פרט לבן ארצי? – קולומבוס. כן, כריסטופר קולומבוס, מגלה יבשת אמריקה. לא פחות, מדמיין

"מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר"… "אני צודק אבל נשארתי לבד"    "צדק" מוציא לדרך את החדש של ארז לב ארי,  תתניעו את המכונית. זה שיר נסיעה. עם הסאז והכינור. למרות התחושה הקודרת, זה משמח לבבות.  שואלים אותי הרבה

17 קטעים? האם קוואמי והחלבות מכריזים מלחמת פופ גם על המאזין, במקרה זה המבקר, שאחרי שלושה קטעי ראפ מכל סוג דורש מהמעביד תוספת מאמץ. יאללה לעבודה: לשמוע את החדש של קוואמי, זה לפנות לפחות שעתיים מיומנך הגדוש והטרוד. קוואמי לא

לכפיר אפשטיין לא נשאר כלום מהעבר, ובגדול גם העבר עשה לו רע. וגם מעצמו הוא שר – "תסתכלי ותראי מה נשאר ממני". ו"בסוף אתה הופך גרגר של חול". ו"תמיד תהיה לבד". ו"אין כוח להיות אף אחד". הרע – כמוטו. הביאוס

עולה לבמה איש כסוף זקן שסוחב עליו אקורדיון והסטוריה שיכולה למוטט במה. הוא צריך להחזיק את עצמו, כי תובל פטר אוהב לספר ולהתרפק וגם להתנצל על הסיפורים והבדיחות שהוא הורג, אבל לא לשם כך התכנסנו. הוא עדיין בויכוח עם יהורם

גם בג'מייקה יש רחוב שנקרא "התקווה", שם התגורר בזמנו הכהן הגדול בוב מארלי. לגמרי במקרה זה גם שם הרחוב שבו התגוררו האח והאחות עמרי (סולן ה להקה) ושלי גליקמן (קלידים). כשמגיעים לשיר השני Faya Pon Babylon   – זו יותר התקווה של

כשארקדי שר "מרוב אהבה" – זוהי האהבה שלו. לא של יוסי בנאי, שכתב מלים. לא של מתי כספי שהלחין. המרגש בקאבר ורשנס של ארקדי – שהוא לוקח את השירים לחלקת האדמה היצירתית שלו, מאמץ אותם לחיקו, כאילו הם ילדיו החדשים.

קאברים עכשווים לנעמי שמר, סשה ארגוב, יאיר רוזנבלום, דניאל סמבורסקי מעלים את שאלות ה"למה" וגם ה"איך". אבל רק כששומעים את ה"איך", מבינים את ה"למה". לא יוסי בנאי (המבצע המקורי)  ולא נעמי שמר (היוצרת) יתהפכו בקברם למשמע גרסת הפאנקי-פיוז'ן  היפ הופ

אתחיל מהסוף: "ערב יום שישי". כשאומרים שעל אמן נחה ההשראה, מתכוונים כנראה לדבר הזה. זרם מחשבות לקח את אולארצ'יק  אל הפסנתר ואל הקולות ואל רחשי הלב, ויצא מזה שנסון ישראלי בקולו המספר המחוספס והלא מתיפייף. לא יודע בדיוק איך לפרש

היום באופנה לקשט שירים בצליל אתני "ים-תיכוני"בלי שום קשר אם אתה עושה מוסיקה מזרחית או מערבית. כשאבי עברי שר על כך שהעולם סביבו מסוחרר, ובמקום אהבה סוחפת (מי צריך סוחפת, די באהבה) שולט העצב בעולמו, אנחנו מקבלים את זה מפולפל,

  "יש קטן, קומקום עם תה, מתבונן כה וכה   קח בשקל מתחנן, איך נראה המשכו תר אחרי נעלם, הוא דיג בלילה קר רוב הזמן אפור, הוא חי פושר לאור עששית קטנה"   "פושט יד שוב מתקרב. מסובב את הראש

"בעיר הזאת אפילו חלומות אינם/ לסגור עיניים ולחשוב על שום דבר"    העיר המנוכרת מעוררת געגועים למקום אחר, לחולות של זהב. בטון הרך הבתולי שלה, בלחן הקסום של ורד קלפטר,  מצליחה יעל לוי לשדר את התחושה. היא שרה על אהבות

היא אף פעם לא תדע מה באמת קרה, מזמר אמיר אטיאס. מה קרה איתה? "בית הבובות" פותחים בשיר על אובדן. יש מקום לשאול "למה"  וגם "הגורל" מעורב, אבל יש גם קול שאומר להמשיך הלאה, ובקיצור טקסט די משמים.   מה

באמת גלגל חוזר, חביבי. מי היה מאמין ש-15 שנה אחרי שהתפזרו, יממשו החביבים אלבום רטרו, גרסת 2007. החגיגה לא נגמרה אז. אלבום מהופעה חיה. למעשה, מופע האיחוד נקרא "שלומית אהרון מארחת את הכל עובר חביבי", אבל התוצאה הסופית היא "הכל עובר

שווים? מה היה עושה דנקר בלי המנגינות האלה של בוטנר, בקו מינורי נוגה, שמספקות בדיוק את המינונים הנכונים לטון (טונות) הרגש לו. מצד שני: בוטנר היה זקוק לקול הזה, הרגשי, המשדר רומנטיות חסרת תקנה עם פגיעות. אחרי שראיתי את המופע

היא המחר שלו, כל העולם שלו, ייתן לה את ליבו. יפזר לרגליה שושנים אדומות. והיא תתפנק (בפ' רפויה?  בוסקילה – מה עם עברית בסיסית?) בוסקילה מאוהב. הקיטש של יוסי גיספן גורם לו "לסלסל מהלב". כבר כתבתי בעבר שאני לא מאמין

 אנחנו בהאנגר 11, אוקטובר 2006. שלישיית מיתרים מנגנת פתיחה כזו קלאסית כאילו מישהו מת. על מי מתאבלים? איזה מתאבלים.תמתינו לפיאסטה הגדולה. אבל כן, בינתיים על הפתיחה אין תרועות וחגיגות קצב. מוש שר "דרך" מנגינה עצובה והמיתרים מוסיפים שכבת עצב. והקהל

אריק איינשטיין 2007 הוא אריק איינשטיין הישן, החם והטוב – שבוחן דברים מנקודת מצבו היום. אותו הבריטון, אותה הנשמה, אותה הפשטות היפה. כמה מדהים שגיא בוקאטי היוצר החדש שלו – ידע לקרוא אותו, לספר אותו, לחוש אותו בזמן הזה, כתב

יניב מניב 12 חדשים, ואחרי שסיימתי נשארו לי איזה שניים וחצי  משפטים ועוד שניים וחצי שירים.  משפטים: את יפה, רק אותך אוהב, תשארי לצידי, את כבשת אותי, נכנסת לנשמתי וכאלה. והדמעות שלא עוזבות. ואיך היא מסובבת ת'האגן שלה. יש ליניב