מוסיקה סול ריתם-נ'-בלוז

Ain’t Nobody Worryin

סופרלטיב שאני מתייצב מאחוריו בלי כול היסוס: זה אחד מאלבומי ה-SOUL הטובים ששמעתי מאז מרווין גיי וסטיווי וונדר.  אנתוני המילטון הוא זמר SOUL מבטן, מלב, מנשמה אמיתית. קחו שיר אחד כדוגמא: "Can’t Let Go"   בליווי אורגן. כמו סטיווי וונדר הוא

לאב וויטני אוסף בלדות

עוד מיקבץ של הדיווה לערב לחג המולד. בסולפול באלאדס היא הגדולה מכולן. יש כאן 16. מ"עד שתחזור", "האדם שאני זקוקה לו", "עד שתחזור", "אנה פניהם של לבבות שוברים". אלה דוגמיות. כל מה שרציתם מהדיווה בקולקציה הכי מחניפה של בלדות שאפשר

סול אקוסטי

הבקורת תנסה לקטלג כל תגלית, ועל אינדיה כתב מישהו שהא ריתם אנ’ בלוז מודרני.  זה ממש לא חשוב. החשוב אצל אינידה ארי, יוצרת וזמרת, זה טון ההבעה המחלחל, העיבודים האווריריים, רכים אך לא נמרחים. במובן מסוים היא מזכירה את שאדיי,

AFRODISIAC

בתצלומי הפורומו בראנדי (25) פרובורקטיבית לא פחות מז’נט ג’קסון, במוסיקה היא הרבה יותר מעניינת-מגוונת ממנה. זמרת סול וריתם-אנ’-בלוז שמספרת בשיר הפותח על גירושיה בפתיחות משכנעת. אלבום רביעי שלה, מגוון, מוסיקה שחורה על כול מאפייניה, מריתם נ’ בלוז מסורתי, קלאב, היפ

"סודות"

תואמות ויטני יוסטון בארה"ב זה כמעט פס יצור. אבל ברקסטון היא תואמת מהסוג הכי משובח. צירוף של יופי ושירה שהולך עם שירי אהבה מרגשים, שכתב ועיבד עבורה מי-אם-לא בייביפייס, מכונת יצור להיטים. ברקסטון נפלאה: הקול הגבוה והעשיר שיורד מטה לטונים

Supernatural

הקלילות הנסבלת של חיבור בין סול לפופ. דז’רי של FEEL ו"מנשקת אותך" מהסרט "רומיאו ויוליה" היא זמרת טובה בסוגה, עם מרחב טונים מרשים, ששרה שירי אמצע מלודיים, טקסטים באנאליים. המוסיקה שלה נעימה, מרקידה, חודרת במקרה של ביצועים מרגשים כ"מנשקת אותך" .

מוסיקולוגיה

מוסיקולוגיה היא מסיבת הפאנק האולטמטיבית בהארלם, שבה משתתפים חיילי פאנק אמיתיים. למי שלא שנמאס מהפאנקיות של פרינס יקבל אותה על הפתיחה. אל תחפשו בחדש שלו את "פרפל ריין", "סימן לזמנים" ואפילו לא את "פארייד". זה עדיין לא אומר שהחדש של

אול דה בסט

מה כבר יש לומר על גברת נשמה, זו ששרה מהחזה, מהבטן מהגרון. בגיל שלה, זה תמיד קאמבאק אחרי 5 עשורי קריירה. מקבלים שלושה חדשים פלוס הלהיטים פלוס דואטים (דיוויד בואי, בראיין אדאמס, ארוז רמזוטי) וגם חוזרים לימי אייק וטינה טרנר

הלהיטים הגדולים

סליי ופמילי סטון היו להקה אוטופית של אינטרקציה בין גזעית שמיזגו פאנק, סול ריתם נ’ בלוז ורוק לסגנון מיוחד וייחודי. אלבום הגדולים כולל שירים פוליטיים כ"איש לבן, אל תקרא לי ניגר", "סטאנד", "הוט פאן אין סאמרטיים", "כול אחד הוא כוכב", "גאנס

טייפסטרי

במשך למעלה מעשור שנים בתקופת הסיקסטיז, כתבה קינג להיטי ענק עם מי שהיה אז בעלה גרי גופין (לאווה את ה"לוקומושן",  לשרילז – "האם תאהב אותי מחר") טייפסטרי שנמכר ב-10 מליונים חיבר בין כישרון הכתיבה לטון השברירי-מדוכדך משהו של קינג בשירים כ"זה

50 שנה במוסיקה

ריי צ’ארלס חוגג 50 שנה בשאוביזנס ויום הולדת 60  במסיבת דואטים, שהבולט ביניהם – living In The City עם סטיווי וונדר, שיר סול חברתי נוקב וסוחף. מי עוד הגיע להצדיע ולשיר? מייקל בולטון (דואט של "ג’ורג’יה במחשבתי"), גלדיס נייט, וילי

Unplugged

מסגרת האנפלאגד של אם.טי.ווי עושה טוב לאמנים. הם מרגישים בה נוח, מתעלים לרגעים אינטימיים שלא ניתן להגיע בהופעה רגילה. זה שקרה לאלישיה, שנשמעת כאריתה פרנקלין של התשעים והאלפיים. כשהיא שרה If I Ain’t Got You , מלווה עצמה בפסנתר, זה