אחד התסכולים הגדולים ביותר שלי בכתיבת ביקורת הוא, שלא תקראו ביקורת על אמן שאתם לא מכירים, ואין לו נתיב בטוח למיינסטרים. הנה אחת שהתאהבתי בה, אחרי ששמעתי שיר בחנות ביפו למזון בריאות. נסו משהו חדש, כאן. תכירו. שרלוט קרדין הזמרת
קאבר לפיטר גבריאל? הוא אינו מההאמנים ה"מכוסים" כמו, נאמר, בוב דילן. גלעד וענב אפרת לקחו את האתגר באחד השירים היותר מאתגרים שלו. "מרסי סטריט" מבוסס על ספר השירים באותו שם מאת אן סקסטון, משוררת אמריקאית חולה נפש, שכתבה את השיר
סטיבן וילסון, סולן Porcupine Tree לשעבר, איש בלקפילד (עם אביב גפן) מגיע בגדול לעידן הפופ הדיגיטלי. The Future Bites הוא אלבום האולפן השישי של המוסיקאי הבריטי. האלבום יצא לראשונה ב- 12 ביוני 2020 אך עקב מגיפת הקורונה יצא פעם נוספת
זה מרגיש טוב להשתגע מדי פעם, להחליף הצד שאתה ניצב עליו, להפנות הרגליים לשמיים, לשנות את דרך החשיבה. זה ביד שלנו. אין תוכנית ב', אין כאן מקום לספק עצמי. לכו על זה. נעמה גוגנהיים עוטפת את התובנה באלקטרוניקה וקולות הזויים,
ג'יימס בלייק הוציא EP לימי קורונה. אוסף של 6 שירים האהובים עליו, ביניהם “when the party’s over” של בילי איליש כמו גם את גרסתו עטורת השבחים ל- "Godspeed" של פרנק אושן וביצוע מרטיט ל – The First Time Ever I
רוני כספי, שם במה RONIPONI, מרגישה חסרת הכרה בכל פעם שהוא קרוב. לא יכולה לשמוע את עצמה ברור. השיר נפתח בצליל אלקטרוני שממחיש את מצב ההכרה המעורפלת. קולה של רוני כמו בוקע מתוך הזיה. הקול המלוחש עולה על הפקת דאנס,
פסטורליה מוזיקלית שמתבייתת אחרי שתי האזנות, ואז אתה לוחץ פעם שלישית. אביגיל דנינו שרה על יום שטוף שמש שמגיע אחרי יום גשום, וכשהיא בוהה בעיניו, הדמעות שלה מדברות אל הנשמה, והלב מחשיך. "מוחי מתעוור / ועכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה".
יש עץ למעלה בעמק שמזכיר לה בית, יש שיר שמחזיר הביתה, והשאלה היא מה קרה שהבית התרחק? "האם הבגדים שלי התכווצו והצטמצמו או אולי גדלתי?" אינאבל היא אחת היוצרות המקומיות היותר מקוריות בשפה האנגלית. השיר הזה הוא פופ המכיל את
שלא תבין אותו לא נכון: כשהם לבד, הוא אוהב את השיחות, אבל זה לא כל כך פשוט: איך זה שהוא חושב על בת זוג אחרת? השיר קורא לדינמיקה פשוטה יותר ביחסים בינו ובינה. הוא מסמל את המאבק שבני אדם נמצאים
האמייזינג גרייס של שלום תשובה וההרכב ChuVa. הקול והצלילים הם חסד מופלא, נעים הצליל, מפיג פחד. בתרגום חופשי – התחושה שהחסד (אהבה) הופך לצורה, לחיים חדשים. היא מראה לו איך ההר הוא גבעה, איך נכרה מכרה בתוך לב פלדה, איך
העניינים של קיזלס פוגשים העניינים של מי שמטריף לה את הראש והלב. קיזלס (Kizels) היא שירה קיזלשטיין בת 22. השימוש בשם במה באנגלית הוא צעד מתבקש, כשמצליחים לייצר פופ באיכות שמשדרת מוצר ליצוא. הקשר בין השיר ובין מוצא הזמרת יותר
לרנה דקארט נדרשו שלוש מילים בלבד כדי לטלטל את עולם הפילוסופיה המערבית עוד בשנת 1637: "Cogito ergo sum"- או בתרגום מלטינית לאנגלית: "אני חושב, משמע אני קיים". הרעיון: מול החושים המתעתעים, החשיבה של האדם מעידה על קיומו. 400 שנה אחרי
"היי למטה בתחתית /לחייך ולנופף לגבוה/ אתה לא כל כך גבוה למה/ אתה לא יכול לראות אותי" (השיר "כאן למטה בתחתית") . אפשר לראות את הקליפ, גם לשמוע מוסיקה. ל"טיטי וו" יש אי.פי. חדש. תשאלו – טיטי Who? הדפסתי קומוניקט.
ג'ון לנון ראה ב – Strawberry Fields Forever ההישג הגדול ביותר שלו במסגרת הביטלס. לנון הוא שכתב את השיר, אבל גם מקרטני קיבל עליו קרדיט די תמוה. השיר- בעל צליל קליידוסקופי סוריאליסטי פסיכודלי – היה למעשה השיר הראשון שהוקלט עבור
ה- EP של ארבע רצועות הוא הומאז' לימי המועדונים של ג'יימס בלייק בלונדון. בלייק חוזר לשורשיו במסלולי רחבת הריקודים הסוחפים הללו תוך שהוא מציג את התפתחות המוזיקה שלו. ה- EP הוא הביטוי של "כמיהה להתרוממות ברחבת הריקודים", תזכורת לכך שהוא
האלבום האחרון שג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו הקליטו ביחד היה ‘Abbey Road’ של 1969, למעשה אלבום שירת הברבור של הלהקה. 'Let It Be', הוקלט שנה לפני ‘Abbey Road’, אבל הוצאתו נדחתה ל-1970. תאריך יציאה: 8 במאי 1970, זמן קצר אחרי שהחבורה
Let Her Go, שנכתב והוקלט על ידי הזמר-פזמונאי האנגלי פסנג'ר יצא ביולי 2012 כסינגל השני מתוך האלבום הרביעי של Passenger, "כל האורות הקטנים". פסנג'ר שר על מצב בו – ככל שאתה למטה, אתה כמה לעלות מעלה, במיוחד כשמדובר בהתאהבות. אש
נעלה על פס הקול של תומר לביא. נתענג על דיכאון. דיכאון? קחו את המשפט הראשון של השיר: "מחר מעולם לא הגיע / היום זה בדיוק אותו הדבר". וגם: "שום דבר מעולם / לא החזיק אותך ביחד / אתה מתרחק /
בלקפילד 2020 היא אביב גפן. סטיבן וילסון כבר אינו בתמונה. גפן מנסה להמשיך את קו האלט רוק של ההרכב. Under My Skin הספוג באווירה הפסיכדלית הכמו מיסטית, מציג מלודיה יפהפיה שנישאת על מקצב דאנס ידידותי. ההפקה יצרה סביבה מוסיקלית שמימית,
"יום ראשון עקוב מדם" אשר פתח את האלבום War נפתח בקצב דרמטי של תופי מלחמה ובמילים: "אני לא מאמין לחדשות היום … " בונו תוהה: "כמה זמן אנחנו צריכים לשיר את השיר הזה?" ישנם שני ימי ראשון עקובים מדם (Bloody Sunday
Hillhar מייצרת סביבה מוסיקלית שמימית מאוד אסתטית. הקו המלודי, אווירת ההזיה מכניסים לנופים חורפיים אפלוליים. הצליל האלקטרו פופי, הקול הריחופי כמו מנתקים אותך מנרטיב עמוק ומשאירים במרחבי הזיה ענוגים. זוהי מהות הנרטיב – להכניס לעולם מוסיקלי מנתק, סאונד שחברי ההרכב
Dreamland הוא האלבום השלישי של חבורת הרוק האנגלית האינדי-אלטרנטיבית Glass Animals, הראשון של הלהקה מאז How to Be a Human Being של 2016. האלבום נכתב והופק כמעט כולו על ידי האיש בקדמת הבמה, דייב ביילי, הטקסטים ביוגרפיים, שונים מהיצירות הקודמות
לורד, הלא היא אלה יליך או'קונור (Ella Yelich O'conor), ואתם תכירו אותה כבר משיר הפתיחה המצוין Tennis Court. היא משועממת מאיך שאנשים מדברים, היא בוחרת להיות beauty queen in tears לא מאמין: הדיסק הזה יצא כשהיא היתה בת 16 בלבד,
שנחזור לפופ כמו שהנפש והדמיון חפצים שהוא יישמע? אחרי ‘Lonerism’ האלבום פורץ הדרך ו – 'Currents' אלבומו השלישי, The Slow Rush, אלבומו הרביעי – הראשון מזה חמש שנים של טיים אימפלה (קווין פרקר האוסטרלי בן ה- 34), מציג קשת שופעת
"סוזן לוקחת אותך למקום שלה ליד הנהר / אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות / אתה יכול לבלות את הלילה לצידה / ואתה יודע שהיא חצי משוגעת/ אבל בגלל זה אתה רוצה להיות שם / והיא מזינה אותך תה ותפוזים
ב-1 ביוני חגגו 53 שנה ל"מועדון הלבבות האבודים של סרג'נט פפר". אני זוכר את הערב ב-1967 שבו השתנה עולמנו. המחט שהסתובבה על הפטיפון רעדה מרוב התרגשות. "סרגנ’ט פפר" היה הרגע בו הרוקנ’רול הפך לאמנות. לא היינו צריכים לחכות לאלבום הזה
כחול בהיר יכול להתפרש כאור קטן בקצה מנהרת החושך. אצל אלי גולדינג הוא מתחיל ב – Start. הרצועה הראשונה מאלבום האולפן הרביעי של אלי גולsינג, שיצא ב -17 ביולי 2020. ל 5 דקות ו -7 שניות שמתחילות ב"הייתי זקנה כשהייתי
'דברים שבחרתי לזכור' הוא אלבום (בכורה) מובהק של סינגר סונגרייטר פגיע, אישי, רגיש ועמוק. כשרייס לואיס שר, רגש מחלחל מכל תו, מכל שורה, מכל מנגינה. רייס לואיס (מאוקספורדשיר, בריטניה) עושה עבודה נפלאה בהבעת תחושה באמצעות סאונד מסוגנן, ולמרות הטון המדוכדך,
זוהי גרסה שניה, אקוסטית, לשיר שאירית דקל הוציאה בעבר, העוסק בעניינים של חברות, בגידות, ותורת היחסיות המצפונית (מלשון מצפון). זהו מצב שמצד אחד יכול להיות טרגי, מצד שני – עושה טוב, משחרר, תלוי מי המתבונן ומה נקודת ההתבוננות. דקל עוסקת
אילו היו שולחים לי את השיר ללא שם המבצע, סיכוי סביר שהייתי אומר: לאונרד כהן. גם כך, בביצוע של דיויד גילמור, רוחו שורה על השיר כמעט בכל מרכיב, בלחן, בטון, בעיבוד. "Yes, I Have Ghosts" נכתב בהשראת ספר חדש שכתבה
