מוסיקה פופ אלטרנטיבי

 הצליל האקוסטי המינימליסטי שבוקע מהחדש של צמד הפופ הנורבגי הזה הקורא לעצמו "מלכי הנוחיות" מעביר אותנו מביתם שברגן (נרובגיה) לגריניץ' וילאג' בניו-יורק מהלך כארבעים שנה אחורה בזמן. די מפתיע לצמד האינדי הזה שהיה בעבר "אלקטרוני" לקחת את המאזין לאורך אלבום שלם

אני קורא ביקורות מעורבות על מיוז החדש. "מיוז היא כבר לא עניין של מוסיקה, אנחנו עוסקים בגבהים. זה כמו להשאיר זרם סילוני באוויר. זה כמו מוסיקאים בחליפות חלל שמבחינתם – כל שיר שהוא נמוך יותר מהקוסמוס – לא ייכנס  העיבודים נשמעים

If only for a second I see a twinklin in your eye Gotta try הקול הדואב המשתוקק  מגיע  מהסינגר סונגרייטר האירי , מי שמכר 14 מיליון מ – The White Ladder ועוד כמה מיליונים מהאלבום Life In Slow Motion. המילים (הנ"ל)

Who gives a damn about the family you come from?/You'll give it up when you're young and you want some" (מתוך We are golden) חיכינו הרבה שנים ליוצר פופ מקורי.  מיקה הוא האיש. אלבומו השני אחרי Life In Cartoon Motion

אסף אבידן – שירה גיטרות, הדס קליינמן – צ'לו, רן ניר – בס, רועי פלד – גיטרות, יוני שלג – תופים. אורחים: מרינה מקסימיליאן בלומין (שירה בשירים 6 ו-13), משה לוי (המונד בשיר 2) שלומי שבן (פסנתר בשירים 5,6,11), קרן

מארק קנופלר עדיין מעורר געגוע לדייר סטרייטס, אבל נמצא כבר מזמן בפרק אחר בסיפור שלו, שהוא בעיקרו – ניסיון ליצור מוסיקה מעין נוסטלגית בהשראת סיפורי העבר מהנופים של עברו. מהפתיחה נושבות רוחות קלטיות ערות. בצליל חליל טיפוסי, מוסיקה מהנופים הירוקים.

קחו אותה. היא תיקח אתכם למקומותיה הקסומים. מי ששמע הקודמים של רגינה ספקטור, גם היה בהופעה שלה בבארבי 2007, יבין שהמעין שלה ממשיך לנבוע. אלבום לכיד. קוהרנטי, למרות  שארבעה מפיקים היו איתה בתהליך. העיבודים פשוטים. נותנים לשירים לדבר. המנגינות מרנינות.

דברים שמובי שמע מבמאי הקולנוע דיוויד לינץ' הובילו לאלבום הזה: יצירתיות, אמר לינץ' בנאום שנשא בטקס פרסי Bafta הבריטי לאמנות הקולנוע והטלוויזיה – "יצירתיות למטרות האנוכיות שלך – נפלאה" מבחינתו של מובי – דברי לינץ' סייעו לו להתכנס בתוך אולפנו הביתי

"לעולם אינני רואה אותך, רוצה לחוש אותך פועם  עמוק בליבי, גם אם אינני יכולה לקרוא לך, רוצה שתדע שאתה משוטט איפשהו בעולמי"   הדרה לווין ארדי שרה Love Unplugged באנגלית. בלדת היפ הופ. חיפושי אהבה שלוקחים אותה לעולם שמסביב. לילו

"רציתי שהמוסיקה שלי תישמע כמו להשליך את עצמך מעץ או בניין גבוה או כמו שמטביעים אותך בים ואינך יכול לנשום, מצב של או שאתה מתפוצץ או נעלם", אומרת היוצרת-זמרת הבריטית פלורנס וולש Florence Welch בדפי הפרומו שהגיעו עם הדיסק. ועוד מהדפים

Your heart is nowhere near me You're an umbrella with a hole The Silence after breaking when I come back for more תעבירו את האלבום הזה למבקר לא מקומי. למעשה, שלחו את האלבום לעולם הגדול. לא בטוח שהקהל המקומי, חופי ים

Deck D'arcy – בס, Lurent Brancowitz – גיטרה, Thomas Mars – שירה, Christian Mazzali – גיטרה. הפקה: פניקס ו – Philippe Zdar רוחות רעננות מנשבות מכיוון Wolfgang Amadeus Phoenix, אלבומה הרביעי של פניקס, להקת האינדי הצרפתית שבאה לעולם ב-1999, חלק

את שם האלבום לקחה טורי אמוס ממשפט שאומרת גיבורת "ברנשים וחתיכות". "חטא" מבחינתה אינו מה שנוטים לחשוב עליו. "אתה לא זקוק לאישור של מישהו, משפחה, כנסיה כדי לשלוט במה שאתה מאמין" אחד השירים מבין ה-17 החדשים באלבומה העשירי נקרא "אופליה"

היכרותי הראשונה עם הפאם-פאטאל האוסטרלית מתרחשת באלבומה השלישי. אהבה מהאזנה ראשונה. אל תשוו אותה. היא אחת. יחידה. אהבה שהולכת ומתעצמת מהשיר הראשון "סנדלים שחורים קטנים" – על הנחישות לצאת מיחסים רעים. דרך "היית נאהב", גם הוא על יחסים ועד Death By

פולארקרייס 18 הדליקו את הדמיון, מכריזים דפי הפרומו. אינך רק שומע. אתה יכול גם לראות, להריח ולעיתים גם למשש. לא הייתי נסחף להטיל על הלהקה הגרמנית כל כך הרבה התחייבויות. מה שבטוח: לגרמנים יש פה קיטש מחניף אוזן. יפהפה!שימו אוזניות:

זה אלבומו השני של קונור אוברסט (Conor Oberst) עם ההרכב המחומש Mystic Valley Band , למעשה האלבום הראשון בו ההרכב זוכה ליצירתיות וקרדיטים של ממש. אוברסט נשאר הכותב הדומיננטי, אבל גם אחדים מההרכב הוסיפו משלהם כולל סולואי ביצוע – טיילור

"היא מתבוננת מבעד לחלון, חושבת מי הייתה יכולה להיות אם לא הייתה איתו, אולי רוצה להיות עם אחר, אולי רוצה להיות". אני מגביר ווליום. פסנתר מינורי, קול כמעט לחשני. שיר שעוסק ברגשותיה הנסתרים מנקודת מבטו של הדובר בשיר – מה

Sun been down for days A pretty flower in a vase A slipper by the fireplace A cello lying in its case Soon she’s down the stairs Her morning elegance she wears The sound of water makes her dream Awoken

אנדרו בירד, משורר הפופ משיקגו,  הזכיר לי רופוס ויינרייט שהופיע כאן. גם משהו מג'ף באקלי בסגנון הזה של פואט-סטורי-טלר אינטילגנטי קול גבוה, מאוד תחושתי. אנדרו בירד הוא כנר מיומן, שלפי הביוגרפיה באתר שלו – למד לנגן משמיעה בלבד באמצעות המתודה

"נחמי אותי בשעה הכי קודרת/ הייתכן כי האמת היא תמיד אפורה/חבקי אותי בכיסא הקטיפה שלך/הסתירי אותי מרוח הרפאים שלך/לא ממהר, את תרוצי/ספרי לחברייך שאני מאבד מגע" ועוד ליקטתי מהקילרס שורה כזו: Are we human or are we dancers?  – על בסיס

האלבום נפתח תחת לשמי לונדון באחד הימים הנוחים מבחינת מזג האוויר, קול דואב מעביר תחושה. Deferent Place  הוא מעין פסטורליה מלנכולית. נגעתי בידה, לחשתי משהו לאוזנה, הציפורים התעופפו, העננים חלפו. המחשבות האלו שלוקחות למקומות אחרים, שר ברט אנדרסון בטון נוגה,

שרה אינה רוקרית כשריל קרול, לא תאטרלית כטורי איימוס ואף לא יצריתית כמו ג'וני מיטשל, אבל היא שרה מקלחלן, וזה לא מעט. שרה מקלחלן היא מסוג הזמרות שאתה מקשיב בלי להתחשב במשהו שקשור לצעקה האחרונה. כנראה שזה קשור גם במה שיש

השם אינו נשמע שוודי, אבל עובדה: הסינגר-סונגרייטר  חוזה גונזלס, שוודי ממוצא ארגנטינאי, מהבולטים והנחשבים בסצנת האינדי-פולק יופיע בהופעה בודדת בין כיפור לסוכות – ה-11 לאוקטובר 2008, במועדון הבארבי בתל אביב, אחרי הופעות בדובאי ובביירות, ולקראת הופעות באנגליה. למי שאנו מכיר

האלבום תוכנן להתבסס על גיטרה וקולות בלבד, אלא שאט אט השתנו תוכניות. הוא הפך מפולק מיוסיק לפופ אישי, תקראו לזה אלטרנטיבי. אני לא הייתי נכנס להגדרות. פריז עזרה ליעל נעים ליצור אלבום של שירים קליטים אבל בסולם מאוד אפרורי עד

המוסיקה של דמיין רייס מחזירה אותי לימים של פולק פופ רגשני ואקספרסיווי בנוסח קט סטיבנס. הסוונטיז הנפלאים. דמיין רייס זמר אירי – מצפצף על טרנדים ומוכר מיליונים. תנסו להשיג כרטיס למופע שלו. יש סיכוי שתקבלו "סולד אאוט". הקונצרט ביוניון צ'אפל 

האלבום נפתח בשיר אווירה מקסים – Stay Tuned (דגימת סאונד למטה) שכתבה אנג'ה גרברק. התזמור מכניס לתחושת דאון מעורפלת, הטון של רוברט ווייאט דואב ומסתורי: "באמצע, אובד ברעש, איפשהו, איפשהו/ באמצע, בלי סיכוי/ אבל להיות כאן/ איפשהו, איפשהו/ אם את

  "אני מרגישה סכין ננעצת פנימה/חשה חרדה/ אבל זה לא מספיק כדי להרוג אותי/ חשבתי שזה יקה מהר" ("סכין חודרת פנימה")   האחיות התאומות טיגן ושרה קווין מתגוררות כיום במרחק גדול זו מזו בקנדה (האחת במנטריאול, השניה בבריטיש קולומביה), אבל

נתחיל מהסוף: פינק מרטיני היא סוג של מוסיקה שמעוררת בי כל מיני דז'ה וויים, באיזה שלושת רבעי שעה של דיסק אחד. לוקחת אותי כמו תייר לסיור ברחבי המועדונים של פעם. מאחורי הסלט הרב-סגנוני-לאומי נוסטלגי עומד פסנתרן קלאסי – תומאס מ.

אלבומי טריביוט ליוצרים מובחרים מצליחים או נכשלים על היכולת של זמרים להעניק אינטרפרטציה בעלת ערך מוסף, חדשנות, זווית מיוחדת או ביכולתם לעורר מחדש את רוח המקור. השירים של ג'וני מיטשל – פולק או ג'אז אכן מייצרים מרחב אפשרויות לאמנים, אם הם רוקרים