אלבום רביעי של הרכב האינדי-רוק מצ'ורלי אנגליה, המתבסס על מלודיות ועיבודים פשוטים ובעיקר על קולו המיוחד של ג'יימס וולש. ג'יימס וולש הסולן הוא תגלית אמתית . קול טעון נשמה. מהמיוחדים ששמעתי בשנים האחרונות. תקשיבו ל"שמי ניאון" – שילוב של מנגינה מחלחלת
רונאן קיטיניג, האירי מלהקת הבנים הלשעברית בויזון, שולח לאמו המנוחה את Time After Time, להיטה היפהפה של סינדי לאופר. זהו המתאבן. בהמשך נשמע גרסאות לאלביס, ג'וני מיצ'ל, דילן, גם שיר פולק מסורתי כמו Wild Mountain Thyme. גרסה ל- Mama's Arms
ביקורת על פט שופ בוייז? מי צריך? מי שמכיר את הצליל יכול ברגע זה לנטוש. אין בעיה לזהות את הצליל הפט שופ בוייזי כבר על הפתיחה ב – Love etc.. אבל אולי כמה מילים למי שכבר השאירו את ההרכב הזה
לאירייז'ר תבניות מוסיקליות קבועות מזוהות היטב, צליל הסינטיסייזרים, בס בס קופצני, דראם-ביט (4/4). מאסטרו הקלידים, וינס קלארק, חבר לשעבר ב"דפש מוד" ו"יאזו", שתי להקות סינתיסייזרים, הקים את אירייז'ר יחד עם הזמר אנדי בל ב-1985. ההרכב הזה ממשיך את האוריינטציה של
עוקצנית. ישירה. אנרגתית. שנונה. אני מאזין לקולה המתקתק של לילי אלן בפתיח "כל אחד בתוך זה". שרה על תופעת הסמים מזווית הראיה שלה בלי לנקוט עמדה. פתיח אלקטרו פופ נהדר. מערכת הסטריאו מגיבה חבל"ז. כן, יש עוד דבר כזה שנקרא
גאגא קוראים לה, ליידי גאגא בת 22. כבר דיוות-פופ. פוקר פייס כתדמית. סצינת המועדונים בניו-יורק כמקדמת. ביה"ס לאומנויות בניו-יורק (זו ההשראה ל – The Fame?) כתעודה. מקורות השראה: דיוויד בואי, להקת קווין (חיפשתי במוסיקה – נאדה! אבל לפחות ברור מקור
מנהרות הזמן של הפופ הולכות ומתארכות. יש בהן חיים תוססים. לפעמים כדאי לשוטט בהן כדי להבין כמה הן שוקקות שירים ולהיטים ששווים חזרתם לזמן הנוכחי. אחרי ששמעתי את מנהרת הזמן 5 וגם את כל האוספים הקודמים בסדרה זו, כמעט שאינני
הילארי דאף היא זמרת פופ של להיטי דאנס (ילידת 1987, יוסטון, שחקנית קולנוע מבוקשת), מי שבדרך כלל מתברגת גבוה במצעדי ה-200 של ה"בילבורד" האמריקני, מה שמחייב בעידן הזה, שבו רוכשי דיסקים מקמצים, לספק להם רשימה אולטימטיבית של להיטים הורסים. אבל
יש טוענים שפורמט הרה-מיקס הוא אמנות העומדת בפני עצמה. זה מעלה כמובן את השאלה מהו הגבול בין הפקה טכנית ובין הפקה שיש ערך מוסף אומנותי. כשאני שומע את הגיוון שעשו ללהיטי "מארון 5" – אז ברור שצריכים להתייחס לכל קטע
הבנים התבגרו. אבל הם עדיין להקת בנים. תרצו – עדיין בקאמבק שלהם, 18 שנים אחרי הקמתה במנצ'סטר, טייק דאת עדיין קורצת לכריסמאס. שיקנו אותo כמתנת חג מולד. אז היו הבנים ילדים. סנסציית פופ בריטית ששלטה במצעדים במחצית הראשונה של התשעים.
האם אנחנו בסוף עונת להיטני הפופ הלטיני? לריקי מרטין, לג'ניפר לופז יש עוד מה להציע? גם האוסף הזה של אנריקה נשמע ברירת מחדל ממוסחרת של להיטי אמצע דרך שצריכים לייצר מתקפת להיטי אהבה קצביים לקראת כריסמס לפי נוסחת פופ לטינית מדונססת.
אני שומע את הצליל המופק ההיטב של Womanizer ושל Circus שני המתאבנים בפתיחה, שאומרים דבר אחד ברור: בריטני ספירס מתה לשוב לפסגת העולם. המעריצים יגידו על הדיסק הזה: גרייט קאמבקWomanizer מגיע במקצבים אלקטרונים, צלילי סינטיסייזרים תוססים. גם שיר כ – Shattered Glass מצביע
I'm alive! And I see things mighty clear today, I'm alive! I'm alive! And I’m sitting here and doing my thing, I’m alive! And I’m real! I can breath and touch and see and feel, I’m alive I’m a
אלבום אחד בלבד, וכבר הופעה ל-55,000 איש בפריז?! אין ספק: שיחק אותה מיקה. בגדול. אני אומר את זה בכפל משמעות – כי מיקה הביא לצרפתים מופע מושקע כפי שהם לא קיבלו הרבה שנים. עיצב ארץ חלומות של קרקס וליצנים (מליצנים
כריסטינה אגילרה מסכמת עשור להיטים תחת השם הטופח על השכם "ממשיכה להשתפר" – שירים משלושה אלבומי אולפן כולל גרסאות חדשות ללהיטים אחדים כ – 'Genie In A Bottle', 'Beautiful', גם שירים שלא ניתן למצוא בשום אוסף כ – Nobody
מה אומר השם הזה "קרבות חתולים" על היחסים בין בנות החבורה? השיר הראשון "בנות" אינו מספק תשובות. הוא מתחיל בצליל בראס פאנקי ובשירתן "הנה באות הבנות", פנו דרך, פרשו שטיח אדום כי "אני מלאה סקס/ עם או בלי גבר אני
תשוו את הפופיות הקופצנית של I Kissed a Girl (מהטופ טן) למלודרמה של Lost. קצוות שחושפות זמרת שיכולה למתוח את טווחי קולה לאן שהיא רוצה, אבל גם כשהיא היא שרה את הקלילות, יש בה משהו רוקיסטי חזק. פופ-דאנס-רוק. מסטייל קלי
NOW 14 (ההמשך) מיקה – לוליפופ Mika Lollipop מיקה הוא אחד הדברים הטובים שקרו לרוק בשנתיים האחרונות. הסינגל ה-6 (!) מאלבומו מראה בפעם המי יודע כמה, שלפני ההפקות צריכים מוסיקה, ומיקה מחזיר לפופ את המהות שלו. כאן בעיבוד מצוין לקולות.
שערך והפיק חיים רייכנטל יורה להיטים למטרות מסחריות. רצוי שכל שיר יפגע. אוסף שלא עושה חשבון לאף אחד. לא אוהבי אינדי, לא שוחרי מטאל, לא פריקי וורלד מיוסיק. להיט רודף להיט. רצוי – שורפי רחבות, גרוב סקסי, תמהיל מאוזן עם
רגע, אני משפשף אוזניים. ניו קידס אן דה בלוק חזרו? בואו נרשום את זה באנגלית כדי שנהיה בטוחים שכולנו מתכוונים לאותו הדבר – New Kids On The Block. או בקיצור: NKOTB, שזה 80 מיליון תקליטים שנמכרו בין 88' ל-94'. 14
זה נשמע בהתחלה קליל, קייצי, קפיצי, בא לך לחייך, בא לך לפזז. רגע, רגע צריך להקשיב לכל הדיסק כדי לגלות ניואנסים וגיוון מיוחד במינו. הנה המטאור החדש בשמי הפופ הבריטי. והוא מבהיק ובוהק עכשיוי וחזק. אני מקשיב למס. 2 That's
נתחיל בסינגל שיצא מהאלבום I’m Yours בקצב אפרו קאריבי. מי זה הג'ייסון מראז ששר את השיר חיוניות כזו? בקלילות המאוד נסבלת, מגיש את הסיפור שלו עם המון תשוקה והבעה אישית. אז מי זה ג'ייסון בראז? אני רואה שהיה לו אלבום
מעניין מי מתגעגע ללהיטי האהבה הרכרוכיים-משתפכים של הצמד האוסטרלי העונה לשם "אייר סופליי" או אם תרצו "אספקת אוויר". מסקרן להגיע לאחת מההופעות שלהם בארץ כדי לראות מי הקהל ששומר להם אמונים. ההורים? או הילדים שההורים ניגנו להם "אייר סופליי" נונסטופ.
"קול השלום" הניף דגלים של פיס אנד לאב מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. לרדיו של אייבי נתן האזנתי ממש כפי שהקשבתי פעם בתשוקה ובלהט לרדיו רמאללה. במשך שנים רבות היינו מחוץ לגלי האתר הטריטוריאליים של הפופ. חיפשנו אותו, לא להאמין,
ניל דיימונד (67) שר חמישה עשורים, והנה חוזר שוב הניגון הזה, קול צרדרד שמביע תשוקות נואשות, אותו להט רומנטי דרמטי ב"אם לא אראה אותך עוד פעם". זה לא ניל דיאמונד אחר מאשר ניל דיאמונד של להיטי הענק מהשבעים Song Sung
איפה מדונה היום? היפ הופ, רטרו אייטיז דאנס? טימבאלאנד? מה מחפשים אצל מדונה? שלושה ארבעה להיטים גדולים. למדונה אין בעיה עם זה. ספרתי חמישה. בהקשבה ראשונה הייתה תחושה שזה עוד אחד האלבומים היותר צפויים שלה, שטוח ולפעמים אף משעמם. הקשבה
היא באה כמו סתיו בסערת גשם סכנת רעם ממעל אני אחזיר מרחובות מלבורן אחזיר את אהבתי העולם מלא באוהבים קפואים שסדיני מיטותיהם קרים להחריד ואני שכבתי שם בשלג עם אחרים אבל מעולם לפני לא אהבתי אחרים. ניכנס לחדרה האינטימי של
אלבום בכורה לזמרת הוולשית. מצעדי המכירות מפנקים אותה. בצדק. דאפי הזכירה לי בשיר הפותח Rockferry את דאסטי ספרינגפילד מהשישים. התחושה הזו גברה בשיר השלישי בדיסק – Serious. דאפי מביאה משב רוח חמים מסוף השישים, תחילת השבעים באלבום הבכורה שלה. סוג
אלבום אולפן שישי של שריל קרו מגיע אחרי Wildflower של 2005. האזנה ראשונה מביאה למסקנה: מהקליטים והיותר מיוחדים שלה – בגיוון הנושאים, במרחב המוסיקלי. דיסק בעל היבטים חברתיים. גם אישיים אוטוביוגרפים. מחוברת לרוק אמריקני שורשי כמו ב-Gasoline הפוליטי העוסק בפוליטיקה של הנפט.
ג'ק ג'ונסון מכר עד היום 15 מיליון מארבעת אלבומיו, והוא אינו להיטן פופ. זה מפתיע. המוסיקה שלו אפרורית ואיטית משהו. לתת פרשנות לדרישה הזו ל"מוסיקה שקטה" (מקום ראשון במצעד המכירות של הבילבורד) . געגועים לסינגר-סונגרייטרים של השבעים? ואולי החיפוש אחרי טקסטים?
