לאונרד כהן – סוזן Suzanne
"סוזן לוקחת אותך למקום שלה ליד הנהר / אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות / אתה יכול לבלות את הלילה לצידה / ואתה יודע שהיא חצי משוגעת/ אבל בגלל זה אתה רוצה להיות שם / והיא מזינה אותך תה ותפוזים
"סוזן לוקחת אותך למקום שלה ליד הנהר / אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות / אתה יכול לבלות את הלילה לצידה / ואתה יודע שהיא חצי משוגעת/ אבל בגלל זה אתה רוצה להיות שם / והיא מזינה אותך תה ותפוזים
נועה קירל בת 16 נחשבת כוכבת הפופ הגדולה בישראל, תופעה שלא נראתה בעבר. מיליוני צפיות, אלפי הורדות, מובילת קמפיינים. קירל היא מוצר מוצלח לפי דרישה, שנבנתה כדי לשרת את התעשייה, בטח בתקופה כמו חנוכה. קירל כבר למדה את כל התחבולות
אירוניית המוות בעולם הפופ והבידור: המוות הוא שהופך אותך כוכב בין רגע. אתה יכול להיות חשוף הרבה על הבמה, אבל אם אתה גיטריטסט מלווה, תישאר מאחור, לא תזכה ששמך יופיע אפילו בביקורת של הופעות של הזמרים בהן השתתפת. יונתן פריג',
מה מצב הקורונה בטורקיה? לפי המוסיקה שינון מועלם, המוסיקאי הישראלי שחי שם, שולח – הכל נפלא. הסגר מוציא ממנו ומהנגנים מוסיקה רבת צבעים, מתובלנת בתבליני המזרח. יופיה של המוסיקה הקוסמופוליטית. מוזאיקה של מרכז אסיה, מידל איסט, טורקיה והודו – מתוחכמת
הקליפ הזה לא נועד מלכתחילה לתאר אנשים בקורונה, אבל אחרי שצולם, אוון פאלט (Owen Pallett) משורר הפופ הקנדי, השתכנע שחיבורו לשיר A Bloody Morning מתאים לתיאור עולם במצב של בידוד. סיטואציית ההזיה בשיר נטמעה היטב. פאלט מוציא את Island, אלבומו
הרוק'נ'רול של אלביס פרסלי, ביל היילי וצ'אק ברי, התפוצץ באמריקה כמו פצצת אטום מוסיקלית באמצע שנות ה -50, והתקבל בחשדנות על ידי אמנים מבוססים של עסקי המוסיקה, ביניהם פרנק סינטרה, זמר הפופ-סווינג ג'אז, מי שכונה "היו"ר של הדירקטוריון". סינטרה הבין
"גם לי יש מקום בחלקה של אלוהים" שרים עברי לידר ונסרין קדרי לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל באשר הם – כדי להביע צער משותף, ומן הסתם גם מחאה שלא כל החללים שווים כשמדובר בשכול. ההזדהות בין האחים לקרב – מקבלת בשיר את
היא הייתה זקוקה נואשות לסיגריה, הגברת סזריה אבורה, אבל הסבירו לה שאם תעשן – תפעיל את גלאי העשן של המלון. הייתה עצבנית. תנו לה לעשן, מה רוצים ממנה עם הראיונות האלה. סזריה אבורה, אמא אדמה, הזמרת היחפה מכייף ורדה Cape
זו כוחה של המוסיקה ואמניה. כשזקוקים להם, הם מתייצבים. מאות מיליוני הדולרים שכבר נאספו מפסטיבל המוסיקה הגדול בהיסטוריה ללא קהל One world: Together at Home יגיעו לצוותי הרפואה שנלחמים בקורונה. המשתתפים שהשמיעו קול מבתיהם, לא זכו למחיאות כפיים רגילות, אבל
השיר נקרא "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה", מתוך אלבומו "תרגיל בהתעוררות". שבן מציג מצב – אין מה לעשות, הוא ראש הממשלה שלך. כל שאתה יכול לעשות: "כשהוא צוחק, אתה מזיע" וגם: "עדיף ללכת עם הרוב. כשהתעקשת זה נגמר לא טוב".
לכל הזמרים זאפה בסלון – זה הרצליה, אביב גפן קיבל את זאפה בסלון בשוני בנימינה. הוא הבין כי האמפי הצפוני טוב לו יותר מהחלל בהרצליה, גם במצב שאין קהל. יש משהו קסום להיות פה, אמר לפני ששר את השיר הראשון
עם גיל דור (גיטרות), זוהר פרסקי (כלי הקשה), רביעיית סוליס (כלי מיתר, בדיסק בלבד) מה מחפשת אחינועם ניני בדרום איטליה ומה פשר הרומן שהיא רקמה עם שירים נאפוליטאניים? נדמה לי שהשאלה ממש מיותרת. כשניני מתלהבת ממשהו, היא מתלהבת בגדול. ועכשיו
האקורדיוניסט תובל פטר הלך מאיתנו ב-2015, והשאיר אלבום, היחיד שהוציא במהלך דרכו המוזיקלית (האקורדיוניסט של להקת הנח"ל בימי הזוהר שלה, של להקת התרנגולים) שכולו מוסיקה של המלחין האיטלקי נינו רוטה. פטר הקדיש את כעצמו לרוטה כפי שהוא התמכר למוסיקה של
רדבנד הביא לזאפה הריקה שתי מאמיות לאומיות, שפעם בעבר הרחוק היו הכוכבות הנולדות במקומותינו, וכיום שתיהן זמרות ליגת על נפלאות, שמנהלות קריירות יצירתיות עוצמתיות. בסלון, בימי קורונה, הן הלכו קו הקאברים שרדבנד מוביל. באוריינטצית הריאליטי מוסיקה, הדו קרב הסתיים בנצחון
הפתיע בוב דילן בשיר של 17 דקות, שכולו עוסק ברצח נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ב-1963, אבל ללא ספק פותח זרקור למה שמתרחש ממש עכשיו בימי קורונה אפוקליפטית. כשהכריז על השיר בטוויטר מוקדם בבוקרו של יום שישי, דילן תיאר אותו רק
שאלך על וידוי? כותב שורות אלו הוא רומנטיקן חסר תקנה, מאוהב במנגינות הורסות, בשירת נשמה, בעצב מהול בשמחה, בתוך עמו אני יושב. אבל אם עמו – אז מוש בן ארי מייצג אותו. ימי קורונה, מוש פתח חלון ונכנס חזק לסלון.
ממחר אני אתחיל שיר חדש, שר אברהם טל מול זאפה ריקה. רוחו של השיר החדש כבר נמצאת כאן. ימתין עד תום ימי המגיפה, והתרגשות המתמשכת שלו, תוליד עוד הרבה שירים חדשים. טל נשמע מחוזק מאי פעם ה-27 דקות שניתנו לו,
שרית חדד פתחה בסולו מלודיקה לפני שפצחה ב"להרגיש אתכם מרחוק" ללחן טורקי עממי. מסלסלת בטון מדוכדך וממררת "היכן הצדק בעולם/ מה שהיה לי נעלם / ישבתי לי בביתי/ והכאב סגור איתי./ רק שתדע את האמת/ מה שהיה מזמן כבר מת/
"הערב הייתי צריכה להופיע בהיכל התרבות", אומרת מירי מסיקה לקראת סוף ההופעה נטולת הקהל בזאפה הרצליה, שמשודרת לסלוני ישראל. היא סיימה ב"שיר תקווה" של מיכאל וקנין ושמעון בוסקילה. תחושת הריק בזאפה גרמה לה לסוג מבוכה, שלא רואים אצלה בהופעות הרגילות.
את "מוניקה סקס" אני פוגש מדי כמה שנים בבארבי. החבורה כבר מסתמנת כלהקת אין קץ. חוזים לכל החיים. פתאום הם אצלי בסלון. הנגיף והבידוד גררו אותם לזאפה מיותמת הקהל. בואו נצא מנקודת הנחה, שמופע רוק בלי קהל הרבה יותר בעייתי
מה עושה הופעה בלי קהל? קרן פלס מתנה אהבים עם המוסיקה. חיוך של הנאה עצמית ב"אלה החיים", לוקחת את השיר לפסגות הדרמה. נותנת "הכל" אבל האם אפשר יותר בקטן, בלי להתנפל על השיר בלי לרוץ לפניו. הקורונה ממלאת השראה. "מתוך
בארה"ב חגגו בינואר 2020 את יום הולדתו ה-85 של "המלך" אלביס פרסלי (נולד 8 בינואר 1935) אלביס שנפטר ב-1977 ממשיך וימשיך לחיות. 38 שנים מאז מותו – הזמר והמיתוס מתעצמים. ברדיו ימשיכו לנגן אלוויס סופט של "איטס נאו אור נוור", "אר
ההצלחה חסרת התקדים וחוצת הגבולות של כוכבי העל הדרום קוריאנים BTS, נמשכת עם האלבום Map of the Soul: 7, מקום ראשון במצעד המכירות של הבילבורד נכון למרץ 2020. הם מספר 1 ב- iTunes ביותר מ -65 מדינות/ החבורה הזו, שירי
צליל הסקסופון של אייל תלמודי הוא מהסוג הפאנקי-ג'אז רוקי שלוקח אותך למקומות סוערים שעדיין לא ביקרת בהם. ניסיתם את מועדון האלכימיה בקראקוב? האי.פי שאני שומע מגיע משם. ההרכב (איל תלמודי – סקסופון, קלרינט, חמת חלילים, אסף תלמודי – קלידים, רוי
עומר נצר הוא זמר ישראלי, ששר קאנטרי ומחפש קריירה בנשוויל, בירת הסגנון. זה נשמע כמו למכור קרח לאסקימוסים. יומרה? ממש לא. נצר לא החליף דם, אבל בהאזנה נמצא שבלוז וקאנטרי זורמים לו בדם. במהותה – מוסיקה הקאנטרי פשוטה מאוד. רוב
רוני פיטרסון לא היה מקבל בחיים ערב כזה בהיכל התרבות. אני מתכוון ל"בחיים" תרתי משמע. פיטרסון היה סטאר רוק של סיגריה תקועה בגיטרה ובלוז. הרבה בלוז. ב"תפסתי ראש" לפני סיום ערב המחווה לזכרו, ששר שלום חנוך, שמעתי לפתע את קולו
ראיתי את "החומה" בביצוע פינק פלויד ב-1979 בלונדון. הגעתי לרוג'ר ווטרס בשדה התירס ליד לטרון. למה לקלקל את הטעם הטוב? שאלתי את עצמי לפני שהגעתי להיכל התרבות בת"א. אבל אחרי הפינק פלויד הישראלי של Echoes, הרכב המתמחה מאז 2006 בגרסאות של שירי
צהרי שישי, 3 בינואר 2020. השיר האחרון במפגש סיכום דרך שמחבר שני מוסיקאים, מלחינים ומעבדים. דוד קרובושי ליד הפסנתר. קובי אשרת לוקח מקרופון כדי לשיר את השיר שמסכם חייו של מוסיקאי בן 75, שנאבק לאחרונה במחלת הסרטן וממתין להשתלת כליה.
לקראת סיום מופע ההצדעה ליגאל בשן בהיכל התרבות ת"א, עלה שלמה ארצי לספר על שלוש הפגישות שהיו לו עם יגאל. הוא בחר לצרף לסיפור הזה את "רוקר חיי", שיר מתוך האלבום "כרטיס ללונה פארק" שיצא ב-1990, שיצא אחרי "חום יולי
סחרוף – ג'אז? תסכימו שאין עוד גבולות סגנוניים בפסטבלים, שהגבולות נחצים. תגידו שסחרוף הוא מוסיקאי אקלקטי, שחובר לכל ז'אנר. גם זה נכון. וגם: אין כמו סחרוף לעורר עניין ולהביא קהל, שאינו אמון על ג'אז. ממש נכון. כשמדובר על הרכב פסנתר,