הדי.וו. די מכניס להופעה של תיסלם בהאנגר 11 2003. משלב האיפור מאחורי הקלעים, דרך החימום ועד ליציאה אל שאגת הקהל. בטוח שהם כבר לא מעשנים ביחד. אבל לנגן ביחד לא שכחו, והם לא נראים/נשמעים פתטיים. אבל בתוך החגיגה הצפויה, אהבתי
"אני מת על השמונים", אתה יכול לשמוע מישהו אומר, או בהפוך – "אני שונא את השמונים". שני המשפטים על מה הם נסמכים? על ניתוח מוסיקלי רחב יריעה (שנות השמונים לעומת השבעים…)? על יוצרים-זמרים אהובים? על זיכרון (נוסטלגיה)? הניסיון לתחם את
כשהיינו ילדים, שנות השישים, הארי בלפונטה הסתובב אצלנו בבית הרבה במהירויות 33 ו-45 סיבובים לדקה. מהרדיו של אז נשארו בזיכרון בעיקר להיטים כ"או דיי" ו"מתילדה". קול חם, חספוס מיוחד – מעודן וסנטימנטאלי, רכות נסבלת, זיכרון נעים, סגנון קרוס-אובר מיינסטרימי קליל
"רגעי קסם" היתה מהתוכניות המובילות של רשת ב' הרדיו של פעם עסק הרבה בנוסטלגיה. על האוסף הזה שיצא ב-1992 חתום גלעד בן ש"ך. את התוכנית עצמה ייסד אפרים וייל בראשית שנות ה-80. אחריו באו אמיתי נאמן, עליזה דישטניק, חיה זל
בואו נתגעגע לשירים של פעם, בואו נזכור את נועם ספטמבר, כשהחיים היו איטיים וכל כך רגועים. אכן השיר הוא על נוסטלגיה. "נסה להיזכר" הושר לראשונה ע"י ג'רי אורבך בהפקה האופ ברודוואית של המחזמר The Fantasticks משנת 1960. (מילים: טום ג'ונס
שנות ה-60 הביאו מהפכה במוזיקה המודרנית, מרוקנ'רול לפולק ועד R&B ועוד הרבה יותר. רבות מהתרומות החשובות ביותר נעשו על ידי זמרות. האמניות הטובות ביותר של שנות ה-60 הותירו חותם קבוע לא רק על המוזיקה אלא על התרבות כפי שאנו מכירים
מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשחושבים על המוזיקה של 1969? וודסטוק, פסטיבל הרוק שעדיין מגדיר את עצם הרעיון של פסטיבל הרוק? או אולי זה אחד האלבומים הגדולים של השנה – The Band, Led Zeppelin II, Crosby, סטילס & נאש, Blind
"במצב רוח" הוא השיר הפופולארי ביותר בתולדות מוסיקה הלהקות הגדולות (Big Band) בג'אז. גלן מילר, הטרומבוניסט ומנהיג הלהקות, הקליט אותו ב-1939. הוא הפך להיט רדיו ענק ב-1940, עוד לפני שמגזין הבילבורד החל לפרסם את מצעדי ההשמעות והמכירות שלו. זו הסיבה
אתמול נודע כי אוליביה ניוטון-ג'ון מתה בשלווה בחווה שלה בדרום קליפורניה. תביטו בתמונה למעלה. היום כולם נוהרים חזרה לשם. בת 73 במותה? לא. לא. רוצים להישאר שם. רוצים לחזור לטבול במעיין הנעורים שלה. להתרפק על You're the One That I
שלמה ארצי של סוף לילות אוגוסט 1997 ממשיך למלא מגרשי חניה, ולרקוד עם הקהל במעברים. לחוש את המגע המיוזע. הקריצה שלו היא בגדול, אבל אינה מתחנפת במודע. די בכאב המתוק של שיר כמו "מנגב לך את הדמעות" כדי להכניע בפעם
שיר על בחור, שנדלק על שכנתו מלמטה. היא לא מכירה אותו, אבל הוא אובססיבי להכיר אותה, ומשאיר לה יום אחד פתק עם תוכנית מורחבת לנהל מערכת יחסים: היא מונחית לדפוק שלוש פעמים על התקרה אם היא רוצה אותו, ולדפוק פעמיים
אחרי שבעה עשורים בשואו ביזנס, פול אנקה יכול היה בקלות לנוח. לנוח? יהיה לי עוד זמן לנוח, אומר בן ה-81. הוא מגיע שוב לישראל כי יש קהל שממשיך לזמזם את שיריו מסוף שנות החמישים ולהנות מהשאו האנכרוניסטי שלו. פול אנקה
סרט תיעודי חדש (Don McLean: American Troubadour) החוקר את חייו ואת הקריירה של דון מקלין אמור לעלות לאוויר בארה"ב בשבוע הבא. בסרט שהופק וביים ג'ים בראון, יוצא 50 שנה אחרי שההמנון האיקוני של הזמר והיוצר "American Pie" הגיע לראש מצעד
"Living in the Past" הוא השיר המצליח ביותר של ג'תרו טאל במבחינה מסחרית (מצעדי מכירות) בארה"ב. השיר הופיע לראשונה כסינגל בשנת 1969 שהוקלט לאלבומם Stand Up. בפועל יצא לאור ב-Living in the Past ב-1972 (*). אחד המאפיינים המפורסמים ביותר של
כמו ב"מנהרות הזמן" הקודמים, מדובר בשם סתמי שלא אומר שומדבר לגבי המוטו של האוסף המתבסס על תוכנית רדיו של ירון אשבל. יכול להיות שקיים איזשהו ביקוש מהעבר שאשבל ופונוקול עלו עליו, אבל אם מחפשים מוטו אז הוא: איך לייצר תמהיל קצבי מתקתק
יש מי ששאל האם 1977 היתה השנה הגדולה ביותר בתולדות המוזיקה? השנה מזוהה עם דיסקו ועם פאנק, אבל מציגה מוזיקה נהדרת כמעט מכל הז'אנרים. מצד אחד הפסקול של Saturday Night Fever הוציא את הדיסקו מהמועדונים ופיזר אותו כמעט לכל מקום.
אהבת הגעגועים הנפלאה. תוגת ערגת האהבה. הוא מבקש לשתף אותה בזיכרונות. אפשר לאסוף אותם כמו עלי שלכת, שהרוח הצפונית לוקחת אל הלילה הקר של השכחה. "עלי שלכת", Autumn Leaves ובצרפתית – Les feuilles mortes, (מילולית: "העלים המתים") הוא שיר של
2022. כן, אנחנו ב-2022. על השיר שפותח את האוסף – Love Is Many Splendored Thing כתוב – שנת 1955. שישים ושבע שנים כבר עברו, וכשאני שומע את "ארבעת האסים" (The Four Aces), אני חוטף שבץ לב נוסטלגי. האסים האלה יחזירו
בתמונת העטיפה נראה דמיס רוסוס צעיר במלמעלה מארבעים שנה. השנים שחלפו לא החלידו את רוב שיריו. לא עבר זמנו. הוא אפילו ביטל לפני שנה וחצי שתי הופעות בישראל. לרוכשי כרטיסים לא הוחזר הכסף עד היום. לא ברור במי האשם –
האוספים האלה חשובים. מי שטרח ועמל והשקיע – עשה מלאכת קודש, ומדובר ראשית בעורך – נחום נחצ'ה היימן. אמרנו חשובים – בשל התיעוד. זה לא רק עניין של ביצוע זה או אחר. זה עניין של ריכוז יצירתו של מלחין שבארץ
למנהרות הזמן של המוסיקה יש פתח כניסה, לא יציאה. הן מתארכות בלי סוף. אין בעיה לייצר רשימה אטרקטיבית שאין לה כתובת מדויקת. נכנסים וזהו. שבעים? שמונים? תשעים? תחילת המילניום. המיקום היותר ממוקד שניתן לתת לאוסף הזה – תוכנת הרדיו הוותיקה
אלבום הצדקה של ג'ורג' הריסון למען בנגלה דש יצא בדצמבר לפני 50 שנה. הוא נעך כדי ללאסוף תרומות למען קרבנות השיטפונות, הרעב ומלחמת האזרחים, כולם התרחשו בו-זמנית. הקונצרט התקיים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק ב-1 באוגוסט 1971. 'Concert for Bangla
Born Free "לחופש נולדה", ספרה האוטוביוגרפי של ויקטוריה "ג'וי" אדמסון (באנגלית: Joy Adamson, 20 בינואר 1910 – 3 בינואר 1980) חוקרת טבע, אמנית וסופרת. הספר מתאר את חוויותיה בגידול גורת אריות בשם אלזה. סרט קולנוע באותו שם, המבוסס על הספר,
דף היח"צ שהגיע עם הדיסק מדבר על "מוסיקה נוסטלגית ומתוקה לסבא וסבתא, לאבא ולאמא, לדור המבוגר, לגיל הזהב, שירי נערותם ואהבותיהם הראשונות… אי שם בחמישים. רק שכחו לציין שמותר להביא את זה גם לבני 30 ומעלה/מטה, שאמנם לא היו בתכנון
את אלבום האוסף גיליתי באקראי, בתוך ערמת דיסקים ישנה, שהמתין כאבן שאין לה הופכין להאזנה. 19 שנים אחרי, ואני מוצא את עצמי מקשיב ל – Cuts You Up (ע"ש שירו של פיטר מרפי מהאלבום האלטרנטיב Deep) בעונג ולא מבין איך חמק
זהו אוסף אקראי של להיטי שבעים שיצא בתשעים. היוזמה של רשת ג'. העורכים: רות כידן, מנחם גרנית וגלעד בן ש"ך. צילום העטיפה של עודד קליין מעוצב מג'קט ג'ינס עם סיכות של כוכבי האוסף. במקור – 3 תקליטי ויניל שיצאו ב-1988,
חלום מופע הרוק באצטדיון נולד במפץ היסטורי לפני 56 שנים בשנת 1965, כשהביטלס עלו לבמה באצטדיון שיאה, ביתם של הניו יורק מטס. באותם ימים העולם הוחזק כבן ערובה על ידי הביטלמניה, והלהקה בחרה לצאת לסיבוב הופעות בצפון אמריקה. היא פתחה
מנהרת הזמן 1969. מקום ראשון המצעד האמריקאי. מקום ראשון במצעד הבריטי. גם ברדיו המקומי – הפצצה. עשה לנו דיזי. בחלומותיו הכי ורודים, טומי רו לא האמין, כי הדיזי הזה יהיה אחד הלהיטים הגדולים של כל הזמנים – ארבעה שבועות בראש
ליבנו לבחור. הוא חלם על הרגע הזה. הוא והיא על הספה. הדלת נעולה, וטראח. הטלפון צלצל. קול זר על הקו. טעות במספר. אבל הכל נהרס. והוא עדין מטורף על סוזנה. השיר משנת 1983 היה אחד הלהיטים המושמעים ברדיו המקומי. קלילות
ספרו של אנדרו גרנט ג'קסון שפורסם לאחרונה, עוסק בשנת 1965 במוסיקה בעוד שג'קסון מציג בשנינות ורהיטות את ממצאיו, הוא נותן לקוראיו להחליט בעצמם האם 1965 אכן הייתה השנה המהפכנית ביותר במוזיקה. הקביעה שאפתנית, בעיקר משום שמרבית ההסטוריונים של הרוק יטענו
