סינגלים חדשים

צליל הפסנתר השקט בפתיחה הוא  השקט לפני הדרמה האישית. קניה ווסט בראפ אירוני של לעג עצמי בעזרתו של הראפר פושה טי. השיר מכיל את כל האלמנטים שאפיינו את הראפ האיכותי של ווסט באלבומיו הקודמים – הטקסט הישיר והנוקב, הביצוע הלא מתפשר, המלודיה,

נשתעשע  בניתוח הטקסט: "אישה שלי", "את יפה ואת שלי". מוטי אוחיון (שנטל אחריות על המלל החלול): הפכת את עופר לוי מה-זה רכושני כלפי האישה שלו. לא אהובה, לא נאהבת אלא "אישה שלי", קניינו הפרטי בהחלט, מה שדי אופייני לגברים מקומיים

מתחיל להישמע כצו אופנתי. לסקירת הסינגלים נכנסים פיוטים. האם הגל הנוכחי מקרבני? למה להגיד לא מראש. תן צ'אנס. כש"הלב והמעיין" משתפים את אביתר בנאי ב"קרב יום" – קורה משהו, אם כי לא מהפך. אני מנסה לקרב אלי את המלים: מהו היום

אביהו דרמטי. אביהו מלודרמטי. אביהו משחק אותה לב נעצב. "פרצה סערה", הוא שר. על על מה ולמה? היא פרצה לחייו. בינתיים, המצב קשה, חברים אומרים לו שהוא "רזה נורא". עכשיו הוא מוכן להעניק לה – כל מה שתרצה. רק שתישאר.

זה עידן רייכל? לא. זה עידן רייכל + וויו פארקה טורה. מה מולידה הקומבינה? מתכון רפטטיבי כמעט ריטואלי, מזמור לאללה בתקשורת של מוסיקאים שכנראה לא מבינים בפוליטיקה. לרייכל אין בעיה לחבור לכל מוסיקאי מהעולם. הוא מבין את שפתה של המוסיקה

קוואמי את פורטיס מחליפים רשמים ביחס לאיזו גברת, כל אחד בתפקידו-הוא כדי ליצור את האמביוולנטיות שאומרת משהו כמו – לא יכול לסבול אותה, אבל לא יכול בלעדיה. קוואמי הוא הקוטר (לא מוכן להיות מסמר לפטישים שלה…) , פורטיס הוא חדל

חן אהרוני משדר מצוקה של נפגע אהבה. צריך לעשות מאמץ לא קל לקחת טקסט קיטש פשטני  שאומר "אהבה זה כמו עצבות" ולהפוך אותו לטון מלנכולי אמיתי שמשדר גם משהו אישי שאומר – לא רוצה לעבור את כל הטראומה הזו. לחן אהרוני

"די מכוער, ממשיך ללכת, כאשר מישהו קורא לעזרה/ די מכוער/ עיניים מרמות/ ננעצות באשת חברך הטוב/ די מכוער/ ואני חושב שאני יכול להתעלם/ אנשים על קירי/ מראות לנשמתי/ די מכוער/ לשנוא את ההורים שלך/ כשהם עשו את הטוב ביותר/ די

אנגלית כבר שפת פופ מקומית. אין עוד עכבות. זה טוב. איך מתייחסים ברדיו? מישהו שידר את השיר הזה? פעם זמרים עבריים באנגלית היו כמעט מוקצים מחמת מיאוס. מיכל לוטן מנסה אלטרנטיב. שרה שיר של הוראות –התנהגות אישיות. לשדר רוגע. לא להראות בצבוצי

סניף של חופי איביזה בישראל? הצליל אמנם עושה תחושת הזיה על כיסא נוח בשעת דמדומים על פיסת אדמה שנושקת לקצף מי התכלת. "העיר הזו נוצצת מעלי, אור מוזהב, מנשק עורך השרוף" שר הזכר מתוך הערפול החושי, צליל עמום של קהות

להביט בשמיים. בטוח שנדמיין כוכב קטן קורץ שאצלו טוב יותר מאשר כאן. מוטב שיהיה קטן וחייכן ובודד. תומר בר שרבט משהו. הלחן והטון אולי יעשו געגוע קל לשירי פסנתר עגולים ומחניפים בנוסח ספר השירים האמריקני. אסוציאציה שחלפה – לחן בסטייל

שרבטו, שרבטו. זה משתלם. לא רק מילים. גם מוסיקה. תני לו את הלב. אל תתני לא לחכות, רחמים עליו. אבל הוא אינו רוצה בכלל לבכות. הוא רוצה לשמוח.ילדי התבורי'ס מתחילים נמוך מלמטה בתקווה להגיע גבוה למעלה. בן אל תבורי יצטרך

דף יחסי הציבור שהגיע עם השיר מתחיל במילים "שתי אגדות מוסיקליות". "אגדה" היא סיפור דמיוני,  ופה מדובר לא ב"אגדה" אחת אלא בשתיים. אבל אם להמשיך את המשמעות הזו, אז יש אירועים מהסוג שהם יותר גובלים בסיפור דמיוני. המפגש הפורה בין אלטון

טקסט פשוט עדיף לעיתים על אוסף של מילים "יפות" שמתיימר להיות שיר ואינו מוביל לשומקום. אפרת דבוש שרבטה אמירות סתמיות שאינן מתחברות לשום דבר. משהו בלתי מוגדר אינו נותן מנוח, הגוף בוער "בכל כיוון כל פעם מחדש" (לא ברור) חיפשתי

קולו הנאנק של רמירז חורק בהזדהות עם המעונה. הזמן זז לאט, אש הגהנום בוערת מתחת, לולאת הלילה נכרכת סביב הצוואר, הדמעות שנמטרות כגשם, מייבשות ת'מוח, גם עורב שחור נמצא בתמונה, את הסרט הזה כבר ראה לפני כן, והישועה – Confide

"ידענו כי טוב הכאב, ידענו כי טוב האושר, ידענו כי טוב" – לאה גולדברג מתפעמת ממעשה הבריאה, כמו אומרת – מי אנחנו האנשים הקטנים מול מעשי הבורא. כל מה שיכולים אנו לעשות זה להשתחוות בפניו ולברך. "ידענו כי טוב הכאב"

ברונו מארס. תכירו להיטן.. אם נפשפש בתיק הביוגראפי שלו, נלמד כי ידו כמפיק שותף (עם פיליפ לורנס) הייתה בלהיטים כ – Billionaire של טרווי מקוי (זה נכון שמארס ממש שר בשיר הזה יחד עם טרווי?), Right Round של פלו רידה. ברונו מארס, שהגיע מהוואי ללוס אנג'לס, מבקש לא לקטלג את

שיר שנישא על רוחות הטרום סתיו המנשבות בתקופת הימים הנוראים. אבי בניון מסלסל את מצוות העשה שלו בהשראת השם. סלסול שלוקח את המנגינה, הרמוניה והקצב המערביים אל מחוזות המוסיקה הים-תיכונית והערבית. שיר של אור גדול ללא מנהרה אפלה שאומר –

ישי לוי מתיישר על האוטוסטראדה של שירי השמחות. מזלו הענק שמושרש במיתריו הסלסול הטבעי. כאילו כמו לומר: עם קול כזה – למה להתאמץ על מקורי… מר לוי לא ייקח אחריות על המלל השבלוני. למעשה, הוא סומך שהאחראי על הטקסט יספק

זמרת שמגיעה ממקומות האישיים האלה של סיפור מתוך התבוננות על עצמה אינה מתמקדת בלעשות את הלהיט שיכבוש יבשות. קיי טי היא קודם כל יוצרת שכותבת שירה מתוך אמיתותיה האישיות. אם מחפשים סינגר סונגרייטרית ממשיכת מסורת הפולק רוק – זוהי טאנסטל

אפשר לחשוב שהיא הזמרת המצליחה בעולם. אז זהו, שהיא צריכה לעבוד קשה כדי לממש משהו מהיומרה, וכשזה מגיע ממוסחר – יש טובות ממנה.האלבום הדו-לשוני שלה She Wolf  לא מכר מי  יודע, למרות ש – Waka Waka נחשב הצלחה. גם החדש

אז איזו מלודרמה גדולה יותר – זו של גולבי או זו של ריטה? אני חוזר לסוגיית הקאברים או אם תרצו – גרסאות הכיסוי. מסגרת כוכב נולד דרשה מגולבי ללכת עד הסוף עם הרגש. ללחוץ על הדוושה. היא יודעת להאיץ ולהגביר,

זה השיר המסיים את Brixton Bootleg אלבום הבכורה של רונן כוכבי. בחרתי בו אחרי ששמעתי 10 שירים קודרים מושרים בטון עגמומי, אקורדים פשוטים, פולק רוק אישי בסיסי. שירים שמנסים להעביר עומק צערו של אדם שדברים אינם מסתדרים לו. אלבום על

אוהבים אצלנו לקחת את האהבה המאכזבת לטון של דכדוך. המילים – כל הקלישאות: אלעד טרבלסי לא יכנס לרשימת המועמדים לתמלילן השנה. מצד שני: לא חייבים  להרים רף גבוה כשמדובר בדואט הוא-והיא שגרתי. מה שהיא לוחשת, איך חיבקה, מה הבטיח לה,

קורעת את הלב והנשמה. והפעם: גרסה חדשה ל – Me Voy, "אני הולך". למטה הבאתי את  הגרסה העברית. אבל ליסמין לוי אסור להקשיב בעברית, למעשה בשום שפה פרט לשפת השירה שלה, שהיא הרבה מעבר לשפה. היא תעצומות הנפש, היא הערגה

עוד ממרח על אהבה. נשמה טהורה, הד קולך בחשכה, יום חדש בחלונך, קולי נבלע בדממה. תלאות היום. הד קולו. הלב שפועל בעוצמה. אופיר כהן חיפש קומבינה להתקין שיר ממילים שנורא רוצות להביע סיפור אהבה. יצא מתכון אינסטנט. אני מניח ששרון דדוש

"ילדתי נשמתי/ אל תוותרי עלי הלילה/ מה איתי נשמתי/ תני לי אהבה" איזה סוג כפיים נתאים לשיר הזה? דודו אהרון את שי ראובני הם ראשי אגפים בבית החרושת ללהיטי אינסטנט. את הכפיים כבר מקבלים בתוך השיר. מגיע קומפלט. עזבו אתכם

מי שחבר בחוגים לשירה בציבור וגילו ארבעים פלוס מוזמן לרענן את הרפרטואר בגרסאות אקוסטיות חדשות, שרוח החדש לאו-דווקא מנשבת מהן. יהודית רביץ גייסה את אחיה יעקב ואת סלון ביתה לשיר שירי ארץ ישראל באלבום חדש. שמעתי שני שירים "תפוח חינני" (משה דור-יוסף

 עידן יניב עולה על רכבת הלילה הדמיונית ברחוב דיזנגוף בתל-אביב שלוקחת לקהיר – נושא שמשינה בחרה לאחד הלהיטים הראשונים שלה. השנה היא 1985, השלום עם מצרים כבר קיים, והדרך הפשוטה להגיע לקהיר הייתה לקחת אוטובוס ישיר מטאבה. חברי משינה בעזרת

בדף שצורף לסינגל נשאלנו אם התגעגענו למוסיקת רוק בועטת, לגיטרות מנסרות ולתופים חוצבים, למסר נוקב ואמירה מחאתית, לשירים שחודרים לעצמות.  מממ… חייב להשיב? אז ככה: ברגע זה ממש געגועיי למשהו אחר, אבל הצירוף של בועט-מנסר-חוצב-נוקב עורר סקרנות כמעט הורגת. שנקשיב ביחד