סינגלים חדשים

בלגאן

החיים מתנהלים במצב של מה-היינו-רוצים ומה-יש. היינו רוצים שהפחד ייעלם, אי של שקט לנפש פצועה, אבל עכשיו הכל בוער, בלאגן בתוך עיר של שקרים, הקנאה שאוכלת. פתרון זמני: לשתוק בלי סיבה ולהפיח שמחה לחלל האוויר הדחוס בתשוקה, מה שכמובן לא

צוואר אל צוואר

שחר כהן מתאר כולו נפעם מפגש נוטף יצרים ורווי תשוקה בינו ובינה בסיטואציית מים גנובים ימתקו כדרמה כמעט מיסטית, תפאורה של אורות מהבהבים, וילון כחול, מראה שמשתקף כמו ציור, יד באפלה. משהו מסעיר שאמור לתת לדמיונך ללכת במקומך, להסעיר חושיך,

נקודת משבר

זרם התודעה מוליד תיאור של מה-הוא-חושב-חושק-מסיק מול אהבתו. רועי מולה מחפש לצאת ממשבר, לנסות להבין אותה, להתבטא. מאמין בלהרפות ובלהשתחרר כדי "לאחות שברים"… שר ממקום של התכנסות אל עצמו. בעיות בטקסט: חזרות תכופות על "זה", כינוי שם שמרבים להשתמש בו

אני מבטיח

לחששו שמשהו בשוק הפופ הים-תיכוני קורה. והנה זה מגיע, הסוד גלוי. אייל גולן חבר לליאור נרקיס לצורך שיר חדש. תחזיקו אותי. בכלל: גולן כורת בריתות לאחרונה: שרית חדד, אלי יצפאן. עכשיו נרקיס. למה דואט? במה הואיל ליאור נרקיס לגולן או גולן

כל הלילה

מוצר "יד שנייה" לא חייב להיות רע. הכוונה למוצר משומש, שעבר בעלים. בנג'י מ"תו תקן" הדרומית (באר שבע, עומר) מקונן כי קנה "אהבה במחיר של יד שנייה", ומה רע בכך? מי לא רכש סחורה משובחת מ"יד שנייה"? בנג'י כל כך

מה שהיה

חיים אוליאל יוצא בהטפה על ואהבת לרעך כמוך בתואנה – חיינו קצרים, מה שהיה כבר לא יהיה, בואו נבחין בין עיקר לטפל, נחפש את האור ולא הצל … השיר מגיע במקצבים פאנקיים שמחים – כלי נשיפה ודרבוקות, אבל השיר כוחני מדי,

הקשיבי לי

דניאל סלומון מבקש ממנה לשחררו מפחדים ומחרדות שהם כמו "ים של קוצים" בנשמתו, שחוזרים עם חשכה. הבקשה להקל באמצעות שיר לקראת השינה מזכירה סיטואציה של שיר ערש ששרים לילד לפני השינה. גם לילדים יש מיני פחדים וסיוטים, שההורים מנסים להרגיע

אמריקה

לא שגרתי שבפופ המקומי מתייחסים לעניינים פוליטיים שוטפים. אריאל הורוביץ מפעיל סרקזם כדי לשיר על יחסי התלות בין ישראל לארה"ב באנלוגיה ליחסי אם-ילד. פעם היו כותבים שירים כאלה במדורי הטורים הסטיריים (כאלה דידי מנוסי, חיים חפר), משהו שמזכיר מקאמות. יצא

מלך

סנונית ראשונה מהאלבום החדש של מרגול, כמעט שנה אחרי "עץ ירוק מפלסטיק", והיא (הסנונית) מביאה בשורות בכיוון ההפוך: ולפי הצלילים, מרגול יורדת מעץ הפלסטיק הגבוה אליו טיפסה חזרה אל הקרקע של בתוך-עמה-היא-יושבת. אולי אמרו לה: יאללה, מספיק עם השירים האלה. חזרי

קסם שנשאר

האם לשייך את אורי פיינמן לזמרים שיכבשו בקרוב את היכלי התרבות והספורט? ומה על קיסריה? לא סתם שאלתי. לפי החומרים – מגיע לו לא פחות. יוני רועה מעורב הפעם בשיר ים תיכוני קליל כנוצת יונה מצויה. צריך רק לשלוח אותה

לה לה

חיכינו לאחד כזה גם מהראל מויאל. לשון המקרא והפיוטים. לא סתם אחות, אלא "אחותי כלה" שאהובה יורד אלה מראש ההרים עייף מן הדרך ובידיו זר שושנים וגם שנהב וצווארה. שאלה: מה הביאך הראל מויאל, לשנות שפתך לשפת שיר השירים. מטמורפוזה

לרקוד

לא. היא לא "תיתן" לו ככה בקלות בלתי נסבלת. הבחור תופס עצבים. "די תפסיקי לדבר", אבל היא חושבת שהוא צריך לעבוד בשביל לקבל את מה שהוא חושק בו. שייתן לה לקחת פיקוד. שהיא תיזום, שילמד משהו. המשימות מסתבר לא הכי

קול זיכרון חוזר

יש שירים שהם אוויר לנשימה לריטה. ממלאים אותה חיוניות של התרפקות מלוטפת, והפעם – לא מהסוג שהרגש רץ לפניה, אלא דווקא באיפוק מדוכדך שיש בו ערגה סנטימנטלית, כמיהה לאהבה גדולה. עילי בוטנר, במסגרת דיסק הפרויקט המאוד פופי-מחניף לו – לקח

דיזנגוף 20

כמה רומנטי המקום שאין בו מקום לחלום על אהבה. המוסיקה והטון המתגעגע והעורג של שרון שביט רביבו אינם משדרים ניכור עירוני, כפי שעולה מן הטקסט. הם עטופים בחום רומנטי. אני קורא בזמן האחרון טקסטים שבהם העיר תל-אביב משמשת השראה לאנשים

פנים בחשיכה

"קחי לך רגע לשנות את האמת שלך, את השקרים שלך, את החיים שלך"…. טון מדוכדך של שחר נהרי פונה אליה בגוף שני. הכותב-שר מנסה לחפור באישיות הפרובלמאטית שלה, בשעה שהוא מתבונן בה מן הצד. מציגה בזמנים שונים – "לפני האור"

אני ותל אביב

העצבות הממותקת המרוגשת הזו. תני לרגש ללכת לפנייך. כוכב נולד כיוון למקומות האלו. הפעם שיר על חיים בתל-אביב. כולם רוצים תל-אביב, ובסוף מעניקים לה דמות קשה ושרים כמה היא אכזרית, שותקת, קרה-מייסרת, ואולי בקיץ יהיה טוב יותר. הוא הקיץ ישטוף

שימני כחותם

שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך, כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש, שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות, לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו החזרה

י'בינתי

היא אחת שהגיעה לעיר. חולמת על הצלחה אבל לא קונה כל חלום שמישהו מציע לה ולדמעותיה "יש רצון משל עצמן", יענו , לא תבזבז אותן על כל מי שמבטיח לה אוצרות. האמא שלה אף מחזקת אותה בעניין הדמעות: בתי שחררי, אף

פעימות

היא כזו פצצה שרק הירושימה תשווה לה, מדהים סאבלימינל בדימוי שלא בטוח שהוא ממש שלם איתו. הוא כנראה אינו מאמין במילים שאומרות משהו. סאבלימנל עסוק היום בגימיקים של חריזה, נשען עדיין על טכניקת הראפ. אנגלית ועברית חוגגים בפוזה. גריז הולך

בלילות

אז הוכח שטקסט גובה דשא מינוס עובד, אבל למה לעקור את הדשא. מה רקח הפעם צ'ולי? חסר לו שאין "לב" בשיר. חסר לו שאין "נשמה".  "בואי אהובה ונתחבר/ חבקי אותי חזק ונתגבר" ובעזרת האל שכמובן על האהבה שומר. איזה חרוז.  אל

כל בוקר

העידן-רייכליזם הזה שכבר כובש כל חלקה. עילי בוטנר, מהמלודיסטים המפתיעים והפוריים של הזמן האחרון –תופר שמלות לפי מידות. מאיה אברהם הזמינה שיר עידן רייכליסטי, מקצב, מלודיה, סלסול. רפי קריספין הריח את הריח הטוב מרחוק. והנה – הכל טוב. שקוף, תפור

לא מוותר

הנשיקה שלה גרמה לו להבין שלא יראה אותה יותר, ואז גם הפעיל שכל שגבר על הרגש – "שכנעתי עצמי לוותר", וזה אחרי כל ההתרגשות וההתייסרות וההיסחפות והניסיון "להציג את רגשותיי" (נו, ככה לא כותבים) ועל זה יגידו – ואההה למה?

הצעה לבילוי

זוהר רביץ שר הגיגי מאהב-מחזר לשעה שלא בדיוק רוצה להתחייב למזדמנת. יהונתן גפן מחייך מבית הקפה שלו, מציע לה להשתכר, לפטפט קצת זה על זו, מודע לדמעות שיבואו, מתבונן בציניות-מה – "תגידי לי מה את באמת חושבת עלי" ובהומור אופייני

לרקוד לבד

זרם התודעה תורגם לעברית ע"י שילה פרבר. תמי פדרמן, תום ראשוני, שירה שברירית-רכה שמשדרת אמינות, מספרת על מה שאבד לה, מה היא רוצה להיות מולו – יפה כמו שהיא (כמו צליל של גשם, כמו אהבה אחת) ושכבר עדיף להישאר עצמה,

אין כמו בבית

משה פרץ בפרץ של נוסטלגיה. עלי דרבוקה וכינורות. וגם כמה מפתיע – המילה "חפלה" ממש מופיעה בשיר. נוסטלגיה עם חפלה. דמויות בחפלה: אחותו שרוקדת,  אמא שמבשלת, אבא שמתפלל.  גם בבית  שלו היו חפלות. משם הדרך לחפלות של היכל התרבות  וקיסריה לא הייתה

ירח קרטון

הוא היה איתה לפני שנה. צופה בשינוי שעובר עליה, לא קיים כבר בעולמה הרומנטי, מתבונן בו בסרקזם ובציניות ("בחורות יוצאות לדייטים/ ומזמן הפכת גנובה/ אך כולם תמיד רומנטיים בתחילת האהבה") . הפיכתה ל"מלאך" היא אולי חיובית מבחינתה ("מגדלת זוג כנפיים") שינוי

מילים מתוך הנשמה

מדהים איך בעז שרעבי משקיע כל כך הרבה רגש, עצב ונשמה בשיר אקראי על מילים ונשמה. יש איזשהו גבול לא מסומן שעובר בין מילים של פשטות לבין מילים של פשטנות. רגל אחת פה – וזוהי פשטות יפה, כובשת ומשכנעת. רגל

מילים – אירוויזיון 2010

סקעת בשלב הגמר.  וכבר מרימים רף ציפיות. מקום ראשון נכון לעכשיו?  בואו לא ניסחף. אנטישמים ושונאי ישראל לא חסר, אם כי לא תמיד העולם נגדנו. שירים לפעמים ממיסים גם לבבות לא ידידותיים. אפשר עוד לשנות לצרפתית? אין לי שום ספק שאז היה מגיע

ימים שקטים

עידו רצון מתפעם  בשירה ובמנגינה שמהלכת עליך בהאזנה ראשונה – מצליחה להעביר את ערגתו. מבקש לעצמו "את כל הטוב שבעולם" (היסחפות שכזו), אבל גם "מנות קטנות עצב" (איזונים, איזונים) וגם קצת נחמה מתוך תחושה "שתכף זה נגמר". ובמילים אחרות: מין

הלילה

אינטרפרטציה מוצלחת ,או בלשון הפופ Cover Version מיוחד, לשיר מוכר, תלויה לפחות בשני גורמים: א. אהבתך למקור ב. יכולתך להעניק לשיר משהו משלך, רצוי ייחודי, שיחולל חוויה חדשה. שלמה בר בחר בחירה נפלאה. שיר קצר, שהוא עולם ומלואו, שני בתים.

דילוג לתוכן