סינגלים חדשים

עזבו מילים. תקשיבו לקול הנשמה. יש ביצועים שמחליפים מילים. ישי לוי שר "תודה" ברגש גדול לאהובתו היחידה. צליל לירי – חליל ופסנתר – פותח את וידוי הנפש של לוי. אחרי שקראתי את הטקסט, הבנתי שקרה לו (לטקסט) נס. המנגינה ים-תיכונית

שניר ימין משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג. בואו נקשיב למה שיש לקולו השביר לספר על בעיותיו. אנליזה אישית רגשית, חווייתית. יש לא מעט ערפול מה מהות הסבל. מתקשה לישון. מאבד כיוון. מלכלכים עליו (כלומר?), יותר מדי לחצים, פעל ללא היגיון,

אורי אילוז שר חשבון נפש בעקבות משבר יחסים. והנה מתברר שאפשר להחזיר גלגל אחורה, לנצור נשקים, לרפא פצעים. הניתוח מביא אותו להערכה מחדש של היחסים, שעיקרה מודעות למה שהוא עלול היה לפספס. את מה שנתנה לו – עדיין לא ביטא

מורן אהרוני שרה בטון דרמטי רוגש סיטואציה יחסים טראומטית. למעשה שיח רווי כאב שכתב נעם רותם על מצב שהשאיר סימני פציעות פנימיות קשות ביחסים בינו ובינה. היא הסובלת-מתוסכלת מבקשת-זועקת "עשה שזה יפסיק" (שימוש בכינוי "זה" בצורה מעורפלת) מצד אחר – הוא

סהר חגי וניצן קייקוב מסתמנים כמכונת יצור לא רק של פופ איכותי, אלא כפוזלים חזק לכיוון להיט האינסטנט. קחו את השיר הזה שרקחו לחן אהרוני. חריזה שנשמעת הבזקית. תתאים כמשקל זבוב קצוץ כנף לקצב הכוחני, תן למוסיקה לרוץ קדימה. הא

חייכתי. תקראו שחור על לבן את הטקסט עוד לפני ששלומי פוצח בזמר. הוא הגבר שלא בוכה בלילה (קונטרה לאבנר גדסי?) . היא רצתה בחור שקט וקיבלה לא אחד עם דמעות אלא "היסטריה", יענו מעורער. עכשיו הוא ישן לבד בלילה, לא

צליל הכינור המסולסל מבשר על השמחה. מרגע שהיא החלה, בא ללחוץ ולהשתיק, לא מפני שממש אינני מרגיש שמח בימים טרופים אלה, גם לא מפני שאינני מחבב זמרים שקוראים לעם ישראל לבטוח באלוקים, גם לא משום שאיני חש רגש הזדהות פטריוטי

צליל פולק של גיטרה אקוסטית וחליל, משב ים-תיכוני, קצב מידטמפו, מבע רך נרגש. מיכה ביטון שר את תחושות הפרידה הממשמשת ובאה. השיר של יונתן מצייר אותן כתיאורי טבע. הטקסט הטעון בריתמוס יפהפה נשמע מעין מלנכוליה צבועה בצבעים מרהיבים של נופי חורף

לאן נעלמת עפר לוי? בתחרות הגדולה על ההיכלים, הנוקיות והקיסריות – קולך חייב להישמע. מגיע לך לא פחות, ואולי – אם אני מתבונן ברשימת הזמרים שמגיעים לשם (או מבטלים) – יותר, יען כי יש לך יתרון מבחינת ותק גם כזמר

לאימא החדשה ששלמה בר תוקף בשיר קוראים גברת ריטה לין, מוכרת גם כגברת מתילפנידאט, תרופה פסיכותרפית המשמשת לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. התרופה פועלת על מערכת העצבים המרכזית, ובנסיבות מסוימות יש לה השפעה מרגיעה, גם השפעה מעוררת ברמה המוחית. השימוש

הבחור לא הכי מבין מה היא רוצה ממנו כשהיא מדברת על "הפסקה", וכשהוא מרגיש כי נשבר לו ממנה, הוא אומר לה חד וחלק "יש לחתוך כאן בבשר". לא מעניין אותי הפסקה. בואי נגמור עם זה. חלאס. אני עם יהונתן רוזן

גם צביקה חלם. אולי גם הוא ראה את עצמו מתחבק עם הורים מאושרים, כשהשופטים העבירו אותו לנבחרת. אולי זה החלום האמיתי שלו (להיות זמר מצליח). "לך תדע" הוא השיר שסיים את ההופעה שלו בפסטיבל הפסנתר. שיר עצוב. מיוסר משהו. על

ההופעה בקיסריה תחבר את דוד ד'אור עם הפילהרמונית ועם הג'יפסי רייס, הרכב שהוא איזושהי וריאציה על הג'יפסי קינגס. הקומבינות של ד'אור די מתמיהות – אינן יודעות גבולות – מהצליל הקלאסי הסימפוני ועד הרומבה פלמנקו. קלאסיקה ומוסיקה לטינית. אבל זה מה

אשת חיל מי ימצא. תומר מתנה מצא. לא סתם אוהב-חושק, אלא רוחש לה הערצה במובן של מוקיר. למה מעריץ? כי גם כשהוא (הגבר) לא הכי קל אליה ("אם קצת קשה בגללי") היא מחייכת "חיוך נבון", "לא כועסת", וכשהוא (הגבר) חוזר

הדואט יוצא לכבוד תערוכת הציור החדשה של אורלי מיברג המבוססת על דיוקנים ייחודיים ואינטימיים של אמני רוק ופולק משנות ה- 60 וה- 70 B-side painting.  מיברג ציירה כוכבי רוק על פי הצילומים שלהם המופיעים על גבי עטיפות התקליטים ביניהם פי ג'יי

על רקע סיפור המתרחש בבית הכנסת – נשאלות מהות – "האם בכלל הוא אמיתי?" האם מקום התפילה יוצר את המגע המיוחל ביון הישות האלוהית לאדם הפרטי. אמונה – נסתרות דרכיה. איש-איש באמונתו יחיה. גם סיעור מוחות אלוש-אוחיון-בר שדה נשמע קצת

יש דרגות שונות של פחד. פחד יכול לנוע מ – Fear ו – Afraid עד Panic. מרב סימן טוב נמצאת במקומות של פחד שגרתי מבחירה בדרך חיים אחרת, תחושת מבוכה של האם לצאת מהשגרה – לשקר, להתמודד עם מצב אחר,

ניקה קוסטה שנות השמונים. מי זוכר? להיט ענק. מתקתקות עצובה שמנגינתה מכניעה. שנות השמונים הרי תמיד חוזרות, כמו השישים והשבעים. מנגינות טובות לנצח מנצחות. ניקה קוסטה הייתה בת 9 ב-1981, כשהלהיט חימם את המצעדים. בתו של המעבד והמפיק דון קוסטה,

ונעבור לארמניה. באירוויזיון הם היו מקבלים כמה דוז פואה על המנגינה הזו, המופיעה כאן כ"לחן ארמני". ובאמת: איזה מלחין ארמני יתבע את דודו אהרון, על הפרת זכויות ותמלוגים, הצחקתם אותו. בדקו אהרון את יעקב למאי את הפוטנציאל הלהיטי, והגיע למסקנה

טריפונס מצטרף לאווירת החאפלה הלאומית. שר על אהבה כאילו אין אהבה בליבו. העיקר היווני הזה, הים-תיכוני המרקיד הזה עלי בוזוקי בגלמה ודרבוקה. איך בלילה היא רוקדת, היא המלכה והוא לה מלך, ו"את עושה אותי הולם" (כלומר – ראוי לה או

באהבת הקיטש של יניב יש מלכים, נסיכים, מלאכים וגם אלוקים. מה שאומר: אני מאמין שגם עידן יניב לא מאמין לאף מילה שיוצאת מפיו בשיר האהבה המיופיף הזה – "על הר אבנה טירה של מלך … ומלאכים מעל חגים", אלא אם כן

מיכל כהן נגעה במשהו קסום עוד בטרם הבשיל, ואת הקסם שנותר תרגמה למילים וצלילים. מה רוצה מיכל כהן להגיד? מה יודעת ומה לא יודעת? מה הסיפור שלה? מה הייתה סיטואציית ההתחדשות הזו נטולת איבה וקנאה? במה היא מתלבטת, מה רוצה

"ננגן מנגינות של אוהבים", "נחלום חלומות", "נאהב באמת את החיים", שרה שרון שום כמשאלה עתידית. לפי השיר לא ברור למה להמתין? הרי במו פיה ממש בטון הרגשני הזה, היא כבר שרה מנגינה של אוהבים, באה מאהבה ולא ממצוקה, למרות שהמוסיקה

אורטל אופק שולטת בכל מרכיבי היצירה. יומרה לא פשוטה, בדרך כלל עומדת בה יפה. הפעם שיר על התאהבות שכותרתו – "אני מאמינה בניסים". הפכתי והפכתי בטקסט, ולא הבנתי מה קשר האמונה בניסים להתאהבות שעליה מספרת אורטל. "מאמינה בניסים … למרות

אני לא אוהב להיות מורה לעברית, אבל לפעמים המצב צועק. אודי הברי, על תקן שבור-הלב התורן, מזמר  – "צריך אותך כאן לידי/ חשבתי שאצליח להתגבר עלייך שוב". להתגבר עליה?! נשמע כאילו הוא והיא הלכו מכות. למה "התכוון המשורר"? רצה לומר – שהצליח

איך אמרו הגששים: העולם מצחיק אז צוחקים. בחור הגיע לבחורה כמו בחלום, נתן לה נשיקה, והיא כבר רוצה אל החופה. מה הבהלה, מה קרה, מותק? השכנים והשכונה מתלחשים ("מה קרה איתה?") אימא בלחץ אטומי. ומה חושב הבחור לפני שאנחנו מקבלים

בין ליאל קולט לסקורפיונס יש רומן, שאת ראשיתו שמעתי בדואט בינה ובין הסולן קלאוס מיינה בהופעה ביוני 2005 בבלומפילד כאשר, הלהקה הגרמנית אירחה אותה לבלדה SEND ME AN ANGEL וגם, לא יאומן ל"ירושלים של זהב" (אתם מבינים את המשמעות, תארו

האוהבים באשר הם, כמו גם הבאים בברית הנישואין אוהבים להצטלם מול שקיעה בקו האופק. תצחקו תצחקו, אבל זה עובד: אין כמו ירידת השמש על הקו שבין שמיים וארץ למלא תחושות של אושר. הסיטואציה הפכה כמובן לפסגת הקיטש, ועדיין משתמשים בה לשירים. הדוברת

החיים מתנהלים במצב של מה-היינו-רוצים ומה-יש. היינו רוצים שהפחד ייעלם, אי של שקט לנפש פצועה, אבל עכשיו הכל בוער, בלאגן בתוך עיר של שקרים, הקנאה שאוכלת. פתרון זמני: לשתוק בלי סיבה ולהפיח שמחה לחלל האוויר הדחוס בתשוקה, מה שכמובן לא

שחר כהן מתאר כולו נפעם מפגש נוטף יצרים ורווי תשוקה בינו ובינה בסיטואציית מים גנובים ימתקו כדרמה כמעט מיסטית, תפאורה של אורות מהבהבים, וילון כחול, מראה שמשתקף כמו ציור, יד באפלה. משהו מסעיר שאמור לתת לדמיונך ללכת במקומך, להסעיר חושיך,