סינגלים חדשים

יש נוסטלגיה ויש נוסטלגיה. שלישיית הגשש החיוור היא נוסטלגיה מחבקת ומנחמת. ואני לא מתכוון להסביר. והנה, לקח אורי בנאי את אבא שלו, הגשש גברי ועשה מעשה נוסטלגי. הוא ייבא מ-1964 שיר שהגשש שרו – 2 שקי שינה. סיפור רומנטי של

אז מה מעניין את הבן אדם? שומדבר או לא כלום, פרט לעצמו. שלומי אגמון (בנו של חיים אגמון מי שהלחין להיטי ארץ ישראל כ"ים השיבולים", "עמק שלי" וניצח בזמנו על הגבעתרון) מצהיר שלא החדשות, ולא ההפגנות, לא אבנים ולא שחקים,

מסתמנת נטייה לאחרונה לקחת את השירים של זמרי מיינסטרים, סוונטיז-אייטיז, אל הריתם סקשן הרוקנרולי, לטעון אותם בדציבלים. שמעתי את "שייגעצ" בכמה קאברים לא רעים, יותר מעין שעשוע, אם כי לא פרודיה על שירים מהשירון הישראלי. עמית באומל בחר בשיר "דרך ארוכה"

עוד נעים זמירות מגיע לבית היצור וההפקה של צמד דוסול, הלא הם יעקב למאי את טל שגב. זה שיר תחינה ובקשה לאלהים שישחרר את הבן אדם מהכאבים והפחדים, שיעניק לו היכולת לומר דברים נכונים, ובכלל שיגן עליו מפני חולשותיו. אני

אבי ליבוביץ' והאורקסטרה החזירו אותי לתזמורי הפיוז'ן ג'אז-רוק סטייל "דם, יזע ודמעות" מהשבעים. אלרן דקל מצטרף בשירה כדי לייחל לזמן של שלום (באנגלית), לא זמר עם עוצמות ונשמה. כמו שאומרים "בסדר" כחלק מהמערך התזמורתי. אני לא יכול שלא להיזכר בזמר

לא שווה לבכות, צוהלת מרגול. לא כדאי להישבר, מציעה למושא שירתה, כי בחיים במילא עוברים הרבה. אז נכון שאף אחד לא יודע מה מסתתר בלב שלך, ואת מנסה להסתתר מהאמת שלך, אבל במילא שום דבר לא יעזור – תתעוררי מהחלום. אז

השיר נפתח בשירה מקהלתית, קצב אפרו, והנה מגיעה גלי עטרי הלירית, ומתברר שהשיר מחולק לשניים – קטע לירי – שעוסק באישיות שלו, וקטע מקהלתי קצבי שמתמקד ברצונות שונות שלו,. לרגע יש הרגשה של בלגן. לא התחבר לי. פתאום נאלצתי להיפרד

אז מה קרה מהיום שהוא הפסיק לחייך? לא הרבה. הוא מסתגר, לא מוצא זמן להתנתק מהרע. אביטל לבני שרה על זה בקול מלנכולי. כותב הטקסט מנסה להתחכם עם המושג "זמן" – פעם זה זמן קונקרטי, ("ביום הזה") לעומת זמן מטאפורי

a friend in need is a friend indeed. חבר לצרה הוא חבר אמת, זה המוטו של שחר אבן צור בשיר על אשה יפה, מלכה ללא מלך, שממתינה דומעת לאהוב ליבה שלא בא, ורק הוא החבר לצרה מוכן לא רק להקשיב

יש חלום, יש שקיעה, יש זמן. ומול כל אלה, יש אהבה, יש לב מלא דמעות ("כמו יער גשם הוא בליבך"). והזמרת מביעה משאלה – לא להישאר לבד. זוהי כל החוכמה. אנשים חוזרים על טעויות. ושוב ליבם נשבר. וגם "מישהו חכם" כבר

ממציאי הרגאיי הגאונים. אילו ידעתם שכל מוסיקאי בעולם הגדול יאמץ את המקצב לכל שיר זניח – אולי הייתם מתארגנים מראש ולוקחים מיליארדים על ההמצאה. מגיע לכם טונות תמלוגים. קותי וסאבו לא טפשים. בתוך עמם יושבים. מה עושים: לוקחים רגאיסט מקומי

מאיה בוסקילה מגיעה אל הדרמה האישית, שזה אומר חשבון נפש בגוף שני – "את חיה את חייך", "את פוחדת לאהוב את חייך כמו שהם", "ולשום את צריכה לנשום ולהמשיך מכאן", ואפשר גם להירגע – לא נורא – "את מסתכלת במראה

שירו סלסלו איתו – "אל אדון על כל המעשים/ ברוך ומבורך בפי כל הנשמה". עם אהוד בנאי אין לי בעיה לשיר מילות קדושה. לא ממש לשיר, במצברוח מסוים לזמזם. זימזום חילוני של מי שלא מצא עדיין את הדרך לאהלי תורה, מתגעגע למחוזות ילדותו,

היא מזהה בתוכה "כוחות נעלמים" שיעזרו לה להתגבר על טראומת נטישתו. ובכל זאת – אומר הבית השלישי – "מצידך אין מענה" ו"משהו בי מתפרק". נו? מה בא קודם? ההתחזקות או ההתפרקות? אפשר להבין שבסערת רגשות – הבנאדם (במקרה זה הדוברת)

כמה פעמים אמרו עליו שהוא הזמר הכי מוכשר בין הכדורגלנים או הכדורגלן הכי טוב בין הזמרים. לפי התזמור בפתיחה לצ'לו ופסנתר – חשבתי שיש כאן הרבה יותר מזה. אבל הרשו לי לא להיסחף, ועם זאת: נתתי לשיר לקחת אותי אל

זה רון רוזנפלד מפורטרט? זה תמיר קלינסקי מאתניקס? לא ידעתי שגם הם הצטרפו לקו היצור הפורה של שירים ים תיכוניים לפי משקל. "אני אצעק לך בלחש על הר האהבה", לפי שירתו של קובי שי אין פה שום לחש. יש פה

השלג מגיע לשירי האהבה המקומיים, משהו שממש לא הולם את לילות הקיץ החמים, שבאחד מהם מהמעיקים ביותר נקלדות שורות אלו. אבל מי אני שאחשוד בנועה כרמל שאמנם תחושותיה אינן מחוברות לשלג. נועה כרמל מנסה אווירה חורפית שתעניק רקע הולם לתחושותיה,

יונתן כנען כתב לאורנה דץ שיר על יצרים. הדוברת נאכלת מבפנים. הייתה אהבה. מאז הוא אצל מישהי אחרת, וכשההיא שם לידו מתפשטת ומתרגשת, היא מזכירה לו אותה (את הדוברת בשיר) נו, עוד סערת רגשות בגין אכזבה גדולה. אבל אורנה דץ

הופה. הופה. בידיים, ברגליים, בקצות האצבעות. בציפורניי, בשפם ובמרפק. רגב הוד יגיע יום אחד להיכל התרבות כמו אייל גולן? לא. כי הוא מנסה להיות עוד אייל גולן. לא כל-כך בו האשם, אלא במכונת היצור הזו שממשיכה לעבוד סביב לשעון ולייצר

האהבה היא פיגוע, תעתוע וחלום בלהות. היא הולכת ברחוב, רואה אותו ממול והוא מרים את היד כאילו היא הייתה מונית. ובסופו של דבר יש לה בקשה אישית: שייתן לה לנשום. יכול להיות שעל עדי שלם עברה סערת רגשות עזה כזו

בא לי הרהור אחרי שאני שומע את הטקסט הזה: מה אתה מבזבז זמן על ביקורות? לא חבל? תתחיל לכתוב טקסטים לזמרים. לך יש כישרון גדול יותר לחרזטט (חרוז + חירטוט) ולעשות מזה אחלה בוכטות. זה הולך ככה: היא רצתה שהוא

אז למה היא באמת בוכה? יש סיבות. אם אני טור רכילות הייתי מברר מיהו האגוטריפר הזה שהזמרת שרה עליו. (אלייך עלמה) שחי את החשיבות העצמית שלו בלי להתחשב בסביבתו (אוהביו), בנאדם שכולם רוצים להיאחז בו, אבל הוא למד לחיות את

הפניה היא בגוף שני – "אתה הבטחת את אלהים – שיהיה לנו כאן תמיד לא רק שעצובים". (הוא כן מגיע כשאנחנו עצובים?) מעוררת שאלה: האם זה רב ותיק או מחזיר בתשובה. הבטיחו לשים אדרי אלהים, שזה לא עניין של מה בכך.

האם אני מזהה את האפיק המסחרי שהולך ישר לסלולאר? כוכב הסלולאר הרג את כוכב הרדיו? ואולי בגלל כוכב הסלולאר, גם הרדיו יתחיל לשדר את החטיפים האלה. מה הגימיק? אוהו. ועוד איזה גימיק. אצלנו כל תוכנית ריאליטי מותירה שובל סלבריטיז שמגיעים

מה קרה לפתע פתאום, מה קרה שהוא החסיר פעימה ואיבד נשימה והגוף דלק כמו שריפה? פשוט מאוד: היא עברה מולו, אבל היא לא הייתה שם. הבנתם את זה? גם אם הבנתם – לא מובטחת לכם התרגשות. יהודה אליאס שפעם היה

מה היו עושים זמרינו הים-תיכוניים בלי שארצות הים התיכון היו מספקות להם "לחנים עממיים". לוקח צ'ולי אחד לחן כזה עממי אנונימי ומשרבט עליו טקסט מהסוג שאפשר למצוא עשר בשקל. איתה הכל קרה, נתנה לו אהבה, אותו היא משגעת, כשבו היא

חיפשתי מילים על העטיפה לקטע המטורלל. מה קרה? חוסכים? שבק פוגשים את פישי ומתפוצצים יחד איתו. בואו איתם לקרנבל. לא לריו. יש פה מספיק פוטנציאל. יותר מדויק – תנו להם בקרנבל. להכין כלי הקשה. להכין מצברוח. עם ישראל, למרות אולמרט,

על עניינים כאלה כבר כתבו, סח-שר דרור בן יעקב, אז למה לנסות לכתוב עוד פעם? משהו שם אצלו נתקע, משהו משונה, כמו מיתר שפקע. והכל על אהבה כאילו חוזר. אקוסטית בפתיחה. קול רך, שברירי, כאילו על קצות האצבעות, כמו מהסס

תן לה על הרצפה, תן לה בהפוכה, כי היא רוצה. זה באשר "לה". באשר "לו" – הוא עצמו מרגיש סבבה כי "כולם רוקדים עם אבא" מה? אה, וחיזבאללה מתחרז עם בתולה. ואולי היא תרצה לקפוץ איתו לסיבוב על הסקודה (ומה

שירה: גלעד ויטל-שמעון ואודליה אוקנץ, רואי לוי. נגנים: ליאור שולמן –תופים, איתם – בס, אסף בומן – גיטרות, שאול עשת – קלידים שוטי הנבואה לשעבר, גלעד ורואי מסובבים גלובוס. איפה אנחנו עכשיו? אפריקה. שיר עם פשוט ותמים על אלהים –