שיר קצר יכול להכיל משהו מסיפור חיים. לאה שבת מנסה לגעת בתמצית. הילדה שעוד חיה בה, המודעות לזמן ולגיל. התקווה (למה?) שלא אבדה. שבת מהרהרת, נמצאת ליד, הקשיים, החומות, השדים, הלב שדופק. מול הניסיון המרופרף לגלות את עצמה, היא עדין
אחשלי בחשלי מחזירים לפופ לבבות שבורים נוסח הסקסטיז. לא רק הטקסט הפשוט הוא מרכיב אלא בעיקר המוסיקה – המנגינה והקצב. בימים האלה נדיר לשמוע שיר שאינו עוסק במלחמה על היבטיה. פרידות הן חלק בלתי נפרד מחוויית החיים שלנו, ורובנו חלק
אני מחפש בנרות הרמוניות פולק כאלו, אולי משום שבלוטות הנוסטלגיה שלי עדיין פעילות. לא יודע מי הם דרו ומיילו. לפי השיר הזה ארצה לקבל עוד מנה מוסיקלית מהמוסיקה שהם מציעים. פרחים מסביבנו פורחים/ וציפורים בשמיים כשהזמן עוצר ואנחנו כאן ביחד
לטראומה הגדולה של החטופים מצמידים שיר. מחברים לאומיות ודת. אהבה ורגשנות. המטרה מקדשת, אבל באמנות כמו באמנות – גם המטרה הכי קדושה כמו שחרורם תעדיף שיר אותנטי ולא יצירה עמוסה קלישאות. הקיטש מפעיל מניפולציה. הוא יוצר אפקט נוסחתי על חשבון תהליך
החיים קשים? עד כמה יכולים כותבי ראפ להיות נדושים. אבא איננו. אמא נלחמת כדי לקיים את החיים. חרמות בבית הספר. מול הילדות הקשה – מסיקה וריקודים. הרכב "הייפ קרו" משכפל אלף סיפורים דומים המסופרים בראפ אוטוביוגרפי. המוסיקה והריקודים כחבל הצלה?
יש סיטואציות שלא נדרש תחכום מיוחד כדי להביע תחושות. ההקבלה בין "לנשום" ו"לישון" מתבקשת אצל כל משפחה שנייה בתקופה הזו. "טוב" ו"רע" נטענים במשמעות הכי פשוטה שלהם. אלה ערכים מוחלטים – הם תלויים בתנאים משתנים. בעולמנו מושגים כמו "טוב": ו"רע"
אביגיל רוז מתנה אהבה מחודשת עם "עזור לי" המוכר מצילה דגן בפרויקט "ארץ טרופית יפה" של אהוד מנור ומתי כספי . היא לקחה את השיר של ז'ובים לחלקה המאוד פרטית ואינטימית שלה, שרה אותו בטון חרישי, עיבוד לצלילי הגיטרה הפשוטים
שתבכה, שתיתן לעצמה להתפרק, שתבכה כל היום והלילה, כשזה רק הוא והיא בחדר, מחר יום חדש ואפשר להפוך דף. מרגי זועק נפשו בשיר הכי מלודרמטי שהוציא עד כה. הלך עד הסוף. הקול מסתנכרן עם תחושת הזדהות ועצב עמוקים. זוהי חשיפת
אנחנו ב-2024. מלחמה בכל מקום, אובדן אהובים, שכול, ייאוש, חרדות, טראומות, ואין אופק, אין מושיע. מה נשאר? האם מוסיקה תנחם? השירים מלווים את הנופלים, וחן כהן הנפלא חוזר לשיר של אהוד מנור ומתי כספי ששרה יהודית רביץ בפסטיבל הזמר של
מיהו גיבור של מלחמה? הגיבור השקוף או האנטי־גיבור, הגיבור הלא סטנדרטי, כפי שהחברה מצפה מאיתנו., זה שעושה מעשים שנחשבים נועזים ומחרפי נפש למרות שהוא עצמו אינו מקרין דמות כזו? וישנו גיבור בעיני משפחתו, למעשה כל מי שיוצא להילחם ומסכן את
משי קלינשטיין נשמעת כאן אמא ריטה. תקשיבו לטונים הגבוהים הדרמטיים. העץ הוא גבוה, והיא מטפסת עליו במיומנות רבה. צלילי פסנתר וקולות של הרמוניה שמיימית מקדמים טון דואב ונואש. משי שרה געגועים עזים לאהוב שחסר. הלב השבור, הכאב, העצב, הזיכרונות, האור
נצא עם בר צברי לכביש הראשי לשמוע טון דאוג המסלסל בעידון שתי אהבות הכרוכות זו בזו. זו שמחכה לו בבית, השנייה – המדינה. האחת – ליבו פועם בליבה, השנייה – לא לשווא הוא הולך בשבילה. צברי שר מודעות לקונפליקט שנוצר
האם אפשרי להתיידד עם הכאב? ישנה דעה רווחת שכאב ועונג מנוגדים ואינם יכולים לגור בכפיפה אחת. אלמוג טבקה ורון נשר חברו לשיר ראפ כדי לענות על השאלה: אפשר להפוך את השחור לבהיר. בתוך החושך יש תמיד נקודות אור. פירוט התשובה
ארז "איזי" שרון עושה אנליזה עצמית, חושף חולשות, חרדות, איך הם "בנו" אותו כולל הבחורות ששברו ת'לב, ואחרי הכל לא עושה חשבון לאף אחד. איזי אומר שיצירת אמנות נובעת מאופי ומהלך חיים, מסדרת את המחשבות, ושהיא מקור היצירה בזכות ולמרות
סיעור מוזיקלי של יצרני פופ מובילים. דולי ופן את עילי בוטנר מצאו את הדרך לא רק הביתה אלא אל לב המיינסטרים. מה רצו להגיד? החיים עוברים, כל נגיעה – רגיעה, שיש עוד סיבה לחייך כשהיא לצידו, יש גם דמעות. ה"להגיע
הכותב מתכוון "להסביר" על אותן תמונות קשות באחד הימים. מה יש להסביר? למה יחכה כדי "להקריא" לה "סיפורים ממלחמה"? הרי החוויה היא כאן ועכשיו. היא קשה יותר מכל "הסבר" או "סיפור". סביר להניח שארד ריכטר מנסה להעביר את העובר עליו
בניה ברבי שר סיטואציה של חיים על כל הסיפורים שהוא פוגש – גיבור צעיר במלחמה, מישהו שהשתגע, ואחת שאיבדה הכל, ובתוך כל זה – הניסיון לשמור על חלקת האהבה שלו, התקווה שמתוך העצב הגדול יצא חיוך. גם המוסיקה נכנסת למעגל
שינגן לה כמו פעם, שתוכל לחוות עוד רגע כזה של נצח אפוף שתיקות וסודות ו"מלאכים של פעם". המרחקים שעליהם האהבה נמתחת אינסופיים. אחרי "פעם את לילה" זהו עוד שיר שבו שי המבר נחשפת כמלחינה שמתרגמת את תחושותיה בזיקה נפלאה בין
מה אומר לכם אוקטובר? למיכל שפירא הוא אומר "אבן מכוסה באהבה ובפרחים". מבחינתה – כל אוקטובר יישאר שלו. כמו המנגינה של צ'ייקובסקי ("שיר סתיו"), שבהשראתה נכתב השיר. זהו שיר עצוב מאוד. הפסנתר, הקול פוגעים במרכז הרגש. היא מחפשת חיבוק חם
חיים בסיוט, אי ודאות, חרדות, ולא רואים לך את זה על הפנים. זה לא יעבור מהר. מחפשים איזשהו מפלט, אבל גם אותה הוא אינו מוצא. בינתיים ממשיכים לחיות. רן דנקר עולה על הכביש הראשי כדי לספר את הסיפור. המנגינה והעיבוד
שיר על משבר ביחסים או על אהבה עצמית? הא בהא תליא. יותר מזה: יסמין מועלם שרה כאב שמסגיר אותה ברגעי כאב לב של תסכול וקונפליקט. הוא הכאיב לה קשות, כאב שאין עליו כפרה, אבל היא תישאר בהווייתה המפוקחת שאומרת אם
קרן אן זיידל, היוצרת זמרת הצרפתיה-ישראלית, שכתבה את השיר היפהפה הזה, בחרה בשורה מתוך ספר קהלת There's nothing new under the sun – משפט שמתאר חלק משמעותי בחיים ובמחשבות של אנשים. השיר עוסק בתחושת חרטות וחוסר יכולת להתקדם מהן. על
כולנו מושפעים מן המציאות הביטחונית הבלתי יציבה במדינת ישראל. החיים בצל טרור ומלחמות גורמים לנו להטיל ספק ביכולת שלנו לעמוד באירועים טראומטיים והרסניים, ואנו נותרים לעיתים קרובות עם פחד עמוק סביב השאלה כיצד ובאיזו תדירות עלינו לנקוט פעולות כדי להגן
"גבעה אחת" של נתן יונתן הפגיש לראשונה את שלמה ארצי עם אמיר דדון והגבעטרון. הפעם מבצע אותו אמיר עם מקהלת העפרוני במועדון בארבי הישן. השיר חובר לרעיון שעובר לאורך השירים של נתן יונתן, הזמן האוזל, הגעגוע למקומות שמכילים את תמצית זיכרונות הנעורים – "תוסיף
החיים הם תעלומה/ כולם חייבים לעמוד לבד/ אני שומע אותך קורא בשמי/ וזה מרגיש כמו בבית כשאתה קורא בשמי זה כמו תפילה קטנה/ אני כורע על הברכיים, אני רוצה לקחת אותך לשם לפרויקט המוסיקלי הבינלאומי להשבת החטופים מעזה בחרו קולולם
מוש בן ארי מנסה שיר הנחיות איך לחיות טוב יותר ממה שאנחנו. מה האדם צריך לעצמו. השיר כתוב כמדריך המלצות: באמצעות "צריך" שמשמעותו יכולה להיות "חייב". – ה"צריך" נשמע צורם ולא פואטי, וכל האמירה – אוריינטציה חינוכית, שמכתיבה הוראות: מקום
בן צור מקונן ל"אבא". מבקש את עזרתו מול מציאות אפוקליפטית – "אני בונה תיבה לפני שהמבול הזה יגיע". המילים אומרות אדם מבולבל במצב טראומתי, שאינו יודע איך להתמודד עם המציאות, נשמתו קרועה, והוא מאוים גם על יד "שנאת חינם". בן
מה שעבר עליו, עלינו, האסון, התסכול, החרדות, התקשורת, הפוליטיקה אחרי השבעה באוקטובר. לפי מכלוף ובעזרתו של עברי לידר השיר עולה על מסלול זרם התודעה על פי תפיסתו הסובייקטיבית על מה שארע. הראפ המלודי מוביל את הלך הנפש צורת הכתיבה הזו
אחד הפירושים ל"אין מלך בישראל" – אין מי שיחבר בין בני ישראל לאלוהים. פירוש אחר: איש הישר בעיניו יעשה – אין מי שישמור על הסדר. לפי המוסיקה של דודו טסה – הָא בְּהָא תַּלְיָא. טסה חוזר למקורות כדי לקונן את
פוליקר שר אהבה נואשת בעברית וביוונית. יוונית כבר חלק מההדי.אנ.איי שלו. הוא לקח שיר שכתבו קוסטס בלכוטיס (מילים) וכריסטוס פאפדופולוס. שהפך אחד משירי האהבה היותר מצליחים ביוון בביצוע סטמטיס קראונקיס, והעניק לו פרשנות דרמטית כמו שרק פוליקר יכול. המוסיקה גועשת
