ההשראה מ"כתיבת קורות חיים" של ויסלבה שימרובסקה לא הולידה שיר חכם / מתוחכם יותר על כתיבת קורות חיים. לא רק שזהר מאירי לא כתבה שיר מקורי על הנושא, היא גם לא למדה משימרובסקה את סוד הצמצום. הטקסט נשמע יותר פרשנות פרוזאית
לא בדיוק שיר. מלל שגרתי נטול השראה על החיים. סדריק בן שבת שופך/עורם כל מה שיש לו בראש לקטע אוטוביוגרפי, מספר לנו שהוא אוהב מישהי "עם כל החסרונות" (So What?), שהוא עזב "הרכב" ועכשיו הוא "לבד", עומד לעוד "מבחן", רוצה
יובל מנדלסון מתאר מצב של הזיה מהולה בתמיהה: עדיין העצים צומחים ואנשים מדברים על מסיבות, מסעדות וסרטים, סיפורים פשוטים של דיווויד לינץ' וש"י עגנון, כי הוא עצמו כבר אינו מרגיש בדיוק בנאדם ("את הראש מרכיב על הכתפיים כמו בלגו") במציאות
על העטיפה – עיניים ירוקות, כובע חאקי, מבט קשיח. מה מסתתר מאחורי? התמונה השנייה מרככת – במיוחד הנעליים הוורודות, מה שחובר לקול מתבכיין של ההרוס מליגת המתייפחים בלילה. מה קרה? זה לא שהיא אכזבה אותו. הוא אכזב אותה. זה הוא
ליאור נרקיס – לא מעניין אותו טקסט. המילים הן אמצעי, לא מטרה. האוהב לאהובה – בואי נברח. בואי איתי ונברח ונחיה בגדול וכל השטויות. מוטו בז'אנר – הבריחה. ממה בורחים? לא חשוב. מה חשוב? להקפיץ, להרקיד, לעשות שמח. לחבר קצב
לשני פונה אין שאלות. רק תשובות ותודות. היא שרה לאב שליבו פועם בליבה. עומד איתן ונשגב לצידה. מודה לו על האור והגנה. דמות אב פרטית? דמות אב אלוהית? התשובה אינה רציונאלית. רגש לפני היגיון. כל אחד ייקח את השיר לכיוון
השימוש הרב במילת הגוף "זה" אינה תורמת לאיכות הטקסט. "את זה", "זה נמצא", "מחפש את זה", "זה יכול לקרות גם לי". כמה אפשר לחזור על "זה"?! ולמה נועדה "התרופה"? אופיר בר-עמי מחפש ככל הנראה שיר נשגב של "עולם מושלם", אבל
לפי השיר, יש כאן כוכב מוסיקת עולם. אתיופיה על הקו. אבל אתיופיה אינה מספיקה. הטרדישן חייב לחבק את המודרני. זה מה שגילי יאלו עושה. חבל שהאמהרית אינה מתכתבת עם האנגלית. חבל שהקליפ משאיר אותנו רק בכפר ואינו מגיע לעיר. אם
שיר 70 שנה למדינה? זה הסיכום? זה המכלול? חברת "תאקט" של קובי שמעוני מיהרה להוציא את השיר כשהיא מנכסת לעצמה גם את "בת 60" כ"המנון המדינה" לרגל שישים למדינה. זה נשמע כמרוץ של כל הקודם זוכה. התוצאה מעלה סימני שאלה
שננסה להיכנס לעולמו של עומר גורן? ניסיתי. הניסוי הצליח. החוויה – פחות. הבנאדם שוכב על המיטה, מנסה לשחרר הראש, זוחל על השמש, שוכב על החול מול הגלים מחכה שהחיים שלו יתפוגגו. מה הסיפור? קיפאון? דיכאון? אני נכנסתי למצב של הרפיה.
עוד מכתב מסוג הוידויים הנדושים של אוהב מתוסכל ועצבני, שרוצה לסיים הכל ולברוח הביתה. נתן גושן שר את השיר באקצנט בהיר, בטון אמוציונאלי מתכוון ובגוונים קוליים שאומרים, כי הוא לפחות חש תחושת תסכול גדולה. המנגינה מבשרת טובות לשיר. יש בה
מהו יופי בשירה? אין הגדרה מדויקת. גם המבקר הכי איסטניס יתקשה לחרוץ דין. בוב דילן שר אסתטי? טום וויטס? לא חסרים קולות חורקים, שנחשבים סינגר-סונגרייטרים ליגת על. יש לא מעט גורמים שחוברים כדי לאבחן מיהו זמר אותנטי. לתומר ביתן יש
אישית, אין לי זיכרונות ילדות מגיבורי על דמיוניים שממשיכים איתי על פני השנים, הגם שאני מבין לחלוטין את ההזדהות של ילדים ונערים עם דמויות בדיוניות בעלות כוחות על אנושיים שהפכו לאייקונים בתרבות האמריקנית. הבדיון כפול: גם הדמות היא אשליה וגם
לפעמים מתברר כי חלה טעות בפנטזיה. אצל עופר קולקר זה קרה במהלך טיול עם המשפחה במיני ואן באמריקה. מדוע חייבים את מרחבי אמריקה כדי לפגוש באר משאלות? אולי משום שאמריקה עדיין נחשבת ארץ האפשרויות (חלומות) הבלתי מוגבלות, זו שאתה מעמיס
בחתונה גרוזינית / ארמנית כבר הייתם? ארז נץ, גיטריסט על חשמלי, שמנגן בהרכב טראנס פסיכדלי כמו אינפקטד מאשרום ופורט נפלא "מדרכות פריז" של גארי מור, אינו שוכח איזה דם זורם בעורקיו, ומגלה שבחשמלית שלו אפשר לגעת גם בדפי הביוגרפיה של
יש שירים שעוד לפני התייחסות למילים, אתה נשבה בקסם המנגינה העגולה שלהם, זו שעושה את דרכה בקלות יתרה אל מקום שקשה להראותו – הנקרא רגש. בדפי היח"צ מייחסים את השיר לימים האלה של חודש אלול, שנה חדשה בפתח, זמן לבחון
השפעה או חיקוי של שלמה ארצי? ארצי אוהב מטוסים בשירים שלו, גם הוא מחפש אושר, אם כי לא בטוח שעל אותה טיסה של גרינר. המנגינה המקצב, הטון הולכים עקב בצד אגודל בעקבות ארצי. דב גרינר מחפש אושר ואהבה ונצח מול
רגעים לפני התבגרות, מתגעגע האב לילדות של בנו האהוב בתקופת שהספיקה כדי למצוא את ה"אושר". אביב גפן שר על געגוע למפרע. למעשה זוהי כמיהה לילדות שהולכת ונעלמת, שמגלמת בתוכה את אהבתו לבן כחוויה בראשיתית. האושר הנקי של האהבה הולך ומתפוגג
יש קרן אור בקצה מנהרת החושך? כשהכותב פוקח עיניים, הוא רואה "עולם שהזיל דמעות של דם". המטפורה המוקצנת אינה ממש קשורה לשיר המתאר מצב נפשי על הפנים. מעביר את חייו, בורח מעצמו, אין מטרה מוגדרת. אהבה שהייתה איננה. גם ההכרה
ככל שהקיץ מתארך, חוטפים מטח נוסף של שירים מהסוג הזה. בחורים כותבים על בחורות טונות של שטויות. נו, על אלו שמסובבות לכל החרמנים את הראש, יוצאות לרחוב לגנוב את כל המבטים. מחרפנות להם את השכל. ארז שפירא קורא לה מאמי
עצוב. עצוב. עצוב. האם לשיר חדש כזה ציפינו מסם סמית' אחרי האלבום המצליח In The Lonely Hour משנת 2014? זהו אחד מארבעה שירים באלבום החדש שעוסק ישירות בו. שיר על יחסים. איך זה להרגיש יותר מדי טוב, שכאתה מסיים יחסים
שירי מימון עושה חשבון עם הגבר שהחליט לעשות מה-בראש. מרגיש "רווק", נעלם לחודש, נשר מלימודים, לא חותם על חוזים, אתה כזה, ואתה כזה, ואתה כזה, ועכשיו אני מבינה שאבא שלי צדק. תפסיק להיות ילד, קח את עצמך בידיים ותתחיל לגדול
השיר הזה כבר מתנגן בכל התחנות? תנו לי לשער, כי הועדות הממונות על רשימות השידור יעשו עליו V. מחניף לאוזן בהאזנה ראשונה. הבנאדם פונה אל אהובה מתוך איזושהי מצוקה. יש דרכים שונות לצאת מזה – אוכל מנחם, עבודה, חברים. אבל
יש לו גומה כזו בשבילה שווה לחיות, עיניים שחודרות לנשמה. אבל מה: לקח לה, שבר לה את הלב. אז למה לה לקחת ללב. לא נשברת, לא חוזרת. ספיר סבן שופכת רגש בטונות. מותחת את הסלסול, זמרת מצוינת, אבל נשמעה לי
הקול הגבוה מנסה לשדר חוויה עילאית. נרקיס נותנת לדמיון לרוץ במקומה, לייצר מצב היפותטי שאומר "אין עוד פחד להסתיר". יש מקום לחוות משהו אחר – טיפוס בהר, ריצה לשדות הפתוחים, רגליים יחפות במים. סוף השיר אומר: זה לא רק
הגבר המאוהב המתוסכל פונה אל העוזבת כאילו שבראש סדר העדיפויות שלו – טובתה שלה. אם היא תחליט שבכל זאת רוצה להמשיך איתו ירגיש "בסרט". הכי חשוב שתהיה שלמה עם עצמה ומאושרת, אלא שבהמשך – הוא מתבכיין כקנאי טיפוסי, שהיא עדיין
"הרגע הזה" – לו חיכו. מהו? הוא מקבל משמעות של "הטוב" שמהססים לקבלו, וכשהוא מגיע – המשאלה – "לא לברוח מזה". אביב בכר משתמש הרבה ב"זה" במקום לומר במדויק את אשר חשק לומר. מטפורית הטוב מגיע כ"טיפות טל רכות על
מהו אותו "כאב ישן"? גם בלי לדעת, אסף אבידן מבקש – אל תוציאו כאב ישן מפני כאב חדש,. יש מקום להתאהב מחדש בכאב הישן. זו הרוח שלוקחת חזרה לכאב. ההוא מן הסתם באירוניה – ה"גיבור" שמנסה להיאחז בכאב. . "אני
עידן רייכל מצרף מחשבות ותחושות להרהור על החיים בזוגיות אחרי זמן שעבר. השינויים הם זמן לחשבונות נפש, להתנקות, להעלות זיכרונות. השימוש ב – נִרְאֶה מעיד כי אין מדובר בדברים מוחלטים אלא בהתרשמות תחושתית. כנ"ל השימוש ב"משהו", דבר כלשהו נסגר-נפתח. מה
לעידן רפאל חביב יש טון מלנכולי ייחודי שרץ לפניו כמעט ללא גוונים. שומעים את תוגתו, מתחברים לאווירה, עוד לפני שנכנסים לסיפור. הסיפור? אהבה שאינה מתגשמת. הצד שלה. הצד שלו. מרחק שמייצר תחושות, פחדים ספקות. "להיות איתה או לא להיות?" משתמש הכותב
