שירים ישראלים – הגדולים ביותר

אתי אנקרי ברגעים הכי אינטימיים שלה. שיר כאב ללא נשוא על עזיבת האוהב. לא רק רואים לה בעיניים, מקשיבים ללב. מרגישים את הבטן שלה. כשמדברים על פה ולב שווים – זהו שיר שיש להדגים וללמוד.  הניחוח המזרחי מוזלף אצלה בקילוח דק.  אני

אהבה  נוסח רמי קלינשטיין לוקחת לנסיעה לצפון, בשיר שמציג היבטים שונים של הדובר על היחסים – שנעים על מסלול שבין "עיר ילדותה", "חורף שיורה תמונות קרות" , אבל  מה עושים כאן בצפון עקבות שנעלמו ב"חולות"? שיר אהבה שסובל מעודפי יומרה פואטיים ("על

מסע על פני שירי שלום חנוך הוא מבחינתי האישית – מסע אישי בזמן מהול כבר בקורטוב נוסטלגיה שמתחיל  ב"למה לי לקחת ללב" עם אריק איינשטיין, 1970.  "יש לי הרבה דימיון לאהוב מראש" ו"יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח". שיר כאב עם נחמה קטנה.  שלום את אריק כתבו פשוט ונכון.  וזה

מזהים את השיר הזה? נראה שלא. הוא אינו מושמע הרבה ברדיו. הערב, מוצאי חג, אני שמח לשלוף את האלבום ("מוצאי חג") מ-2003. חוה אלברשטיין באחד השירים המקוריים היפים שלה, שאת מילותיו כתב בעלה נדב לויתן ז"ל. מה התחושה שלאחר סיום

אילנית היא כבר קול שנמצא בתודעה ובפנתיאון של הזמר העברי. ממרחק השנים – הביקורת מתרככת, כי תמיד הייתה תחושה שהיא ריחפה מעל המילים, שהיא יצקה לטקסטים סירופים ממותקים. פתאום זה כבר איזשהו מימד נוסטלגי. קול יפה-מפעים מן העבר ובמיוחד בשיר הזה,

שווים? מה היה עושה דנקר בלי המנגינות האלה של בוטנר, בקו מינורי נוגה, שמספקות בדיוק את המינונים הנכונים לטון (טונות) הרגש לו. מצד שני: בוטנר היה זקוק לקול הזה, הרגשי, המשדר רומנטיות חסרת תקנה עם פגיעות. כמעט ששכחתי שאפשר לכתוב מלודיה

יקיר הלל מנסה להחיות נכס צאן ברזל, שחי בזכות ביצועי נצח של זמרים כמו אריק לביא, עופרה חזה, אריק איינשטיין. אחינועם ניני. מדובר בשירו של יעקב אורלנד (***) ללחן ששמע בחתונה בוכרית, ומאוחר יותר נוסף לו לחן מאת ידידיה אדמון.   רובו רצף חסר

האהבה הזו היתה יכולה להיות מסוערת. אבל היא נשארה מיותמת ללא סיכוי.  ברטרוספקטיבה היא מעלה הרהורי ספק. "ואולי לא הייתי שם לאהוב" . הגבר הוא זה שבא והלך, שאולי הרחיק לכת בקשר ("אולי הלכתי רחוק") אבל שלא ידע לאהוב אותה

אני לוקח בית אחד מאחד השירים הפחות בהירים של "טאטו": "בראש אין לנו מנהיג/ עוצר מהתקפות/ חורינו נפערים בטנינו הטרופות". ערן צור שכתב, כנראה מבין יותר את ה"חתוך תוכן" שלו ואת ה"אזעקה האלקטרונית" הנשמעת ב"אוזן זעירה", אבל בעניין המנהיג… אני מאמץ.

ממשיכים לתחזק את המותג "הדודאים".  60 שנים מאז הקמת הצמד, 24 שנים מאז מותו של בני אמדורסקי, ממשיכים אסף אמדורסקי, הבן וישראל גוריון, איש הצמד המקורי להקליט ולהופיע. מדברים על שימור נכסי עבר. הפרויקט שלהם נמשך כבר מאז 2013. מה

השבוע נזכרתי בשיר המקפיץ, אחרי ששמעתי קאבר מוצלח בשוק היווני בשוק הפשפשים. הצלילים עברו 200 מטר עד שהגיעו לחלוני. ירדתי ביררתי זהות: רועי דרור (הזמר) ולידן סוזי (הגיטריסט). ביקשתי ביצוע חוזר וקיבלתי. אל תנסו לעשות גוגל. הם לא שם. עד שיגיעו,  נבלה עם

חום יולי אוגוסט 2018. חום יולי אוגוסט 1988. השיר מתיישר שוב על מסלול הזמן והאירועים, 30 שנה אחרי, מקבל עוצמה מחודשת. זהו שלמה ארצי המספר סיפור מקומי, שנכנס לתוך סיפור אישי, זיכרונות משדה קרב עם הבזקים פרטיים עד אינטימים.  "בזיכרון המעומעם שלי היום/ מסך

יש כאן סיפור, ויש מסר. הסיפור – שגרתי. המסר – נדוש. יש רע – בדידות, ההיפך – אהבה. כולם רוצים אהבה. מה החוכמה? אין חוכמה. זה מה יש. כותב הטקסט רצה לתזכר סיטואציה הכי בנאלית, שהיא כשלעצמה שכיחה, אבל ברח

אכן – קסם. מסוג השירים שנולדים מתוך השראה גדולה, ונמרוד לב שכתב והלחין התאים אותו ככפפה לדואט עם אורלי פרל, אז ב-1998, פרודתו הטריה. שיר אהבה לא קונבונצינאלי. המילים עוסקות  בזוגיות מנקודות מבט שונות. מה אחרים חושבים/ אומרים עליה, ואיך

אנחנו במדור היווני של אריק איינשטיין הכולל את "שיר השיירה" ואת "שכשנבוא". כבר שאלנו בעבר: מה לאיינשטיין ולמוסיקה יוונית. השיירה היא הרי ישראלית? אלא מה: מוסיקה יוונית ליוותה הרבה שיירות מקומיות. נצחק ונאמר: היא חלק מהיישות הציונית. עלי מוהר חייך, אריק

צודק חנן יובל בהקדמה לדיסק: לא רק שמתייחסים ל"השלושרים" כאל נוסטלגיה. השירים ששמעתי, הלהיטים, הבונוסים, גם סרטי השחור-לבן הישנים מהסרטיה של רשות השידור מעוררים בפול ווליום את בלוטות הנוסטלגיה. לראות שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל לפני איזה ארבעים שנה

השיר נכתב לפסטיבל הזמר של 1973, והוא משוייך בעיקר למי שביצעה אותו אז – עירית דותן בעיבוד של אריה לבנון. דותן העניקה לו את תחושת הההתרפקות הנוגה הקלה – געגועים למיני אתרים בתל-אביב הקטנה בהיבט של זכרונות טובים (בתי הקולנוע

שרית חדד נבחרה לפתוח את טקס המשואות בהר הרצל לציון 70 לישראל עם השיר הזה. בהודעה לעיתונות מצוטטת שרת התרבות מירי רגב, שמנכסת לעצמה השנה כל בחירה במסע חגיגות (בחירות) פופוליסטי, באיזונים קונצנזוסאלים בין עדות. איך אפשר לסרב לה? אז

כשכתבתי לפני שעות אחדות על הגרסה של אייל גולן לשיר "האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן, עמד לי על קצה הלשון – ומה עם גרסה של גפן לשיר של גולן? האינטרסים המשותפים (תוכנית בטלוויזיה) הרי מחייבים. והנה, זה קורה: "צליל

הפרויקט של רביבו חוזר לאחד השירים היותר מוכרים של המשורר נתן יונתן, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל בשנתה ה-70 של המדינה (*). יונתן כתב על זמניותם של החיים, שכתיבת השירים היא חלק ממנה, מסתיימת – עם המוות. יונתן מעמיד את האדם

השיר מופיע בדרך כלל במשבצת של שירי פעוטות וילדים. המבוגר שבי, שמחפש את התמימות היפה, מתמרד, ובצדק: הוא רוצה להיות שוב ילד. אני מעריך כי זו ההרגשה שהציפה מרבית הזמרים שהקליטו את השיר.  זה אומר: גם  בשירים הנקראים "שירי ילדים"

כשנינט היתה בדרך לאלבום ראשון. סינגל ראשון., שנת 2006. אז הרגש עוד רץ לפניה באוריינטציה של הכוכב הנולד. כמה רגשני-יותר, כמה דרמטי-יותר, ככה טוב-יותר. אצלה – תן לה שיר מתאים, ומיתרי הרגש יפעילו את מיתרי הקול. קולה הדואב – משדר כניעות,

הביצוע המחודש של באטרינג טריו (בן הנדלר, יובל חבקין, קרן דוניץ) ל"הימים הארוכים והעצובים" השיב אצלי משב רוח רווי געגועים. אנחנו בשנת 1968 (אכן, לפני 50 שנה), שנה אחרי מלחמת ששת הימים. אריק איינשטיין אחרי התפרקות "החלונות הגבוהים". שלום חנוך השתחרר

רחל שפירא כתבה על התנהלות בתוך שגרת חיים. במצב הרוטיני היומ-יומי יש מקום לדימיון ולהתפקחות. פתיחת העיניים תביא להבנה שהחיים מלאי מהמורות וקשיים (הגשר צר), ולמרות זאת יש ללכת הלאה, לא להיחלש, לא לסגת – בציפייה לטוב. מתי כספי הלחין

אני מתבונן בביקורת על האלבום ועיני ממאנות להאמין. הוא יצא ב-1967. כבר עברו חמישים שנה מאז "החלונות הגבוהים" – האלבום הראשון של הלהקה שרשמה דף משמעותי בתולדות המוסיקה המקומית. שמוליק קראוס שהלחין את כל שירי האלבום הוא אחד מהאבות הרוחניים הבולטים של