רחל שפירא כתבה על התנהלות בתוך שגרת חיים. במצב הרוטיני היומ-יומי יש מקום לדימיון ולהתפקחות. פתיחת העיניים תביא להבנה שהחיים מלאי מהמורות וקשיים (הגשר צר), ולמרות זאת יש ללכת הלאה, לא להיחלש, לא לסגת – בציפייה לטוב. מתי כספי הלחין
אני מתבונן בביקורת על האלבום ועיני ממאנות להאמין. הוא יצא ב-1967. כבר עברו חמישים שנה מאז "החלונות הגבוהים" – האלבום הראשון של הלהקה שרשמה דף משמעותי בתולדות המוסיקה המקומית. שמוליק קראוס שהלחין את כל שירי האלבום הוא אחד מהאבות הרוחניים הבולטים של
נורית גלרון חוזרת ל"משהו בלבבה" במופע המציין 30 שנה לאלבום (יצא ב-1986), שעומד בסימן נתן זך ואילן וירצברג, שהלחין 6 שירים והפיק מוסיקלית. נתן זך ואילן וירצברג הם שני היוצרים היותר משמעותיים במוסיקה של נורית גלרון. גלרון אמרה לא פעם,
שיר פוליטי, שיר חברתי, שיר על אופי האדם באשר הוא. כל משפט בשיר מקבל משמעות אקטואלית – על הנווד שחוזר הביתה, על עם ישראל, תרצו – על שני עמים שחיים זה לצד זה. מבחינת נסרין קדרי, הקאבר הזה לשיר של
"כל אחד רוצה שלום עכשיו, שלום עכשיו, שלום עכשיו, אם לא עכשיו אז מחר, אם לא מחר אז מתי?- כשיהיה מאוחר?" לא ממש ייחסו לשיר הזה משמעות פוליטית, אבל שלום חנוך "הגניב" לשיר, שעוסק בפנטזיות של הרוב להיות מפורסמים-כוכבים-עשירים-בעלי נשים
יש שירים שמזוהים טוטאלית עם יוצריהם. "אהבה קצרה" הוא השיר האולטימטיבי של מאיר בנאי. שיר על אהבה לוהטת ובת חלוף. גאות ושפל. הרים ועמקים. הדובר מכיר את הסוג הזה, הסטוצי. זו אינה אהבתו הראשונה קצרת הטווח. מאיר מספר על עוד
יש שירים שחוה אלברשטיין מזוהה איתם באוריינטציה הקלאסית של המילה. "שלוש אהבותי" הוא שיר פשוט שקורץ ממנגינת נצח. מוני אמריליו הוא מלודיסט מובהק, ועם זאת קשה לזהות את הקו הסגנוני שלו, את החוט המקשר בין המלודיות שלו כפי שמזהים אצל
חוזרים 39 שנים אחורה במנהרת הזמן. של המוסיקה הישראלית. השנה 1988 (תשמ"ח) מספר השירים במצעד העברי השנתי גדל ל-50. אדם זוכה בפעם השנייה ברציפות בתואר "זמר השנה" וגם ב'שיר השנה". אדם של אותה שנה מועדף ע"י המאזינים (מעריצים) על פני שלמה
מהו קאבר מוצלח? יש גרסאות שאינן מתעלות על המקור, אבל יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים. כזוהי הגרסה של עידו פורטל ואלון הילל ל"שבחי מעוז" של נעמי שמר. את "שבחי מעוז" חיברה נעמי שמר
לא. לא. אני אומר לאייל גולן לא, לא מפני שקיים איזשהו חשד שהוא "רוכב" על הזיכרון/ מיתוס של זוהר ארגוב, שהוא עסוק בפופוליזם אומנותי. אני אומר לא לאייל גולן, פשוט משום שאין כאן שום דבר מיוחד שבשבילו גולן היה צריך
כל אחד רוצה להיות מישהו או משהו שר אריק איינשטיין, בקריצת עין. זה בלוז. אחר-כך בא עוד שיר בטכניקת הכתיבה המפרטת. שיר מצחיק. "אם הייתי סבל הייתי מרים לך הכל אם שרברב, הייתי פותח לך הצנרת", מחייך אריק דרך השיר.
בשנות השבעים החל להסתמן במוסיקה המקומית מודל חדש של הרכבים, שאנשיהם לא הסתפקו בנוסחאות פופ שגרתיות. בין ההרכבים האלה בלטו "מאחורי הצלילים" של שלמה גרוניך ומתי כספי, "14 אוקטבות" של אבנר קנר, יוני רכטר וזהר לוי, ומאוחר יותר – "קצת
כשיונתן רזאל שר שיר הודיה לאל, אין לי בעיה להזדהות איתו – כאיש חילוני. הסיבה אינה רק בלחן הנוגה שניתן לזמרו משמיעה אחת ובקצב הפשוט, אלא הכנות שיוצאת מליבו-קולו. אלה אלמנטים שיכולים לחבר ביני ובין איש דתי, בלי שאעשה צעד
עלי מוהר ז"ל לא התכוון שהמוסיקה תהפוך את השיר לנוגה ורך. הוא רצה משהו כעוס, לחן שיבטא את כעסו כלפי מי שלא גילתה אמפתיה כלפיו. אכן: השיר נכתב מנקודת מבטו הגברית – "ואת זה אנ'לא שוכח ועל זה אנ'לא סולח
עמותת חברי "משינה" בתקליט חמישי. השידוך הזה בין שלומי, יובל, איגי, אבנר ומייקל מבשיל לפירות מאוד טעימים. תקליט שהמשיך להתנגן אצלי בכייף ובנונסטופ. זה אלבום של "תסריטים". גם נושא המוות עומד אצלם על תקן תסריט פוטנציאלי לוידאוקליפ, אבל זוהי בדיוק
תמיד תהיתי מה מסתתר מאחורי המילים: "קראת לי אסתר ועיניך דממה שנינו למדנו באותה שממה". מי-מה-מו. למדנו באותה שממה? מישהו הציע לי: אל תחקור את הכותב או את הכותבת. תפרשן בעצמך. אז ישבתי מול הטקסט, ובהלך פרשנותי נתקלתי באלוהים ועוד הבנתי פחות. ומה פשר הבקשה
נחום נחצ'ה היימן היה נסיך המלודיה, מלחין שהצליח לתת למילה העברית חיים מוסיקליים ייחודיים עד כדי יצירת תחושה של לחן עברי מסוגנן, בשזירה עדינה של השפעות. איפה להתחיל? "רק הד קולך", "ריח תפוח ואודם שני", "אניטה וחואן" בביצוע הפרברים, "מרדף",
אני מאמין לניסיון של דורון רפאלי לשרבב לשיר אמירה העוסקת במשבר זהות שבין הורים ובנים (כפי שמבהירה ההודעה לעיתונות) , אבל היופי של הקטע הוא בעיקרו אינסטרומנטלי, פיוז'ן שמתחיל בקצב פאנקי ונמשך במנגינה בעלת ניחוח מקומי, צליל גיטרות אוריינטלי יפהפה
עלינו לסלון של יובל כספין לשמוע הדגמות מהאי.פי החדש – "ממני אליך", גרסאות לשירי אהבה, רובם הושרו במקור ע"י נשים לגברים. כספין עשה להם הסבה לשירי אהבה מגבר אל גבר. הוא הזמין חברים, מוסיקאים, גם נגנים ללוותו. המסגרת הביתית העניקה
המפגש האחרון שלי עם אהוד מנור היה באפריל 2002. מנור אירח את אריאל זילבר במסגרת סדרת מפגשים עם מלחינים ומבצעים במרכז ענב לתרבות, על גג גן העיר ת"א. זילבר מולו ססגוני, לא צפוי, תמים, משובב. הוא לא הכי מבין איך
בפסטיבל הפסנתר 2015 שמעתי את גבע אלון ודניאלה ספקטור על במה אחת. חשבתי אז שזו אינה קומבינה זמנית, אלא יש לה פוטנציאל לחיים ארוכים. מדובר היה במעין בליינד דייט מוסיקלי שצלח. שני יוצרים אישיים וייחודיים מאוד ניסו לכרוך זה את הרפרטואר
זה אחד השירים היותר מוזרים/ תמוהים שנכתבו במוסיקה הישראלית. למרות הטקסט האווילי, הוא הפך להיט ענק. מה הקשר בין 4 הבתים? בית א' מדבר על מטורלל בעל משיכה לנשים מבוגרות שמצייר ציורים על הקירות באמבטיה. בית ב': עובר לגוף ראשון
"דבקה רפיח" של עמנואל זמיר עכשיו? מה הניע את מי שמכונה Magi (למה באנגלית?) לגייס את לאה אברהם, הרקדנית, הכוריאוגרפית והזמרת מלהקת "ענבל" ו"בת שבע" לצורך שיר הרועים הישן, שעד היום זכה למעלה מעשרה ביצועים מוקלטים (עופר כלף, יהודית רביץ, שלומית
הפתיחה הקונצרטנטית המרשימה מקדימה את "אל נא תלך" ע"פ רבינדרנאט טאגור והפרליוד מס 1 של י.ס באך, שיר שמלווה את הקריירה של שלמה גרוניך. גרוניך חשב מחוץ לקופסא והוסיף בית: "את המנגינה הזאת כתבתי כשהייתי ילד/ רגליי היו משתלשלות באוויר,
יובל כספין אימץ לחלוטין את השיר המוכר ממירי מסיקה לחיקו – גם מבחינת התאמת המילים לסיפור שלו. השיר שהולך עם מסיקה מהאלבום "מירי מסיקה" (2005), וממשיך להתנוסס בפסגת הרפרטואר שלה, מתאר את האהבה, שברונה, אובדנה, אכזריותה. הסיפור מגיע במנגינת געגועים
קרולינה החזירה למודעות את השיר הוותיק, שכבר העלה אבק בשירון הארץ ישראלי. השיר נחשב אחת הקלאסיקות של המוסיקה המזרחית, למרות שלא נכתב באוריינטציה כזו. הוא נכתב ב-1945 ע"י המשורר והשחקן אפרים ויינשטין והולחן ע"י גיסו, הרופא הטברייני, חיים קוברין בסגנון
מה עוד אפשר להוסיף לדואט המקורי המוצלח של גלי עטרי וסגיב כהן? עופר פורטוגלי "החליף" את גלי עטרי בלאה שבת כדי לחדש את השיר בגרסת בוסה נובה מעוטרת בנגיעות ג'אז. פורטוגלי בחר לפרויקט "עושים ג'אז עם עופר פורטוגלי" בשירים ישראלים
נסיעות של פעם על כבישים מולידות זכרונות וגעגועים. כשהיינו צעירים, הכל נראה אחרת. אמיר דדון שר על התרחשויות, שממרחק הזמן נראות ראשוניות, תמימות, אמיתיות, גם רומנטיות. יש כאן פרטים קונקרטיים: "באר שבע גיל עשרים", מרתף מוסיקה וגם השירים של "אהוד"
הקהל הישראלי מחבק את להקות שנות השמונים והתשעים. רוב המצליחות של אז חוזרות מן העבר. גם "החברים של נטאשה" חוזרים מהתשעים, והפעם עם "שינויים בהרגלי הצריחה" האלבום השני של הלהקה שיצא ב-1991. היום כבר מדובר בשמורת טבע מוסיקלית. הם היו
"כך, כן כך נושא לו האדם/ נושא בשקט על גבו/ את חורפיו ואת כל אביביו/ עד סוף ימיו איתו/ נושא בשקט על גבו/ וכך ישא עד יום מותו/ את כל חייו" מתוך – "ממה עשוי כל יום" (יוסי בנאי/דוד קריבושיי)
