מוסיקה בלוז

מי שטוען כי שיתוף הפעולה הזה הגיע באיחור – צודק. תזכורת: ג'יי ג'יי קייל כתב לאריק קלפטון שניים מלהיטי הסולו הגדולים בקריירה שלו – "קוקאין" ו"אפטר מידנייט". מאז עברו למעלה משלושים שנה. מאז הביעו רצון להקליט יחד, אבל אם לחסוך

87 נגנים וזמרים לקחו חלק בפרוייקט שכולו פיטר גרין. מכירים את גרין גיטריסט הנשמה, פחות את גרין יוצר הנשמה. רשימה המצדיעים ארוכה. לארי מקריי פותח עם "בלאק מג'יק וומן", דייב פוורט שר "אהבה שורפת" בלווי הגיטריסט רוד פרייס. הבלוזים מפילים.

אומרים על פול פנה הגיטריסט-זמר העיוור (נולד עיוור להורים מכף ורדה, ארצה של סזריה אבורה), שהיה מגיע לו להיות סופרסטאר, כאשר הוציא את הדיסק הזה ב-.1973. מאז הוא נחשב "האלבום האבוד" של הזמר הזה. שירים רבים שלו זכו לקאברים כמו

מאייל צמוד לבלוז 40 שנה. אי אפשר לקחת מהבנאדם את מה שהוא עושה הכי טוב. מאייל נשאר בגלגולו הראשון, איש הבלוזברייקרס, טרובדור. זמר, נגן מפוחית. הפעם הפתעה: הופעה עם ענקי הבלוז מי? יו-ניים -איט. גרי מור, פיטר גרין, מייק פליטווד,

בלוז אוריגינאל. הקלטות מהפילמור ווסט, 1966. מתברר שיש קינג לבלוז, ולא קוראים לו ביבי. אלברט שמו. עשר דקות ו-18 שניות של הקטע "בלוז פאואר" אומרות כמעט הכל. הריגוש נבנה בהדרגה . "ווטרמלון מן", "נייט סטומפ", "בלוז בזריחה". מזמן לא שמעתי

רוני פיטרסון, ריי פיטרסון, אשר פדי (תופים) – מופע מחווה ללהקתו "ק צ פ ת", מועדון זאפה תל-אביב הייתי אומר שדרושה יותר מהעזה מצידו של רוני פיטרסון, לגלם את "סלואו אנד", הלא הוא אגדת הגיטרה, אריק קלפטון במהדורת 2006 מקומית

הוא מהזמרים הלבנים הבודדים, ששר בלוז כאילו נולד בשיקגו, והוא אירי. מוריסון לא מוותר גם על שורשיו האיריים. 2 דיסקים, 30 שירים (1971-1988) מהקלטות שלא מצאו את דרכן לתקליטים. קול גבוה, קול של נשמה, כמה נשמה מושקעת בבלוז "טוויילייט זון"

הבלוזיסט מניו-אורלינס בחר לאלבום שם שהוא משחק מילים על שם כותב השירים ג'וני מרסר ("שלכת", "אולד בלאק מג'יק") שהדוקטור מטפל כאן בספר שיריו וגם המשמעות המקורית של המושג (שכיר חרב) כאשר הוא מתכוון לעצמו ככותב מוסיקה, שהתגייס להוציא לא מזמן

גרין ממשיך במסע החזרה אל הבלוז הישן. שום אקספרימנטים, שום פיוז'נים. גם לא חזרה לפליטווד מאק. חלק מהקטעים נכתבו ע"י חברי ספלינטר, פיטר סטראוד, ניגל ווטסון ורוג'ר קוטין. גרין מחובר להרכב מקצועי, לא עושה שום מאמצים להחניף לאוזן. בחלקים של

הפתיחה איטית, ליווי גיטרה אקוסטית בודדת, סטייל ג'ון לי הוקר. גאיי שר "אני איש זקן" בנשימות כבדות. ריקוויאם? תשכחו מזה. זה אולי גימיק כדי לעבור ל"בייבי פליז דונט ליב מי" עם צליל גיטרה שנשמע לד זפלין וג'ימי הנדריקס, מה פתאום

ללאקי פיטרסון יש סיפור. ילד פלא שבגיל 5 הקליט אלבום בעזרת ידיד, וילי דיקסון שמו, לימים אגדת בלוז, והופיע ב"טונייט שאו" של אד סליבן. הוא בן למשפחת בלוזית, ובאלבום הוא שר את "מיי בלאד ראנס קולד" סלואו שכתב אביו, הבלוזמן,

בנט הוא זמר ג’אז. בלוז אינו בדיוק הכוס תה שלו, אבל במלאת לו 75, הלך בנט על בלוז בדואטים עם חברים. סטיווי וונדר מנגן מפוחית ושר ב"בכל יום יש לי הבלוז", דיאנה קראל שרה איתו את "אוקיי, אולרייט, את ניצחת",

התפעלנו מהאלבום הראשון שלו LIE TO ME, והוא אז בן 16, ילד ונשמע כמו ג’ו קוקר הצעיר. והנה באלבום השני לוקח לאנג את הבלוז ועושה ממנו ריתם אנד בלוז, פאנקי, ובלדות, והפעם הוא נשמע יותר קוקר מקוקר הבוגר. כמו אז, אני

כששומעים את זמר הפולק הסקוטי שר "שירו של אלהים" של רנדי ניומן או "סלח לי אדון" של בן הארפר, מקבלים בלוז, מה בלוז –  האבא והאמא של של הבלוז.  עשרה שירים וביניהם פרשנויות ל"דאד קאן דאנס", סוני בוי ויליאמסון, גרי

9 הדקות ומשהו של "אני מריח עכברוש" מרמזות על הבאות. ההקלטה שנערכה בפריז ב-1979 תפסה את גאיי בשעתו הגדולה ביותר עם ריתם סקשן מעולה. זה בלוז מהבטן, מהלב ומהביצים  מנוגן ע"י גיטריסט וירטואוז, פחות מרוסן מאי פעם, אבל שמגיש תמצית של

מאייל הוא קשיש הבלוזיסטים הבריטים מליגת הענקים כאריק קלפטון ופיטר גרין, והתזכורת עושה מצברוח מה-זה-טוב. שלא כמו הנ"ל, מאייל לא סופרסטאר, גם לא זמר גדול, אבל כבלוזיסט מולטי-אינסטרומנליסט (פסנתר, אורגן, גיטרה, מפוחית) הוא עשה בלוז יותר אמריקאי מאנגלי. מה שטוב

לחזור לדוקטור ששמו המקורי הוא מלקולם מאק ריבנטאק זה לחזור לימים כשבלוז התחבר לפסיכודליה ולריתם אנד בלוז הכי אינטראקטיבי. האלבום נוצר בעשרה ימים בניו- יורק ובלונדון עם נגנים כפול וולר, סופרגראס, פורטיסהד, ספיריטואלייזד, וזה רבותי, ד"ר גון במיטבו, הקול הסדוק,

בשיר מס. 2, "מאז שהתאהבתי בך", קינג שר סלואו מחץ סטייל הסיקסטיז. בן 74 כשהוא הוציא את האלבום הזה, מקונן על זה שנערתו עזבתו לאנחות. ככה זה בלוז. האהבה הנכזבת שלפני 60 שנה היא אותה האהבה הנכזבת. חוץ מזה: דה קינג

בי.בי. קינג בן 77, כשהוא מוציא את האלבום הזה, עדיין במלוא פעילותו. כאן הוא נגני צמרת כמו ג’ו סמפל ונתן איסט כדי ללכת על טווח סגנוני נרחב שנע מפופ ("מסיבות סנטימנטליות") ועד בלוזים מוכרים כמו "מחר בלילה" של לוני ג’ונסון,

הקהל בשיקאגו גילה לא רק גיטריסט וזמר מעולה, אלא מה שמוכר אצל האמריקנים כ"אנטרטיינר", שזה לא בדיוק "בדרן" במונחים הישראלים. זה אומר בין השאר – קשר כמעט טלפתי עם התזמורת המלווה, בביצועים הקוליים הוא מגיע לטווח מפתיע עד פלסט, שירת

שמונים מלאו לנער קינג.  למסיבת יום ההולדת הגיעו חברים אחד-אחד, גם "לוסיל", הגיטרה הנצחית היתה שם, כמעט שישים שנות בלוז היא איתו.  דוגמיות לשירים: את "מוקדם בבוקר" הוא עושה עם ואן מוריסון, לטעמי אולי הקטע הכי בלוזי באלבום הזה. איזה צליל של פסנתר,

במסגרת סדרת ה"ספיישל פרייס", זהו אוסף חזרה לשורשים של אבי הבלוז הבריטי הלבן, האיש שראיתי אותו סוחב ציוד בפסטיבל הבלוז בחיפה. בלוזים מ-1964 כ"זוחל על הגבעה" ועד  75’ כ"הולך לקחת את זמני". מפוחית נהדרת, קול זרוק משתנה, פסנתר בוגי, והקלטות

פיטר גרין מייסדה של "פליטווד מאק", ענק בלוז לבן, עושה קאמבק נצחי מפרישה. חמוש בלהקת "ספלינטר גרופ", חרש הזרוק את אנגליה ואירופה. ההקלטות הם קלאסיקות של בלוז שעברו שיפוצים קוסמטיים. האווירה בלוזית אותנטית, אם אפשר להגיד את זה ככה. נייגל