השקת האלבום החדש
בדצמבר 2010, שמעתי אותה ב"תמונע" בערב מחווה לרוק הישראלי. תמהתי אז – מה עושה הצ'לנית הנפלאה ברוק. התאים לה יותר לנגן סונטה לצ'לו ופסנתר של ברהמס. היא נראתה ונשמעה לגמרי קלאסית. מאיה בלזיצמן ניגנה ושר שירים של "מוניקה סקס", "איפה
בדצמבר 2010, שמעתי אותה ב"תמונע" בערב מחווה לרוק הישראלי. תמהתי אז – מה עושה הצ'לנית הנפלאה ברוק. התאים לה יותר לנגן סונטה לצ'לו ופסנתר של ברהמס. היא נראתה ונשמעה לגמרי קלאסית. מאיה בלזיצמן ניגנה ושר שירים של "מוניקה סקס", "איפה
הקהל המתין לנתנאלה של פעם, מרחק יותר משלושים שנה. הוא קיבל אותה. נתנאלה סיפקה את געגועיו. מצד שני: היא לא ויתרה על מאווייה האומנותיים העכשוויים. זה אומר: כמה שירים שהקהל היה שולח למחלקה לזיהוי צלילי. הבשורה הטובה: יופייה הקולי המיוחד
זיהיתם את השיטה? תנו מספר שנים עגול, רצוי – עשרים שנה לאלבום/ הופעה ותחזירו הקהל בגדול. זה עובד. אלא מה: יש מוסיקאים/ זמרים שצברו כל כך הרבה שעות במה, שהם ראויים להשתמש בה. פיטר רוט, שהצטרף כתגבור לחבורת יזהר אשדות לציון 20 שנה להופעה
סיבת ההתכנסות – אלבום בעברית. בחלק השני – מעין הדרן – שירים באנגלית. השוואות? – יש מקום. בשירים בעברית הוא הסטורי טלר המאופק-מופנם. השירים באנגלית – שילוב של טרובדור פולק עם רוקר בלוזי בהרכב שנותן לגיטרות מרחב אלתור גדול. יכול
מכירים את השיר That's What Friends Are For? בשביל הערב הזה, גם בשביל הדיסק החדש, נזקק טל שגב לחברים טובים. ואלו חברים הגיעו: יונתן רזאל, מוש בן ארי, ברי סחרוף, שלומי שבת. שגב לא נזקק לשכנועים. הם, "נטולי האגו" (לדבריו) נענו
תחזיר לבמה סולן להקה שפרש לפני 10 שנים, ויש לך סולד אאוט לחצי שנה. סוג של נוסחה. אחרי הבארבי המפוצץ של אתמול, אתה יכול רק לשאול – מדוע אלי לולאי בכלל פרש? מצד שני, אלמלא פרש, מי יודע אם רוקפור
הקאמבק הוא המטבע הכי סחיר בשוק הבידור המקומי. דוד ויהונתן מודל 2015 חוזרים עד לסלון של 77, עוברים דרך "דוד ויהונתן" של 80, השירים והאלבומים המשותפים. גם אם אינם רוכבים ממש על גל נוסטלגי, אי אפשר בלי איזשהו משקע של
בהזמנה נכתב "אירוע פרטי סגור לתקשורת,לקולגות ומקורבים במועדון רידינג בנמל ת"א". אחרי כשעה וחצי המתנה, הבנתי כי הוא סגור לסלבריטאי ביצת הז'אנר ("קולגות ומקורבים" ) .שני די ג'אים הרעישו עולמות כאילו אנחנו בחתונה ישראלית עם מיני מיקסים של שרית חדד
סגרו חצי אולם בבד שחור, כדי לא להסגיר חצי אולם ריק. לפי התאורה על הבמה, גיא ויהל שווים אולם מלא. גם לפי חלק מהשירים, בטח לפי אורחיהם לערב זה – דודי לוי ואמיר דדון. הסאונד הרג את השירים בתחילת הערב. למעריצות
אבבא? עדייין אבבא? השבוע התפרסמה ידיעה בשמו של בני אנדרסון (67), חבר הלהקה: אבבא לא תקום לעולם לתחייה! כשידיעה כזו התפרסמה בעבר על הביטלס, נשמעה אנחת אכזבה בעולם. לא בטוח שזהו אותו המקרה, למרות שמדובר בלהקה המצליחה ביותר אחרי הביטלס
אחרי האלבום, הגיעה, איך לא, הופעת השקה, כולל אורחים בתפריט. חשש צפוי: נהנית מהדיסק – למה לקלקל את הטעם הטוב? צפירת ארגעה: הטעם לא רק שלא נפגע. נשארתי עם טעם של עוד. לא עניין של מה בכך למי ששומע בעשרים
"כל הזמן אנחנו שוכחים", שרה דניאלה ספקטור. אנחנו, אם לשחרר צפירת הרגעה, לא שכחנו. מה הם חמש שנים מאז ראינו אותה בתיאטרון תמונע בתוך הזמן הגדול. באלבום החדש, "כל הדברים היפים" דניאלה ספקטור שרה על הזמן הגדול, למעשה – על השכחה
הכבוד לדקלון. זה הערב שלו. כשהוא שר לסיום "אל תשליכני", עבר בי רטט. מה עושה פה סגיב כהן? בואו נפרגן-נסנגר: אני מאמין, כי הוא קפץ על העגלה של דקלון ממניעים כנים. הוא מצדיע, מפרגן לאיש ולאגדה, וגם מוסיף סלסול וחן
כבוד. מגיע גם לבועז שרעבי פילהרמונית. קהל של קונצרטים. היכל התרבות החדש. תזמורים גדולים. למה לא? אחרי הכל שרעבי הוא מהזמרים שהקונצנזוס מחבק. הוא אחד המבצעים היותר אותנטיים במוסיקה המקומית. זמר שהפך את הסלסול הגרוני החם לסגנון בלעדי בלי שום
כשמיקי גבריאלוב ירד בסוף הערב מהבמה, צעקה גברת לידי "אני ואתה". היא לא טעתה. אצל מיקי השיר סגר את רשימת השירים. לאורך הערב, ליוותה אותה גברת את מיקי בשלל זיופים. נדמה לי שהיא הגיעה לסופשבוע במלון פסטורל בכפר בלום יותר
"לא צריך דבר רק מעט פשטות/ להעביר מילה, לתקן טעות/ ולצלול עמוק, כמה שאפשר כשעיניי פקוחות, שהלב נשבר" הטון נקבע בשיר הראשון של הערב. קולו של אביב בכר שידר רכות נוגה נוגעת ומגעת. הדס קליינמן תצטרף בהמשך. השיר "מטוס", מהשירים היפים
שמוליק נויפלד ירשום את הערב ברשימת החוויות האולטימטיביות בקריירה שלו. הוא עשה את המוטל עליו, ואף מעבר: תפר לאלבום החדש שלו חליפה בימתית הולמת. קוראים לזה – השקה מושקעת. על האלבום כבר כתבתי רשימה מפורטת, שיר אחרי שיר. ארשה לעצמי
אין בינו ובין הקהל הסכם, אבל נדמה לי, ששלומי שבן מתחייב בפניו להפתיעו מדי פעם. להמציא משהו חדש. לא לתת לשגרה להשתלט. הוא פתח בנוקטורנו של שופן עם הגב לקהל, קם מהפסנתר שהמשיך לנגן לבדו, ואז ניגש למקרופון ופצח בסיפור אהבה
נעמי שמר לא זכתה, לצערה, שבנה, אריאל הורוביץ, יהיה מוסיקאי קלאסי, למרות מאמציה ותחבולותיה להביאו לשם, אבל היא זכתה לבן אוהב מוסיקה, חכם, רגיש, מצחיק, מיוחד, והיא עד כמה שהכרתי אותה, הייתה מתה להיות בערב הזה, שאריאל הקדיש לה. ״אולי
נתחיל מהסוף: התזמורת יורדת. יהודית רביץ לבדה על הבמה. לוקחת גיטרה. וזהו. ההמשך כולו של הקהל ששר "באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים". רביץ לא
מישל לגראן ניגן פה! ידעתם? מי זה מישל לגראן? בושו והיכלמו. מלחין פסי הקול, המנצח והפסנתרן הצרפתי הענק, שלושה פרסי אוסקר, 5 גראמי, יליד פריס 1932(כן, הוא כבר בן 82) ניגן אמש בהיכל התרבות בת"א, 13 שנה אחרי ששמעתי אותו
פסטיבל המוסיקה ראשון לציון הבטיח "מופע חדש" של נורית גלרון תחת הכותרת "שירי אהבה". וגם אורחים חבל"ז: קרן פלס, שלמה גרוניך ומתי כספי. לגבי "מופע חדש". פרט לשני שירים חדשים – התמהיל המוכר. לא השקת אלבום, לא איזשהו אירוע קונספטואלי

לרגל אלבום הדואטים השני של טוני בנט עם ליידי גאגא Love For Sale, נחזור להופעתו בהיכל התרבות בת"א בספטמבר 2014 את המנה הראשונה קיבלתי בערב של ליידי גאגא. הייתה לי משאלה: לראות את גאגא מתארחת אצל טוני בנט בהיכל התרבות,
כמה באמת התגעגעתם לדיווה? אל תאמינו לה. היא לא ממש התגעגעה אליכם, למרות ההחנפות בגדול לקהל. גאגא רוצה שתדברו על המופע שלה, על הספקטקל, יותר מאשר תקשיבו לשירים. גאגא הלכה על מסיבת דאנס שנראית כמו חגיגת קרנבל גדולה בארץ הפלאות
המעריצים שהמתינו לה – קיבלו את ההצגה. קייט בוש חזרה לבמה אחרי 35 שנה. השאגות של הקהל קיבלו אישה בת 56 לבושה בשחור ב – Apollo בלונדון. אחרי ארבעה שירים היא אמרה: "זו הייתה הרפתקה אמיתית עד כאן". היא פתחה
שבעה אנשים עושים מוסיקה שאינה זקוקה להגדרה. מישהו כתב שמה שמפריע אצל הקולקטיב – שאין בהם קמצוץ ישראליות. לפחות טיפת מידל איסט בלוז. ישראליות היא מטבע עובר לסוחר בימי מלחמות, וזה הרי הזמן. אני אוהב את להקת הקולקטיב בזכות מה
מה לו ולה? מה לאמינם ולריהאנה? אתם צודקים. לא הכל צפוי בחיים. ה"מונסטר טור" של השניים הוא אכן יותר ממפתיע. הוא חתיכת מונסטר. אפילו מכה בתימהון, עסקת חבילה מטורפת. הזיווג הגיע השבוע לאצטדיון הפוטבול Rose Bowl בפסדינה, קליפורניה. שישה מופעים
עברו כ- 3 שנים מאז הצגת הפורטיס האחרונה שראיתי. איך הזמן ברח לי. אני מדבר על נובמבר 2011, "החבר הוא אני", חזרתי לאותו מקום, כאילו הזמן עמד מלכת. תחשת תמול-שלשום. סיבת ההתכנסות טובה מאוד: לחגוג לפורטיס 60 שנות ילדות. הזמן אינו
האם הרגשתי אלבום חדש? – ממש לא. את האלבום החדש השקתי בעצמי כשעה אחרי תום המופע במשכן לאומנויות הבמה על כוס קפה מול מערכת השמע. לפי הסט ליסט, מירי מסיקה פיזרה שישה שירים משלושה עשר החדשים בין העשרים ושלושה מבלי
אם הייתה בריכה בבלומפילד, יוגין הוץ' היה קופץ ראש עם המיקרופון. גם מבקר מוסיקה לא יכול לכתוב בצורה מפוכחת על הגוגול בורדלו. רצוי לשתות משהו לפני. בטוח שיוג'ין הוץ' מגיע מתודלק. הוא גם שופך בקבוק יין על גופו העירום. בלי הסופה המשתוללת