סינגלים חדשים

תומר יוסף כתב על איש פוליטי קטן מנקודת מבטו ("אני איש קטן"), מנקודת הדובר שבשיר ("תראה מה שנהיה ממך") שמבחינתו הוא הלך להיות ראש הממשלה הבא. יוסף מחייך כול הדרך אל רצפת הריקודים על חשבון האנשים הקטנים בביצה הפוליטית המקומית.

מחברים חרוזים למען חאפלת הדאנס האוריינטאלית הזו. בתוך עמנו אנו חיים. אם מסחור – אז שילך לבר מצוות והחתונות המקומיות. מה אומר השיר? משהו כמו אל תהיי לנו אירונית, כי יש חאפלה אלקטרונית. מה שנקרא: התחרז להם. מה שיותר חשוב

"אדם לאדם זאב". הידעתם? קליאן כנראה חושב שלא. אורי קליאן, סולן "חופש", מציע טקסט נדוש על הביאוס של היום יום, זה שמגיע לשיחות הסלון בכל בית שני, העולם השתגע, אבל במדינה לא מגיעה הצעקה הגדולה מהרחוב. והוא גם נזכר שההיפיס

"מסטר אופ קונברסיישן, ברינגינג פרש אינספריישן, לד דה צ'ילדרן אופ דה רבולושן ת'רו דה זיון מודוליישן" חקיינים בני חקיינים אנחנו, אבל ישנם חקיינים טובים. המSיח ליאור שולמן, חזר ארצה אחרי 8 שנים במנהטן ויצר שיר במתכוני זמרי הרגאיי המוגדר "מהפכני

הלחנת שירי משוררים היא אתגר. התשובה לשאלה אם הלחן קלע ל"כוונת המשורר" היא פחות קריטית לטעמי מעצם התוצאה הסופית – כלומר האינטרקציה שמייצרת יצירה חדשה, אפילו עם פרשנות מוסיקלית מיוחדת. שגית שיר מ"מים שקטים" – בלחן ובביצוע – בהחלט מעניקה

אנחנו במחלקת שירי הדיכאון. דיכאון זה כשהיא או-טו-טו נוטשת אותו, ואז יש לו שיר נוטף רגש מפה ועד להודעה חדשה. "אל תלכי לי" מקונן אייל גולן וה"לי" הזה ממש מדיף ריח שובניסטי-רכושני חריף.  לא, זה לא פשטני עד כדי כך

"שרה יודעת לשחק אותה/ אף אחד לא מצליח לספק אותה" ב-1990, אלונה דניאל הראתה שיש סיכוי לרוקריות במוסיקה הישראלית. האלבום נקרא "מסיבה במרתף הארמון", היא זנחה לחלוטין את הסופט רוק, הלכה על רוק תזזיתי-תיאטרלי, ועם זאת לא ויתרה על המינורי

זה הזמן להתאחד, להתקרב, להיות ביחד? למה? במה חטאנו? ומה עם קצת פרטיות? למה להתחבר בכוח? ה"אנחנו העולם" הזה בגרסת הבטלר שתייצג אותנו באירוויזון 2006 היא סוג טקסט קונפקציה טקסטואלית ומניפולציה רגשית, אבל לא הכי מוצדק להאשים את צמד הכותבות

שילה פרבר כבר מספקת שירים לדור הותיקות. האקורדים על הקצב בפתיחה מזכירים המון שירים אחרים. זה שיר אופטימי למדי. הדוברת בשיר קוראת למאן דהו לנצל את העובדה שהכול נגמר כדי לפתוח דף חדש. לכול יום יש שם חדש, אפשר להשתחרר,

שלומית מנסה כמעט לאורך כול דרכה להוציא סוף סוף את אלבום חייה, אחרי ההצלחות בהרכב ("חביבי") ובשיתופי פעולה (שפובלוב). האם זה יקרה עכשיו?  מסופקני. כבר השימוש בדימוי "מפץ גדול" אינו מן המוצלחים, אלא שהמסקנה בשיר פחות דראמטית – "אני יודעת

שיר ציני על כלכלת העולם ועל שמחת עניים. שיר סוציאלי כזה פיוטי מושר בנימה מאוד לא "מחאתית" שמעמיד במרכזו ילד עם קוף ותיבת נגינה מול ממשלות עם כלכלת הגלובליזציה שממשיכה לנצל כוח העבודה הזול בעולם השלישי, וזה לא פוסח עלינו.

נושי פז סוגר הבסטה של האהבה . צריכים  להתגבר מול ערב שיורד בחושך, ועדיין הכול טרי, חולם על רגעים שהיו ביחד. הטקסט – ככה. קטן, לא מיוחד, שלא לדבר על מתוחכם. נדמה לי שמה שנושי רצה זה להעביר בעיקר אוירה

עוד שיר על המצב המבאס עם אור בקצה המנהרה. מהפקק בכבישים, בן-ישראל מהרהר  – אולי אנחנו במעגל שלא נגמר, חשבת שעלית על גל והוא נשבר. הבעיה האישית מתערבבת עם המצב. פעם החיים שלך זרמו כמו מים צלולים. היום – בי

שלמה בר החליט כי הגיעה השעה לחצות גבולות מ-FOLK MUSIC  ל-WORLD MUSIC. פעם ראשונה שאני שומע אותו בעיבוד דאנס אלקטרוני. זה שיר על הרצון למבול חדש שישטוף את כול המקולקל כדי שאפשר יהיה להגיע לעידן חדש של אהבה-שירה. אילן בן-עמי

הופה, הופה, בכפיים, ברגליים, בדרבוקה, בגיטרה, בבוזוקי, בכינור. היא בשבילו כל העולם, למענה הוא קיים, היא האשר היא חלום חייו. עפיה, לא נשבר לך מהטקסטים האלה?החיים זה לא כמו בשירים שלך. החיים זה לא רק עינתוז, לא רק אולם שמחות,

מעט היפ הופים ישראלים עושים לי את זה. היפ הופ זה להגיד הכי הרבה בהכי קצר, בהכי קצב  ובמהירות שאינה מותרת. חן רותם לקח דגימה משיר הפתיחה של התוכנית המיתולוגית "ניקוי ראש" בביצוע טוביה צפיר ופיתח קטע משלו עם חשבון

הסבתא נמצאת  איתו במכונית, מלטפת ראשו, המוסיקה רועשת, שניהם נהנים. והכול סבבה.  יש כאן סיטואציה הזויה ביחסי נכד סבתא,   לא עצובה, לא מצחיקה. לא ברור למה  ארד לקח את הכלום הזה לרקנ’רול, שמנוגן דווקא אחלה. למה להשקיע כל-כך הרבה דציבלים

דו"ח על מצב חיים. הרצון לשאוף אוויר ממקום אחר, להשאיר העבר מאחור, כי נקודות במסע הזמן מאבדות ערך. הטקסט בהחלט לא רע, המוסיקה – אלקטרו פופ, עם מעטה מסתורין מסוים, לא עוזרת לטקסט להגיע. בורדו עשו עבודת אווירה יותר מאשר

מה קורה כשלהקה ישראלית מסתגרת באחד האולפנים הטובים בעולם, "In The Pocket" שממוקם ביערות צפון קליפורניה. "הדג נחש" מסתלבטים על הקטע מנקודת מבט של חבר’ה ישראלים שכאילו נהרסו מהנופים, מהמכוניות האמריקניות. "קליפורניה כזאת שווה, בכייף הייתי עושה לך טובה". זרוק,

בוסה צרפתית? ואלה. חיטמן, אח של אוהד, אחיינו של עוזי ז"ל, לוקח את הרכות המלודית של הבוסה, בסגנון הרומנטי-מלנכולי של הנרי סלבדור, ומעביר אותה לבוסתן המקומי. את ואני ועלי השלכת הפזורים שמכסים את החול בשעת דמדומים, הוא שר לה בקול

ברגר יודעת לייצר דראמה, ללחוש-לזעוק כאב, גם לעגן את זה במלודיה טובה. השיר מעמיד על לשון המאזנים את התשוקה מול החירות. סיפור באנאלי: העלמה בת שלושים מאוהבת במי שיש לו אשה ושלושה ילדים. "מה חבוי בך אשה משתוקקת/ מה את

גם כשהבנאדם תחת אש, הוא מנסה את הרע לגרש, למחוק את הכאב בינתיים. איך עושים אתה? לא בשקר, אבל עוצמים העיניים, מבקשים שירד גשם. מבקשים שהיא תאמץ אותם חזק. פורטיס את סחרוף מכינים את האלבום החדש שלהם ומנדבים את השיר

אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות/ הסתכלו נא בעיניים פקוחות"   האקטואליה של אלתרמן מגיעה עד משפט כמו "אל תאמרו אנחנו בארץ רק מיעוט, דווקא פה אולי מוצדקת האופטימיות" השיר שמזוהה עם אריק איינשטיין שיכנס לאלבום שירי המשוררים של

ארקדי חילק את השיר לשני חלקים: אקוסטי, שקט, רוקיסטי חשמלי כסחיסטי. זה כמעט שקוף: מצד אחד "הוא" מרגיש שחושש לאבד אותה,  שמוכן כמעט ללא אוויר למגע ידיה. מצד אחר ה"אני" הלא מנומס ששם פס, שיכול לזרוק אותה ולחיות בלעדיה. דוכין הרך,

שיר בסגנון שירי "אנחנו העולם" שד’אור כתב לפרוייקט "ברית חיים" למשפחות השכול בכלל ולילדי ישראל יתומי צה"ל בפרט. שיר מינורי, נוגה שמשדר מסר של תקווה. ד’אור לא זקוק לקונטרה-טנור הפנטסטי שלו כדי להחצין רגשות במילים "אנחנו יחד בעולם הזה וגורל

בן למשפחת עברים מדימונה, חבר להקת "עדן", זמר מבוקש ב…רוסיה, מנסה סינגל סולו ראשון בסגנון סול מיוסיק רומנטי שאומר : "כול עוד אני אוהב, אני נשאר". שיר געגועים לאהובתו אורלי בורג,. כתוב די קיטשי, בסטייל שמזכיר משהו בין ליונל ריצ’י

מה עושים עם חיים בלי מטרה, בלי חוף ועם ההליכה בלי סוף. גליה ירון  מנסה לשתף אותו בניסיון לדלג על תהום שנפערת. טקסט מעניין מטעמה של גליה ירון, שהמוסיקה מרככת אותו בסגנון צ’יל מלודי. גם בהבעה, ירון מעדיפה ריכוך על

חיים אוליאל מוציא מחדש אסופת שירים, והסינגל מכיל חידושים לשניים –  הראשון שיר שביצע במסגרת להקת "שפתיים", שיר געגועים לילדות בעיירה החמה שדרות. אוליאל  – פנים רבות לו. הוא נשמע פולק סינגר ישראלי אותנטי שממזג תרבויות בטבעיות יפה, שוזר נכון אלמנטים אתניים,

נושי פז, דמות מוכרת בסצינת הרוק המקומי, פעם מתופף, גיטריסט עתיר שעות בפורטרט, ג’נגו ובאולפנים יוצא עם סינגל ראשון. פז חוזר לגעגוע ישן ומרגיש  ש"עכשיו זה מרגיש נכון".  פעם היו לו סיבות לפקפק בכך. לא חשוב למה התכוון המשורר, העיקר

תודה לערוץ 24 ולסדרת "מפגשיר" שזימנה לנו מפגשים מהסוג מחמם הלב כמו זה בין רונה לגידי. יצא ואלס, יצא שנסון, יצא דואט פריך מחוייך, חם  ומתנגן נפלא, גם בזכות ההפקה של יזהר אשדות. הריקוד המוזר של הלב הוליד שורת על