סינגלים חדשים

זוכרים לה חסד נעורים, לזמרת הנשמה אולי הכי מבטיחה בשבעים, שמנסה להגשים את מה שלא עשתה בשנות הגלות שלה – להמשיך את ההבטחה והכישרון של אז, ובימים ששרי ועוזי פוקס חוזרים בגדול, בטח היא יכולה. והנה, דוד קריבושיי, שהיה נשוי לה

בגר מתקשר גם היום לימים של "להקת גן עדן", כשאני הייתי מאוהב בכול מיני "דיפ פרפלים" ו"אורייה היפים" ו"סקורפיונים", ההבי מטאליסטים המלודיים  של השבעים. עם הקול הגבוה והתחושתי הטבעי שלו, נדמה לי, הוא היה יכול להגיע רחוק גם כזמר שיש

מהתאוריה של דארווין שהבנאדם היה פעם קוף (למה בחרו דווקא בראש הממשלה כדוגמא לבנאדם?) ועד היאוש המקומי, מחפשים איזושהי אמת בחסות החשיכה ומתנחמים בזה  ש"בסוף את תהיי שלי".  ככלל די נשבר מטקסטים של זרמי מחשבה שאינם מתחמקים מהנדוש במקום ללכת

למה ממשיכים ביחסים למרות שהעסק לא עובד? שואלת שרוף. לפי סיפור השיר, הוא הטעות שהיא עשתה, הוא האיש הלא נכון בחייה ובכול זאת, בניגוד לכול היגיון:  "אבל אם אני לא באה אליך/ אז אני מעצמי בורחת".  לא השתכנעתי.  למה כשכול

יוסף מטפס לשמיים, מזהיר אותה "אל תטוסי רחוק מדי" ו"אל תעשי לי כאלה עיניים" למה. מי. מה. מו? מה  חשוב הטקסט.  העיקר שיוסף נשאר שמח עם מוסיקה קאריבית שקיבלה יופי של עיבוד והפקה מוסיקיליים. בסופו של דבר המקורות האתניים הותיקים

סיטואצית הלבד יצרה טקסט שהוא  מדריך שאלות בקצב רגאיי. אז מה עושים עם הלבד? לומדים לבשל? לתלות ולקפל? לא לישון בימים? לצאת לטיול לים? אולי להאמין. בנאי בקולו המלנכולי משחק את התמהוני המתפלסף בחביבות, שתביא את הקהל בהופעותיו לריקוד קליל

מזכיר את סגנון הבלדות הרגשני שלו ("מי ששר", למשל), שירי האהבה שכתב יחד עם אהוד מנור. מנור, נדמה לי, היה נותן לו ציון גבוה על הטקסט הזה ששווה ציטוט שחור על דף: "והיום במלוא כוחו/ מפיח געגוע שנלכד/ בקצה מבט

פרחי מתרגשת לשיר שיר על סיטואציה סוחטת דמעות ורגשות. ההתכנסות לטקסי הזיכרון, ולמול האנדרטה. "אלף אנשים עומדים בצפירה ובוכים". טראומת האובדן הכללית,  מקרה האסון האישי:  לא מזמן הם ישבו מול האנדרטה עם ג’וינט, והוא לא היה רשום. שיר עצוב. הטקסט

אז היפ הופ עברי מגיע גם למוסיקה היוונית. יותר נכון להיפך. שי 360 ממשפחת תאקט מצא עוד גימיק לדקלם את חרוזיו  הנבובים על המוסיקה-החברה-האווירה-המזרח התיכון וגם נפש יהודי וכול הסמטוכה וגם להכניס זמר יווני ולעשות מזה מתכון קצב מצטלצל. מה

עידית הלוי מזמינה לרצפת הריקודים כשהיא זועקת "מאוהבת", "מחשמלת". המוסיקה מתוצרת ליגת העל מצרפת. ההפקה המוסיקלית של אורי קריב וניב כהן מואשמת באי מקוריות, כולל עיבודי הסינתיסייזר. הלוי  על המילים לא תקבל ציון עובר.  הנקודה ששכנראה בשביל הדאנס הזה לא

דווקא מתחיל מדליק – סטייל הרולינג סטונס הישנים. ההמשך פחות. קולו הרפה של סנדרסון מספר על דרקונים שמגיחים בלילה ומתעופפים מול חלונו, פורצים את גבולות דימיונו. וכאן במפתיע עובר המחבר לספר על שניים – הוא ועצמו, אחד שפוי השני קצת לא,

לקחת שיר של שלמה ארצי להיפ הופ, זה יכול להיות או מניפולציה, או גימיק, או איזה אינטרפרטציה מפילה, מעין פרודיה על המקור. לי לא ברור מה סינרגיה רצתה, כך שהייתי בוחר בגימיק קידום מכירות. להקת רוק שלא התאפקה והחליטה שהשיר

הנעורים אבדו לה בצ’יק, והנה כבר שנת 2000 ועדיין האהבה בוששת. לנסטוביץ’ מפרוייקט מטרופולין יש קול לא גדול, אבל מיוחד לעשות בו שימוש ייחודי להביע הפריזמה שלה, כלומר את סיפור האובדן – בדרכה המרירה-מתוקה, רחוקה-מתקרבת. אני מאוהב בקבוצת הזמרות החדשה

כמה שהוא אוהב אותה בלילות של חורף קר. חושב על המקום אליו עפות המחשבות. נו, טוב, הטקסטים האלה ממש לא מעבירים בי איזשהו צימרור חורפי. אבל כאב הלב של שיר לוי, שאני שומע אותו לראשונה, בכול זאת לא מזוייף, והוא

HENREE הוא המוסיקאי שמריץ את חזיז עם להיט רצפת ריקודים, שמנסה גם להעביר משהו נאמר "חברתי", יענו "על המצב" מה שיצא זה אמירה לייט על בני השבט המקומי שלעולם מתלוננים שחארה וקשה כאן, משהו על כוכבים נולדים, משהו על למה

קול חם, נינוח, מבוקר שר טקסט ציני ניגוד שחור-לבן שבינו ובינה. "אני כולי זה שקר/ ואת כולך אמת/ אני כולי חושך/ ואת כולך באור". טקסט סביר של מיקו דורון, מלודיה יפה, קו נוגה, אלמנטים של סיקסטיז. הפזמון – "כמו גל אל

"האם אתה רואה אותי/ או את בבואתך באישוניי/ האם אתה שואל עליי/ או על מצב אהבתי". המילים של מאיר אריאל. שיר על תיסכול נשי בעיניו של משורר הפופ שנטשנו ללא עת. זרון חזיז כתבה לחן מינורי ממש בסדר, סימטרי ונעים,

"שי על הבמה, כול כך מנייאק" שר ה-360, מחלוצי סצינת  הראפ המקומית כשהוא מקבל גיבו מהצל וגיא מזיג מלהקת הדורבנים. העיבוד תוסס, קסטיינטות וקולות הרמוניים בפתיחה, פאנקי מיוסיק, אנרגיה טובה גם של פופ מיוסיק. שיר על כוכבים נולדים. שטף מילים,

אני מוכן להתערב ש"לב" היא המילה הכי נפוצה בזמר העברי, ומה שבטוח הוא שאריאל זילבר מעלה כאן את הרייטינג של הלב המטאפורי, חורז עליו שיר, על לב שר ולב אמיץ, לב ישר ולב מאושר ולב מצוברח. ובדרך כלל כשהלב שר

היא מחפשת מה שנקרא "עתיד", ומרגישה דורכת במקום. במציאות שלה האושר נושר והמנגינה דועכת. איריס פרחי, פנים חדשות, לקחה את האתגר לעשות מזה דרמת רוק. בעייתה, שהיא צריכה עוד מקצה שיפורים בשירה כדי שאפשר יהיה לקבל את הדרמה ולא רק

יוסי בנאי כתב על שלום חמקמק שכבר היה ממש פה, ושוב התחמק לו והשאיר אותו  עם כול המלחמות שבעולם. כספי יצר מזה משהו שיש בו מקצב כספיי אופייני, פאנקיות נוסח סטילי דאן. אני לא בטוח שזה יהיה  המאסטרפיס של אלבומו

על מתח היחסים בינו ובינה. זמרת שבדרך להופעה, היא מתגלה נחותה לעומתו. "היא צוחקת לך מכול בדיחה, אתה מעשן ונוהם". רק הרגע שהיא עולה על הבמה – "זה הזמן היחיד שהוא רק שלה", אפילו שהוא שיכור ולא איכפת לו. השיר הוא פוטנציאל

יש לו קול גבוה, מרוגש משהו, אם כי הדיקציה אינה מקילה על הבנת הטקסט. "ונחלוק ביחד את הדמעות" שר ארביב, "כואבים מנגיעות, משחקים בזמן פציעות". אני לא מאוהב במטפורה הזו השאולה ממגרשי הכדורגל, וזה מצטרף לטקסט בכייני מיופייף מאולץ ולא

סימה את ארקדי דוכין דינססו סיטואציה. היא שרה על עזיבה. שתיים בלילה, לוקחת רכבת, בתיק כמה תמונות, בקושי הפסיקה לארוז ת’הזכרונות.  נו, טוב, הטקסט עובר בקושי,  מוסיקת הדאנס הופכת אותו למענין עוד פחות, והביצוע הלא פתוח מספיק של הזמרת משטח

השיר יוצא במסגרת "מפגשיר", של ערוץ 24, המפגישה לשיתוף פעולה יוצרים מסגנונות שונים. אלונה קמחי כתבה על חיפוש אהבת חיים, שזה משהו כמו לחפש אור כוכב מהצפון. יזהר אשדות הלחין, ולביצוע הצטרף שלומי סרנגה, הזמר"היווני" שלנו. אין בעיה להתחבר לכול

השיר נכתב בשיטת האלמינציה. אהבה נטו, הוא שר – היא נטו נטו. לא מעורבים בזה  רכוש, תוכניות לעתיד, עלות ותועלת, לא מחוג השעות ולא פטנט שמצליח. המוסיקה אקוסטית שקטה, אוריינטציה פולקית, טון ג’יימס טיילורי. שחר כול-יכול ניגן ועיבד. חף מיומרה,

מה קורה עם הבנאדם באמצע הלילה בכפר, חייל בין אנשים בשחור, המואזין שנשמע מרמאללה, ריח של שריפות, היא שאינה מתקשרת, רגע לפני שהוא נשבר. מויאל יוצא למסע הגשמת ההבטחה. המילים והלחן – שלו. משהו מאוד מרוגש, קצבי, מלודי, ובעיבוד נותנים

חוזרים לסאן-רמו. מה רע? לא רע. גם לא מי יודע טוב. רועה לקח את יוסי פרץ לכתוב לו. פרץ אינו מתעלה מעל קלישאות. האוהב שמחכה לה עד הבוקר, רצה לשנות איתה את העולם. לא מאמין לטקסט. גם לא לרגשנות הסנטימנטלית

מה עובר לה בראש? המון דברים, אבל עד שהוא יבין אותה היא כבר לא תהייה. בתי כתבה לשירי מיימון דרמה על לא דרמה. ההפקה המוסיקלית הסול-פאנקית של גיא ליכטנטל מנסה לעשות מזה דרמה. מימון שרה את זה ב"כוחניות שחורה". באמצע

גדי אלטמן, מילים-לחן-שירה, מספר לנו שהוא רוצה לברוח מהרעש של העולם הזה לאי בודד דמיוני של שקט נצחי, לשלב  רגלים מזרחית, לרכב אל השקיעה ולהגיע אל האלמוג הכי עמוק. נסלח לו על החלום הבאנאלי. לא נסלח לו על מנגינה די