שירים חדשים

מילים פשוטות: נמאס לי מהעולם. נשבר מכל מה שמתרחש סביבי. הילד שבי קורא לאמא ואבא – בואו תצילו. במילא שום דבר לא ישתנה. בוצר מביע ייאוש מעצמו, מסביבתו. מהכל. ואולי מצב של "להיות" בלבד הוא הפיתרון… את מסמך אובדן התקווה

בין ה"חבל" ל"מזל" ממשיכים להתקיים יחסים – כי למרות צערו על התעללותה בו, הוא מוכן להשלים עם המצב בגלל נטייתו להכאיב לעצמו. מצב לא בריא, שהוא מודע לו, ובכל זאת אינו עושה דבר כדי לשים לו קץ.  ה"החבל" הוא למעשה

יועץ נישואין היה מאמץ השיר הזה: הבחור אינו מוכן לוותר על היחסים ביניהם, גישתו בסך הכל אופטימית. כותב המילים התאהב במטפורה הימית: אונייה בים סוער = הזוגיות. האונייה עדיין כאן, אנחנו בסדר עדיין לא טובעים. יותר מדויק: אם רוצים באמת – אפשר

המנגינה ניצחה את המילים. יחסים בינו ובינה ניגפים מול ההתרחשויות החיצוניות. האשמה שהוא חש מולה מבלי להבין את פשרה, ומנגד – השרב שנשבר, גורל העולם. הדרך שהיא מכוונת אותו לבחור מול המנגינות ברדיו. אלירן לוי עמל על הדיכוטומיה הזו בניסיון לבדוק

במסגרת "שירי ארץ אהבה" – פרויקט גרסאות (קאברים) משלו לשירים מהשירון הישראלי – הגיע עמיר בניון לאחד הלהיטים הבולטים של צביקה פיק, שהולחן ב-1977. נתן יונתן התבסס בשיר הזה על שיר היין הדוניסטי של שמואל הנגיד, משורר יהדות ספרד, (993-1056

על הנייר – שיר בשפת אס.אם.אסים – על הפרדוקס שבאהבה. כמה היא כאובה אבל כמה טובה. אי אפשר איתה, אי אפשר בלעדיה. כמה היא מסבכת אותו. הנושא נדוש עד לעוס. היחסים בינו ובינה – על שרטון. מכאן – היחס האמביוולנטי.

מה קרה לזוכה כוכב נולד 3 משנת 2005? קודם כל – לא להאמין שכבר עברו 8 שנים. שנית: מאז עומר אדם, נפלט כוכב נולד, הצליח למלא הנגרים והיכלי ספורט, מה שאומר שתמיד תזכור שבתוך עמך את חי. האם יהודה סעדו הקריב

שנרקוד את השיר הזה? למה לא. רמבטיקו + בלקן ביט – איך אפשר לבכות, למרות שהטקסט – מביא לך את הדמעות. איזו מדינה: ייאוש, אנשים קטנים שדדו אותך, ילדים רעבים, אנשים ללא בתים, מולדת אטומה, המלך עירום, סכינים לאור היום,

לא יכולתי שלא להיזכר ב"זריתי לרוח אנחתי" משיעורי הספרות בתיכון. אחד השירים היותר נלמדים של ח.נ ביאליק שעוסק בעצירת ההשראה האומנותית. התקופה שבה נסתמו מעיינות יצירתו השירית של ביאליק והוא עבר לפרוזה נקראת "תקופת היובש". היובש הוא מוטיב מרכזי בשני השירים.

שלמה ארצי מתכונן לקיץ. קיסריה כרגיל מחכה לו. אבל ליתר ביטחון – אלבום אוסף משולש לגיבוי וחיזוק המעמד. אחרי הכל – על קונצנזוס יש לשמור כדי לְשמֵּר. עוד סינגל מ"אושר אקספרס" (שיצא לפני שנה) – לא יכול להזיק. הוא יכנס

אנחנו עדיין "באופק אחר" –הזווית והראייה הנוכחיים של אהוד בנאי באמצעות המעבד והמפיק עמי רייס, פרויקט שהתחיל בפסטיבל הפסנתר מארח 2011. התברר כי אפשר אחרת. המוסיקה העממית לבשה על עצמה שמלה קלאסית חגיגית, התקשטה בלבוש שלכאורה זר לה. הוא לא

אברהם טל עדיין בשלב של "אינו מבין". התמימות היפה? מי מאיתנו מבין משהו על החיים. מנין באנו ולאן אנחנו הולכים. השאלה איך אנחנו מקבלים את חוסר ההבנה, את החלל הזה בתובנות שלנו. טל תוהה, מנסה לגעת בפלא הזה שנקרא חיים,

אני עם אביב גדג' במאבקו הצודק. באמת כל מילה – בסלע. לא בטוח שיש מקום למאבק. יש מקום לבריחה בחיפוש אחר מקום לחלשים. מקום בו מקשיבים, פחות שמחה לאיד, יותר צדק חברתי. פחות תחושת הבדידות הנוראה בתוך מקום אטום. מנוכר.

עכשיו הכל בסדר. כלומר – כשהוא אוהב אותה זה מצב אופטימאלי. יקבלה – על פגמיה וגחמותיה, מצבי רוחה המשתנים. לא יופתע משום דבר. היא בעד המשך המצב – כי התעייפה לוותר לאהבה. ניסוח יפה. במציאות האהבה אינה תמיד נענית למשאלות.

יש מצבים של "נגיעה באושר" – כל אחד מנקודת תחושתו-מגעו. נדב ויקינסקי נזכר בסיטואציה, שמחזירה אל חדר קטן בקיבוץ. גב חשוף. מדים. חיוך שבור. רגש אשמה ושמחה. הטון והמוסיקה הם שיקוף נוגה של כמיהה לרגע הזה, שלא רצית שיגמר. "נסיעה"

דווקא מגניב – הקונטרסט בין "המצב" המחורבן ובין הקלילות הריתם נ' בלוזית המחויכת. העיבוד של אייל מזיג מחזיר לימים שהייתי מאזין לטונות ר-נ-ב מיובא ממולדת הסגנון, זמרי מוטאון, הצליל של פילדלפיה, קרטיס מייפילד. התבלינים משיבים את הרוח הזו מן העבר,

נדב ברנע רוצה להיות בלוז. אם אפשר בלוז עם תבלין קאונטרי, שיישמע פולק-רוק לדרכים. מעט מלנכוליה, אקוסטית, אקורדיון ומפוחית, קול קצת סובל. הבנאדם על הבוקר לא מצברוח משהו. רחובות חשוכים, עיר עצובה. ההיא שנטשה. יש רקע טוב לסלואו עצוב. מפלט?

נו, חבר'ה תתחילו לעבוד. כדאי לכם. על שירים כאלה מקבלים פרס אקו"ם (מלחין השנה 2013). בואו נגיד שגיספן בכל זאת השקיע עבודת חריזה. דודו שרבט לחן סביר. תמיר צור גייס את מיטב מיומנויותיו כמפיק המוסיקלי של ה"ז'אנר" ועשה ככל יכולתו

אני חוזר אל פינתי הישנה – גברים בוכים בלילה. ערן וקנין כובש אותה השבוע בסערה.האם גם אתם לא נסחפתם בסחף הרגשי הזה, או שזה רק כותב שורות אלה עקר הרגש, רק הוא – אינו קונה את הטקסט ולא את המלודרמה.

סגיב כהן נאחז במקורות השפה כדי ליצור שירי עם פשוטים, לעטר אותם בצלילים נוגים מזוככים. האם אפשר לתקן את האדם? אוטופיה – יצר לב האדם טוב. המציאות טופחת. עדיין לא גרים זאב עם כבש. עדיין לא עובר שבוע בלי הרס.