שירים חדשים

בן גולן שר ברגישות מופלאה על אהבה עילאית, – חוויה שמובילה לרמות גבוהות יותר של תובנה עצמית ושל ייעוד רוחני. האהבה, על כל מורכבותה ומחירה הרגשי, היא זו שמעניקה משמעות עמוקה לחיים, ומביאה את האדם להבנה עמוקה יותר של עצמו

העצבות המגיעה מפתיח עדין ורפה משהו של הבלדה הזו – מקורה בהגות פשוטה שיוצאת מפילוסופיה בסיסית ונוגעת באישי. עודד טמסוט שר על חלומות שנרקמים מול המציאות השוברת, זהו שיר מחודש מ-2004, שעוסק במחשבות על המתח בין שאיפות, תקוות ודמיונות לבין

"אימפריות נופלות לאט" כתבו מאיר גולדברג (ודן תורן הלחין) לתאר הנגדה שבין המציאות היומיומית – בה אנשים נגמרים ברגע אחד – לבין האימפריות ההיסטוריות. בקונטקסט של ילד המכין שיעורים בהיסטוריה. אופק נחמן משתמשת ב"אימפריה" (מתפוררת, מתעוררת, משוגעת) למקום בו היא

השת"פ פטריק סבג ארז לב ארי מוליד מעין אילוסטרציות מוסיקליות הרמוניות שמכילות נרטיב הגותי פשוט: התחושה הזו, של להיות טיפה בים בתוך האוקיינוס הגדול היא תחושה מאוד אנושית ומוכרת – מעין תזכורת למקום הקטן שלנו בעולם הרחב והמורכב הזה. לפעמים

כוכב אחד שמאיר בשמים זורק אור על מציאות בה אנשים פשוטים עוזבים את הבית להחזיר את החיים והופכים גיבורים. בן שוקרון שר את המילים באינטימיות נוגה שנוגעת במרכז הרגש, סיטואציה בה נזכרים ב – הצחוק הטוב של  ילד יפה עם

שנחבר את מה שעבר על ליאור נרקיס במציאות לשיר הזה? האם התחושה של גבר על מר גורלו של , שההתפקחות מביאה אותו לקינת געגועים עזה – אכן עוברת על נרקיס? אז ככה: המילים – לא שלו, אבל סביר להניח שהוא

נפתחה ההרשמה לשיר הגרוע של השנה? סטטיק את איתי גלו  מתנתקים מהחיים המקומיים בימי מלחמה עקובה מדם, רוויית טראומות. החיים מבחינת הצמד הזה – מסיבות יום שישי בסתלבט על המים. בשביל לפתוח לכולם את הצ'אקרות. בשביל לממש את העונג הזה,

הצעיר המנוכר והמבואס מהחיים הוא דמות נפוצה בתרבות ובמציאות החברתית של ימינו, ולעיתים הוא משקף תופעות נפשיות ופסיכולוגיות עמוקות. המונחים “מנוכר” ו”מבואס” משקפים תחושת ניתוק והיעדר סיפוק מהחיים, והם עשויים להצביע על קשת רחבה של בעיות רגשיות ופסיכולוגיות שמאפיינות בעיקר

ייסורי האוהב (לשעבר) המתגעגע והמתחרט. עוד שיר מאלבומו החדש (שנקרא גם הוא "לב אחרון") של ים רפאלי, זמר בלדות ייסורי הנפש והמצפון. השיר נכתב לאהובה לשעבר. מכה על טעויות ביחסו אליה. אהבת עבר שעולה מחדש ומציפה אותו עד כדי התפקחות

השיר אפוף עננה נוסטלגית קודרת. געגועים לתמימות של הילדות הם תחושה שמתעוררת לעיתים קרובות כשמתבגרים ומתמודדים עם המורכבות של החיים הבוגרים. זו כמיהה לזמנים פשוטים יותר, בהם הדאגות היו קלות, הסקרנות הייתה אינסופית, וכל יום נשא עימו תחושת הרפתקה. הילדות

ה"משהו הקטן" הוא "חיבוק עוטף וטון עייף", וכל מה שנפשה רוצה הוא לברוח למקום אחר, יען כי כאן מסוכן. בריחת האוהבים – נושא בנאלי ושחוק. שיר האהבה הזה אינו  ממציא גלגל חדש. הוא נכתב כמו תרגיל בסדנא לכתיבת שירים להלחנה.

אור עמרמי ברוקמן מקונן ניכור חברתי מול אהבת אמת. הבנאדם  חש זרות או ריחוק מהחברה הסובבת אותו. זוהי תחושת היעדר שייכות, בידוד רגשי או  חוסר הבנה מצד אחרים. במצב זה, הפרט מרגיש מנותק מאנשים סביבו, מה שעלול להוביל לבדידות, תחושת

מה אומר לכם אוקטובר? למיכל שפירא הוא אומר "אבן מכוסה באהבה ובפרחים". מבחינתה – כל אוקטובר יישאר שלו. כמו המנגינה של צ'ייקובסקי ("שיר סתיו"), שבהשראתה נכתב השיר. זהו שיר עצוב מאוד. הפסנתר, הקול פוגעים במרכז הרגש. היא מחפשת חיבוק חם

לפי הפיזיקה המודרנית, שום אובייקט בעל מסה לא יכול להגיע למהירות האור, מכיוון שככל שאובייקט מתקרב למהירות זו, כמות האנרגיה הדרושה להניע אותו עולה לאינסוף. זו הסיבה ש“בריחה” במובן הפיזיקלי מהאור כפי שאנו מכירים אותו היא בלתי אפשרית. רן דנקר

תפילתו של בוצר טובה לכל עת, ויש עיתים כמו זו שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שבה רבים זקוקים לחמלה והצלה – על אחת כמה וכמה. בוצר נאחז במטפורה של הגשם. ברכת הגשם, הידועה גם בשם “תפילת גשם”, היא תפילה מיוחדת הנאמרת

סטטיק ונרקיס שרים סיפורה של נערה שעברה חוויה קשה. התום והפרפרים היפים שנעלמו מחייה, רגשות האשם שבעקבות. תחושת אשמה אצל נפגעות תקיפה מינית היא תופעה שכיחה ומורכבת. רבים מהנפגעות חשות אשמה, בושה או אחריות על מה שקרה להן, גם אם

המדינה על תקן אהובה. אייל גולן מתרפק על עתידה הטוב. פונה אליה עם הבטחות לטוב מכאן ועד להודעה חדשה. יש כאן האנשה על בסיס קלישאות כמו "מכאב אפשר רק לצמוח". אצל אייל גולן אין מחלוקות. כאב מוביל לטוב. מלחמה תביא

עכשיו נזכרת? ישאלו את אביב גפן. עכשיו אחרי כל מה שעבר על המדינה, נזכרת לכתוב איזה "שיר מחאה" קלוש, על  כך שגנבו לך את המדינה, אבל לא את הדגל? למעשה, נאיביות היא תכונה שמאפיינת שירי מחאה של פעם. כאלה שעסקו 

מה שכל כך משכנע אצל לאה שבת זו האמת שבפשטות. כשהיא מבקשת לחזור למקום שקט של שלום נטול דאגות, היא מתכוונת לכך. המוסיקה, הטון, ההבעה אינה משקרים. שבת לקחה את המשאלה הפצועה על חלום ישן נושן, זו שמחפשת תקווה, מבקשת

הוא הפך לה ל"אי שקט באוקיינוס" ו"מכל הסיבוכים להקלה", כשתוצאת הסיטואציה הזו היא "סוג הכי יפה של אהבה" וגם "סוג הכי עירום של אהבה". לא חייבים לרדת לסיפור שמאחורי השיר (*) כדי לקבל אותו כמו שהוא – ביופיו המלנכולי. זה 

ה"סרט" של פינקס עולה על אוטוסטרדה של סערת רגשות סוחפת. המנגינה והקצב הם פסקול למונולוג אהבה נואש ונרגש של הדובר התמה האם הצליח סוף סוף למצוא אהבה. מחפש  ממנה את המילה  המאשרת כדי להקל על הנפש. הדרך למימוש אהבה יכולה

מה שעושה האהבה האולטימטיבית. לאלו דימויים היא מובילה. משי, כחומר טבעי, משמש כדימוי שמייצג עידון, רכות, יוקרה ועדינות. התכונות הפיזיות של המשי – החלקות שלו, הברק הזוהר והמרקם הרך – נתפסות כמשקפות ערכים של אלגנטיות ואיכות גבוהה. בהקשרים ספרותיים או

התעוור הנכזב. "לא רואה כלום בעיניים", כאילו שזה לא ברור שרואים בעיניים. לאיתי לוי יש עוד שיר מתבכיין על בגידת אהובה. הלב שנאכל בלעדיה, נקרע לשניים. הכי נורא – יש מאהב-מתחרה מנגד – האם הוא "מכפר" על מה שאין לו?

ב"רוצה שלא יגיע יום שבת" טמון כל כאב הלב הנורא. נעם בתן שר מכתב מליבו של אוהב לאישה שנשארה לבד, בוכה וכואבת, לילד שיגדל בלי אבא. אם יש שירים שמצליחים לשדר את הטרגדיה של לוחמי מלחמת "חרבות ברזל" – זה

השירה הדחוסה, כמעט חסרת הנשימה, המאוד מופנמת. יסמין מועלם שרה אובדן אהבה, כחוויה רגשית עמוקה וכואבת. זהו מהלך מוסיקלי פשוט בצליל אקוסטי, שירה "עירומה" שמכילה את עומק האובדן.  ישנו ביטוי מוכר “הזמן מרפא את כל הפצעים”, אך לעיתים מדובר יותר

רומבה פלמנקו ענוגה ועגמומית מובילה את שירתו של חמי רודנר למוסיקה שאינה שייכת לשום מחוז סגנוני בדרכו המוסיקלית. שיר על פרידה טראגית בעקבות אהבה שנמוגה. מבחינת הדובר המתרפק – העתיד של של כל אחד מהם לחוד אינו מוחק את מה