אל תוציאו ישן מפני חדש. נחזור במנהרת הזמן של המוסיקה חמישים שנה לאחור: זה אינו צליל של שנות האלפיים. זוהי ההצדעה לשנות החמישים-שישים של הסול והריתם נ' בלוז. רטרו בכל מובן. אפילו צורת העטיפה. הקול, העיבודים הם מעין פלאשבק למוסיקה ההיא. תגידו סם קוק, תגידו אוטיס רדינג. תגידו סמוקי רובינסון.
הצורך ברטרו סול מובן: רבים מאסו במוסיקה השחורה החדשה, שאינה מעניקה את תחושת הקלאסיקה של המוסיקה ההיא מושפעת הגוספל. הצליל של לאון ברידג'ס נשמע כל כך מדויק ואותנטי, שאתה לא יכול לחשוד בו בזיוף של התרפקות על הסול של הימים ההם. זהו קול סול מהסוג המכונה סמות' (Smooth), זמר בעל מוסיקליות ממדרגה ראשונה, נשאר בגבולות מאוד מאופקים בלי לגלוש לרגשנות, ועדיין נשמע מה-זה רומנטי בבלדות מ- Shine דרך Pull Away, בלדת סלואו טיפוסיות בליווי המונד וקולות נשיים ונגינה טיפוסית בפסנתר. כנ"ל הבלדה Lisa Sawyer שנכתבה על אימו.
"לבוא הביתה" הוא אלבום לנוסטלגיקנים, מכוונן לסוף החמישים, תחילת השישים ואפילו לימים שהגוספל-בלוז פרח (השיר המסיים River)
| 1. Coming Home |
| 2. Better Man |
| 3. Brown Skin Girl |
| 4. Smooth Sailin' |
| 5. Shine |
| 6. Lisa Sawyer |
| 7. Flowers |
| 8. Pull Away |
| 9. Twistin' & Groovin' |
| 10. River |
וידיאו: Coming Home
