מה קורה עם מיקיאגי? 52 מלאו לנער, והוא שרבט משהו על עצמו אגב חיפוש אהבה: המשוגע-עצלן-מסתורי-לא חתיך-לא אופטימי מבקש מהאוהבת או האוהב לקבל אותו עם כל השקריות שבו. הוא ימתין לה לאהבה, כי אם אהבה אינה יכולה לחכות לו – מה הטעם באהבה.
המוסיקה שמלווה את הטקסט – גם היא אינה סופר מתוחכמת. מיקיאגי חוזר למתכוני האלקטרו פופ של השמונים. תן למתכוני מכונות הקצב לעשות את העבודה. מצד שני, ללא מלודיה על פס הקול הקצבי – חבל על זמנך. מיקיאגי בעבודת אולפן ביתית יצרמנגינה, שכנראה היתה מכניסה אותו למצעדי השמונים לצד להקות synth-pop פופולריות כמו אירייז'ר או יוריתמיקס.
היום יגידו לו מן הסתם, שמוסיקה כזו כבר אינה רלוונטית. פאסה. אם מוסיקה נמדדת לפי אופנות – יש משהו בביקורת הזו. אם שופטים שיר לגופו – יש כאן להיט שייכנס לרשימות הכביש גם העכשוויות, אבל לא כזה שירעיד את אמות הסיפים של הפופ. השיר אפילו אינו מזכיר את המהפך שיצרה כאן להקה שנקראה "נוער שוליים" בסוף שנות השמונים תחילת התשעים, שמיקיאגי היה סולנה. דמות הליצן הניבטת מהקליפ אינה מייצרת נרטיב אומנותי המשדרג את התוצאה הסופית.
קליפ – צילום ועריכה: מיקיאגי
