אלון לוטרינגר 2 צילום מרגלית חרסונסקי

Ground ראיון לקראת פסטיבל הפסנתר

אלון לוטרינגר

/5

שמעתם על אלון לוטרינגר? הוא מסוג המוסיקאים שהמילה "נחבא" מתאימה להם. עכשיו כשאני מקשיב ל-Ground, אני מבין כי הבחור חייב  לצאת מהאולפן לבמה. עשיתי  עליו חיפוש באתר. שמו מופיע כמעבד, מפיק מדופלם, עבד עם טובי המוסיקאים, אבל ב-2012 אני מוצא ביקורת על "ביער של טורקיז אפור". כתבתי אז בשורה התחתונה: "אלבום מורכב, אישי מאוד, לירי, אותנטי, שסך כל חלקיו נותן תמונה של יוצר שמצליח לחטט בתוך עצמו ולתרגם את הגיגיו ותחושותיו למוסיקה אקספרסיבית שתוצאתה – פיו וליבו שווים".  אחרי האזנה ל-8 השירים של Ground, יש מקום לסים את הביקורת בדיוק במילים האלו.
לוטרינגר הוא אכן סוג של זיקית מוזיקלית. אל תשאלו על סגנון, כי מצאתי כאן כמעט כל דבר, מהרמוניות בי ג'יז, ביטלס ועד פרינס. אינדי, ארט רוק, בריאן אינו, אר-אנ-בי. כמו שהיוצר הזה הוא מולטי אינסטרומנטליסט, הוא רב-סגנוני, ועם זאת שומר על ייחוד כמעט בכל שיר.
הוא אגב, יוצא מן האולפן כדי להגיע לאולם קאופמן במתחם מוזיאון תל-אביב בפסטיבל הפסנתר הקרוב להגיש את האלבום החדש. כל האלבום באנגלית, שנשמעת מובנית על המוסיקה שלו.
The Maze היה הסינגל הראשון שראה אור מתוך האלבום. יציאת השיר לוותה בקליפ אותו ביים ויטלי פרידלנד וצולם במבוכי התחנה המרכזית החדשה בת"א. "נכנסתי למבוך/ למצוא לאן נעלמה התאווה/ ובמבוך ההוא מצאתי אותך/ לכודה אבל לא לבד/ באותו לילה מעורפל/ כנראה שמטתי או זרקתי את המפתח/  כך זה אני/ אבל בשבילך אני אמצא דרך". שיר ספוג אווירה, עוצמה פנימית המתורגמת לקול תחושתי יפהפה. מספר את הסיפור בקול גבוה דואב ומתכוון המגיע עד פלצט, בין בואי לג'ורג' מייקל. ריגושים.

אגב דיוויד בואי: בין השירים החדשים תמצאו את Song For David Bowie. שיר פסנתר עצוב. קול צרדרד. רגש שיוצא מנפש מתגעגעת. מנגינה לוקחת בשבי. לוטרינגר מודה שיר לדיוויד ג'ונס שעזר לו לאהוב את העולם הזה, נתן לו להרגיש לא לבד.
A song for David Jones/ Who helped me love this world/ Strengthening the bold in me/ He handed a key/ To capture and to mold/ What I" "can't control/ Brightening the cold in me/ Letting it be.
ב – Alone in The Room הקצבי שפותח את האלבום, שר לוטרינגר בפלצט בקצב שמחזיר לשיר הדאנס של הבי ג'יז בסוונטיז. מוסיקלית זה עולם אחר. שיר פסיכולוגיסטי אירוני שמדבר על תלות ביחסים:  "בזמן האחרון/ הכאב היה כה מתוק/ כמו עוקץ של דבורה/ אבל כשאני לבד בחדר/ תגידי לי מה לעשות/ תגיד לי מה לעשות עם עצמי".
חוזרים אל צלילי הפסנתר ב-Arrow & Bow, "חץ וקשת" – שירה ריגשית, הזדהות עם דמותו של ילד, שעבר ילדות קשה בצורה לא מודעת. עכשיו מציע לו הדובר המזדהה להניח את הנשק. עוד שיר של מלודיה והרמוניה מופלאות. יופיו הלא ידוע.
אישי יותר, נוגה יותר ב – Gone בעיבוד לכלי מיתר, קול נמוך, הרמוניה שמימית – על תחשוה של איבוד דרך ורצון לחזור הביתה. הביטלס באוויר.
"
כשאני עומד כאן בגשם/ אני כל כך מנוכר/ מתחשק לתפוס את הרכבת הבאה חזרה הביתה/ זה כאילו הרגליים שלי קשורות בשרשראות/ אבל אני כבר לא מתבייש/ כל הכאב העתיק הזה ייעלם בקרוב/ הכאב הישן הזה ייעלם".
התחושה היא שלוטרינגר יוצר ורסטילי הנשמע כאילו הושפע מכל הדברים הטובים שקרו במוסיקה הזו על כל גווניה. זה נשמע גם Sweeter New Potion, בלדה דרמטית על חווית חלום ביזארית המתחילה ב"בלעתי שיקוי חדש ומתוק", גם בסול-פאנקי של Your Touch על הרצון לחוש את האהבה לעומק. All In,  שיר שעוסק בהוויה עמוסת פחדים ותסכול,  הוא עוד יהלום  פופ באלבום, מנגינה שמזכירה לך את טובי להקות הפופ הבריטיות, מנגינה אולטימטיבית, שירה אמוציונאלית שמעובה בשכבות קול, בהרמוניות  נפלאות.
שאחזור על השורה האחרונה בביקורת על  "ביער של טורקיז אפור"? אחזוור ואוסיף סופרלטיב: אלון לוטרינגר יצר במסע המוזיקלי של Ground את אחד האלבומים הישראלים הטוביים בשפה האנגלית – אם לא הטוב ביותר. 

  על ביער של של טורקיז אפור

שירים: All In, Alone In The Room, Arrow & Bow, Gone, Song For David Bowie, Sweeter New Potion, The Maze, Your Touch

בפסטיבל הפסנתר: אלון לוטרינגר שירה, בס, פסנתר וגיטרה ■ עוזי "רמירז" פיינרמן גיטרות ■ עומר שונברגר גיטרות ■ דני עבר הדני קלידים ■ יובל גרעין תופים וכלי הקשה

צילומים מרגלית חרסונסקי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן