בניגוד לכל הסיכויים – מופרעות נפשית, מכור להרואין, אבל גם על רקע של נקודת אור גדולה בחייו כאבא טרי לבת, הצליח קורט קוביין לא רק לשמר את הצליל האותנטי של נירוונה, אלא ליצור תקליט מתוחכם יותר מ"נוורמיינד".
קוביין לקח את ההצלחה המסחרית לזווית האירונית שלו: "חרדות גיל העשרה השתלמו/ עכשיו אני משועמם וזקן". משפט מצחיק ומענין, והטונים המעוצבנים-קשיחים הופכים אותו להכי אותנטי.
ב"תינוק ללא ריח", אנחנו כבר במחלקה הסגורה שלו, כשהוא צורח "כמו הרבה תינוקות שמריחים כחמאה/ הריח שלו לא דומה לאחרים". לא הכי ירדתי לסוף הרעיון של השיר, אם כי זה נשמע כשיר לכבוד הולדת בתו ומה שמשתמע מהבלגן התקשורתי – "הבטחתי לא למכור את סודות ריחך".
ב"קופסה דמויית לב" (השפעה ביטלסית במנגינה), מופיעה שורה מוזרה כ: "הלוואי ויכולתי לאכול את סרטנך כשתהפכי שחורה". כאן נוצר מתח יפהפה בין הקטע המלודי לקצב המכוסח בהבעת התסביך אדיפלי: "השליכי את חבל הטבור שאוכל לטפס חזרה פנימה".
"אנוס אותי" עם שורה מגעילה כמו "אנשק את פצעך הפתוח" – הוא שיר רגוע בפתיחתו, שמזכיר את הסגנון של "מריח מרוח נעורים" מנוורמיינד במיוחד ה'ריף' של הגיטרה על הפתיחה.
"מאוד קוף", מחזיר לצליל של אלבומם הראשון BLEACH. כריס נובוסליק בבס ודייב גרול בתופים נותנים רקע מטאלי דחוס לשתי דקות שמתחילות במילים: "אני קבור עד צווארי בתוך שקרים סותרים". ובאירוניה: "אם מתישהו תזדקקי למשהו, אל תהססי/ לפנות תחילה למישהו אחר."
יש עוד כמה קטעים טובים דווקא מהפחות מכוסחים כמו זה שמסיים – "כל ההתנצלויות", מלודיה וצליל צ'לו, בסגנון REM. קוביין מבטא משהו מהאישיות המסובכת והלא יציבה של הבנאדם: "מה עוד אני יכול להגיד/ כל ההתנצלויות… הלוואי והייתי כמוך/ שמשועשעת בקלות…הכל באשמתי/ ואני לוקח את זה על עצמי".
רוב האלבום – חדירה לקרביים של נפש אובססיבית, כאובה, הרוסה. באחד השירים היותר קליטים שלו שר קוביין – "אני חושב שאני מטומטם". מישהו רוצה להתווכח איתו?
חצאי רעיונות, אובססיות מעורפלות, אמירות מוטרפות, אבל יש לו תכונה אדירה אחת: פיו וליבו שווים, והצליל הוא בדיקה פסיכיאטרית של הפציינט המזמר, שיחד עם המפיק סטיב אלביני מצא את שביל הזהב בין שני האלבומים הקודמים של נירוונה ונשאר נירוונה עם הפידבקים, החריקות, הנאקות והכיסוחים, אמיתי בטון ובצליל. זוהי נירוונה בין אם אתה אוהב או מתעב, זו שממשיכה להריח מריחה מאותה רוח נעורים רעננה אחרי כל השנים.
