"אנומליית רוק קלאסי", "אניגמת רטרו" כינה אותם מבקר רוק אנגלי, ואחרי שהציב סימן שאלה על כוונתו, הבנו שהוא הביע דווקא את אהבתו. ההוקינס ברדרס, דן וג'סטין, מובילי "דה דרקנס", חוזרים עם אלבום הרד רוק רביעי טוב אחרי Hot Cakes של 2012.
רוחות רוק אותנטי פורצות כבר מהפתיח – Barbarian. האם זה עוצמת זרועותיה של הגברת החדשה ליד מערכת התופים – אמילי דונלנד דיוויס, שהחליפה את אד גראהם, שפרש ב"נסיבות מסתוריות" לפי עיתונות הרוק? אמילי הביאה עמה המלצות חמות (בונו, בריאן פרי, טריקי) מצד שני, אין תחליף לחוסן קולו של ג'סטין הוקינס שמחזיר את הרוק למקום, בו רבים אחרים מעדו?
אוהבי hard rock (לא סתם כתבתי את הצירוף באנגלית) – מוזמנים לנסות. אוריינטציה מובהקת של רוק שנות השבעים-שמונים. יש כאן קול פלסט מרעיד אדמות (ג'סטין הוקינס) יש כאן השפעות מטאל איי.סי/די.סי, המנוני אצטדיונים סוחפים, נגיעות לד זפלין ורולינג סטונס.
- Barbarian
2. Open Fire
3. Last of Our Kind
4.Roaring Waters
5. Wheels of the Machine
6. Mighty Wings
7. Mudslide
8. Sarah O’Sarah
9. Hammer & Tongs
10. Conquerors
וידיאו: Barbarian