זהו כבר הפרק השני של גבריאל אפלין אחרי אלבומה הקודם, הראשון שלה English Rain. סינגר-סונגרייטר בריטית מצוינת בת 25, ששרה שירים דרמטיים, שכמו באלבומה הקודם, עוסקים בעיקר ביחסי בינו ובינה שלא החזיקו מעמד, שמובילים לתחושה של בדידות. היא מתרגמת את התחושה לגוונים מרוק ועד פולק. מלודיסטית נפלאה. “When the devil’s waiting/ down by the river calling out/ I wanna be the one to light up the dark in you”
"רוצה להאיר את החושך בך", כך שרה אלפין בשיר הרוק  הקצבי Light Up The Dark, הפותח את הדיסק, שיר עטוף אווירה סהרורית. מזכירה את סגנון הטיפול של פלורנס והמאשין בבלדות. גם Skeleton בליווי נגינת פסנתר קצבית מעיד על העוצמות הקוליות של הזמרת  המצוינת הזו.
Light Up The Dark הוא אלבום יותר עוצמתי מהקודם שלה. ב- Sweet Nothing, היא שרה בהתכוונות משכנעת: “You think you understand me/ but I don’t even understand me at all/ I feel alone”
רוק: Slip Away הוא בלדה נהדרת  שאפלין שרה ממקום מאוד אישי – על יאוש ממערכת יחסים. Anybody Out There, על הצורך הדחוף לעזרה נפשית – הוא שיר רוק טעון בהפקה עוצמתית ש"חשה" אותה. Heavy Heart הוא בלוז של מי שיודעת לכתוב את השירים המדויקים להלך נפשה.
פולק? תלחצו 9 בשלט, השיר Hurt. כאן היא גם מורידה מטענים דרמטיים, ומצליחה  להביע תחושות באיפוק משכנע.
אחד מאלבומי הרוק הנשיים המעולים ששמעתי לאחרונה. מהאזנה להאזנה אני משתכנע יותר שגבריאל אפלין היא מזמרות הרוק הגדולות של העשור הזה.
וידיאו: Sweet Nothing