יש עוד פסטיבל ערד? פעם בחודש יולי הדרמנו לערד לפסטיבל המוסיקה של ישראל. מאז האסון הנורא בפסטיבל – האירוע דעך. מדי שנה קיימים גישושים להחיותו (*) השנה הוא יערך בין ה-22 ל-25 באוגוסט. כל המופעים – חינם אין כסף לקהל, למעט מופע הזריחה המסורתי של דויד ברוזה במצדה.
מופעים מרכזיים:
22.8, יום שני, בשעה 20:00, אתניקס, באצטדיון
23.8, יום שלישי, בשעה 20:00, ריקי גל, בקריית האומנים
24.8, יום רביעי, בשעה 20:00, להקת אטרף האיחוד ולהקת השמחות (שני מופעים בערב אחד), בקריית האומנים
25.8, יום חמישי, בשעה 20:00, אריאל זילבר, בקריית האמנים
25.8, יום חמישי, בשעה 22:30 מחווה לשושנה דמארי וליפה ירקוני, ברובע האומנים
25.8, מופע זריחה (אור ליום שישי 26.8) דויד ברוזה במצדה
משתתפים נוספים: דניאל סלומון ודנה עדיני, איתן מסורי, האחים אסנר, חני ליבנה, רונית אופיר, אלונה טוראל, דפנה ערמוני, מיכה ביטון, עמיר לב.
*** 18 ביולי 1995 הייתה אמורה להיערך הופעת הפרידה של להקת משינה באזור התעשייה של ערד. הביקוש להופעה היה רב מאוד. זמן רב לפני שמשינה עלתה כבר המתינו אלפי בני נוער ליד שער הכניסה למתחם. בהוראת המארגנים לא נפתחו שערים נוספים ונוצר דוחק רב בכניסה. בזמן הופעת החימום של להקת טיפקס – חלק מהשער התמוטט מלחץ הקהל, וקרס על הצעירים שעמדו על ידו. קריסת השער גרמה למותם של שני צעירים: איטן פלד וחן יצחק. צעירה נוספת, נעמה אלקריב, נפצעה אנושות ומתה בבית החולים כעבור מספר ימים. ההופעה של טיפקס נעצרה ולהקת משינה לא הופיעה באותו ערב. מארגני הפסטיבל ניסו להמשיך כרגיל בסדרת המופעים ולהתעלם מן האסון, אך האמנים המשתתפים ובראשם שלמה ארצי ועפרה חזה הודיעו, כי הם מסרבים להופיע לנוכח האסון. המשך הפסטיבל בוטל. האירוע חולל תדהמה ורעש רב בישראל בימים ובחודשים שלאחריו. הוקמה ועדת חקירה.
בעקבות האירוע התפטר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה. לאור ממצאי החקירה, נמתחה ביקורת ציבורית על מארגני הפסטיבל שכשלו בארגון הלוגיסטי ובאבטחתו, והואשמו בחמדנות וברשלנות. לאחר כשש שנים וחצי הורשעו בבית משפט השלום באשדוד חמישה מהאחראים על הפסטיבל ונשלחו לתקופות מאסר שונות של עד לשנה. שנים שלאחר האסון סבל הפסטיבל מהפסדים כספיים עקב מספר משתתפים נמוך. בני הנוער הדירו את רגליהם מהפסטיבל, והוא הפך לאירוע מצומצם, ולא חזר למעשה למתכונתו הקודמת – הפנינג מוסיקה ישראלית מרכזי המושך אליו צעירים כמבוגרים מרחבי הארץ. האסון הגיע מהרוק. הילדים שנמחצו למוות לא הגיעו לשיר נעמי שמר. אבל גם מי ששר באחת החצרות בערד או בקרית האמנים נעמי שמר לא חזר עוד לערד.
מאז מנסים להחיות גוף מת. לבנות משהו על חורבות המוניטין שלו. היו ניסיונות כמו "ווליום ערד 2009", אבל בפועל הוא לא חזר מעולם למה שהיה – חגיגת ענק של מוסיקה ישראלית על סגנונותיה וגווניה שאיחדה מעריצים של משינה וקהל שבא לשיר נעמי שמר ונחום היימן. כל ניסיון להכתיר אירוע מוסיקלי שנערך בקיץ בערד – כפסטיבל ערד נשמע מגוחך עד פתטי.
וידיאו: מופע זריחה במצדה
