עוד לא התרגלנו לשמוע ג'אז בשיא הקיץ בארבעים מעלות. גם השנה לא יהיו הנחות. נדמה לי שגם מבחינת הכיס – אין בשורות. הטיסות, המלון, גם הכרטיסים שמחיריהם מתחילים ב-349 שקלים. תתחילו להזיע. ההתלבטות לא קלה. אוהבי ג'אז בדם כנראה לא יתלבטו, אבל הם לבטח ששים לדעת על מה הם יוציאו את כספם בין ה-25 ל-27 באוגוסט.
כרגיל, המוסיקה היא סיבה – מדוע בכל זאת להגיע. אלי דג'יברי, המנהל האומנותי יצר תמהיל של איזונים בין ג'אז למוסיקת עולם, בין ותיקים לצעירים, בין אנונימיים למפורסמים, שאמור להביא הקהל לפסטיבל.
אותו מנהל אומנותי (דג'יברי) יופיע במה שנראה ההיילייט של הפסטיבל – שלשייה עם הענקים אל פוסטר (תופים) ורון קרטר (בס) מפגש דורות של תלמיד ומורים, תמצית ייחודית של ג'אז במיטבו.
עוד שלישיה: הטריו של המתופף הניו-יורקי ארי הוניג (Ari Hoenig). הוניג מוכר לנגני ג'אז ישראלים כמו גלעד הקסלמן, שי מאסטרו, עדן לדין, שניגנו איתו. הוניג בן 46 בולט באלבומיו (Time Travels – אלבום בכורה או The Life Of A Day) בחקר את האפשרויות המלודיות של מערכת התופים. ינגנו בשלישיה שלו ניתאי הרשקוביץ' – פסנתר, אור ברקת – קונטרבס.
בין ענקי הג'אז שיגיעו לפסטיבל – הסקסופוניסט (אלט, סופרן) קני גארט, שניגן בפסטיבל ב-2012. גארט יופיע בחמישייה הכוללת תופים וכלי הקשה (שני נגנים) פסנתר ובס. כתבתי עליו לפני 7 שנים: "קני גארט קווינטט הוא קודם ריתם סקשן נפלא, עוד לפני שמגיעים לכוכב הערב. נראה כאילו אינך יכול לנגן ליד גארט בלי שיש לך את תחושת הגרוב שלו. מהקטע הראשון –פוסט בופ עוצמתי, סווינגי"
אם הייתי צריך להחליט למי אני רוכש כרטיס בפסטיבל, לא הייתי מדלג על החצוצרן האיטלקי אנריקו ראבה, שיגיע עם שישיה. ראבה בן ה-79 שניגן בפסטביל ג'אז תל-אביב בדצמבר 2016, הוא לטעמי מגדולי החצוצרנים בג'אז לדורותיו ולא רק בסצנה האירופאית, לא רק משום שהוא מנגן נפלא, אלא גם משום שהוא יצירתי ומתחדש. הוא יגיש תערובת של מסורתי וחדש עם נגיעות באלקטרוניקה ורוק בנגינתו המלוטשת והמאוד מדויקת של הגיטריסט פרנצ'סקו דיודאטי. Francesco Diodati, מהעילויים החדשים בג'אז האיטלקי. המטרה של ראבה ברורה: להתקדם, להיפתח לתת למוסיקה שלו מגע עכשווי למזג את החשמלי עם האקוסטי בדרך של ניגודים משלימים. את נגינת החצוצרה של ראבה לא פשוט לקטלג. טון החצוצרה שלו מספר את רוב הסיפור, התפיסה ההרמונית המשובחת שלו. הוא מנגן ג'אז חם מאוד, מאופק-לירי. פרט לכך, ראבה הוא ארכיטקט של מבנים ג'אזיים לא שגרתיים, שינויי קצב, אינטרקציה מופלאה בינו ובין הנגנים שמובילה לג'אז יצירתי עשיר, מנוגן מבריק.
בין הפחות מוכרים שיגיעו לאילת, וככל הנראה יהיה כדאי להכיר ולהאזין – הגיטריסט הצרפתי רישאר מנטי (Richard Manetti) שיצדיע עם שלישייתו למוזיקאי הג'יפסי-ג'אז ג'אנגו ריינהארדט.
הסקסופוניסט הניו-יורקי דוני מקאסלין (Donny McCaslin) שניגן בהקלטות אלבומו האחרון של דיוויד בואי 'Blackstar' , יציג שלישיה מקורית הכוללת את ריין דייל – שירה וזך דנזיגר בתופים.
עוד אחד שספק אם נתקלתם בשמו: מרקיז היל Marquis Hill והאנסמבל האפרו-אמריקאי שלו 'The Blacktet'. עם חמישה אלבומים מאחוריו, היל מייצג את מסורות הג'אז של שיקגו, ובד בבד – פורץ דרך, בפירוק המחיצות המפרידות בין ז'אנרים מוסיקליים. ג'אז עכשווי וקלאסי, היפ הופ, R & B, ניאו-סול – הם כולם מרכיבים חיוניים במורשת היצירתית האפרו-אמריקאית העמוקה שהוא חלק ממנה. "הכל בא מאותו עץ", הוא אומר. "הם פשוט פרחו מענפים שונים".
המחלקה הישראלית: "לא סטנדרטים" עם אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, רונה קינן, יוני רכטר ושלומי שבן לרגל אלבום אוסף חדש מבית "הצוללת הצהובה" המציג ביצועים ממיטב שיתופי הפעולה עם מוזיקאים מהארץ ובינלאומיים בשנים האחרונות.
הבסיסט אבישי כהן יציג את אלבומו החדש Arvoles עם הטריו הכולל את את הפסנתרן אלצ'ין שירינוב והמתופף נועם דוד. אורחים: שם טוב לוי – חליל, אבי ליבוביץ' – טרומבון.
Piano Knights – הפקת מקור עם יונתן אבישי, עומרי מור, עומר קליין ותום אורן – מפגש פסגה בהפקת מקור של הפסטיבל בין ארבעת הפסנתרנים, מהמובילים בג'אז הישראלי. הם ינגנו סולו, דואו – פסנתר מול פסנתר, ושיאו של הערב – נגינה בשמונה ידיים.
מוסיקת עולם: דייגו אל סיגלה הספרדי זמר הפלמנקו. שמעתי אותו לאחרונה בפסטיבל מדיטרנה באשדוד ב-2014. השיער השחור הארוך, התכשיטים על האצבעות. בעל להט טבעי ופראיות. מזג וחזות צועניים חמים, קול גבוה מסתלסל, תשוקתי, דרמטי שמגיע ממקומות הכי עמוקים.
אמאדו ומריאם Amadou & Mariam זוג העיוורים ממאלי. שמעתי אותם כאן ב-2009. לא אפרו נקי. הדיאלקט, השפה מגיעים מאפריקה המערבית, אבל הגרוב מערבי. אמאדו ומרים מריצים בעולם בזכות הגרוב, לא הסטריאוטיפים של המוסיקה האפריקנית. זו גם הסיבה שהם חיממו את קולדפליי.
הזמרת הספרדית בויקה Buika תופיע באילת בהרכב שכולו נשי. מי שלא שמע את קונצ'ה בויקה שרה על אהבה, לא שמע זמרת שרה על אהבה. זו תהיה הפעם השלשית שלה בישראל. בויקה מעולם לא הגדירה לעצמה נתיב סגנוני אחיד. היא סומכת יותר על העוצמות הקוליות-פנימיות שלה. היא סגנון בפני עצמו, אם זה במקצב האפרו-לטיני, הקאריבי, בפלמנקו,
וידיאו: Kenny Garrett Quintet – Chasing The Wind
