סקוט ינו מ- Allmusic כינה את ארול גארנר, הפסנתרן והמלחין האגדי , "אחד המיוחדים מבין כל הפסנתרנים" ו"ווירטואוז מבריק".
Nightconcert מציג את גארנר בשיא גאונותו, קונצרט שהוקלט בנובמבר 1964 ב-Royal Concertgebouw באמסטרדם בפני קהל של 2000 אנשים נלהבים בכל הגילאים.
הרפרטואר באלבום שואב מתוך ספר השירים האמריקני הגדול עם תוספת יפה של קטעים מקוריים. יש כאן שלוש קלאסיקות של קול פורטר: Easy to Love "קל לאהוב", Night and Day "לילה ויום" ו- What Is This Thing Called Love "מה זה הדבר הזה שנקרא אהבה", שני אבני חן מאת רודג'רס והארט: My Funny Valentine ו-Where or When. הגרשווינים מיוצגים על ידי S Wonderful; אירווינג ברלין – Cheek to Cheek; והרולד ארלן – Over the Rainbow.
יליד פיטסבורג 1921 – היה פופולארי גם בקרב מי שהיו אדישים לג'אז, מעולם לא השתייך לאסכולה מסוימת. את סגנון נגינתו קל מאוד לזהות.
מדהים: גארנר לא ידע לקרוא תו אחד של מוסיקה כתובה. הוא לימד עצמו לנגן, למעשה, ניגן לחלוטין לפי האוזן. הוא שלט בכל הטכניקות של הנגינה בפסנתר, מאלתר שניחן בדימיון פורה מאוד, בעל חוש הומור. הצלילים שהפיק מרתקים מבחינה הרמונית וקצבית. ידו השמאלית מנגנת חזק כל כך באופן שלא היה אופייני לפסנתרנים אחרים. ידו השמאלית מחוללת סווניג בתנופעה עזה, ומה שהרשים במיוחד – ההשהייה הקלילה ביותר של יד ימין מעל יד שמאל, מה שכונה "טפיפת גארנר". הנגינה שלו מבטאת שמחה, והוא מצליח להישאר רהוט טכנית ומנגן עיבודים אקסטרווגנדיים לסטנדרטים פופולריים.
**** גארנר עבר לניו-יורק ב-1944 והחליף את ארט טאטום ניגן בשלישייה של נגן הקונטרבס, סלאם סטיוארט. הקלטותיו הראשונות היו "נגן פסנתר, נגן" (Play Piano Play) ו"לורה", וב-1950 נחשף בגדול עם הלחנת Misty, שנכתב בזמן טיסה סין סן פרנסיסקו לדנבר. "קונצרט על החוף" (Concert By The Sea) זיכה אותו בתקליט זהב ב-1958. גארנר הפך אטרקציה בקונצרטים שערך ברחבי העולם. הוא נהג להגביה את כסא הפסנתרן (לעיתים באמצעות ספר טלפונים) ולתת הצגת נגינה בהנאה ובחיוכים שובבניים. הוא מת בלוס אנג'לס בשנת 1977.
ארול גארנר – 1963-4