ניכנס אל נבכי נפשו של אביתר בנאי. הוא שר את שהוא חש. מצב רוח חורפי מאוד. עננים שחורים. מחר יותר מסוכן מאתמול. טון קודר. נוגה ומפוקח. "הכי מבהיל שממשיכים רגיל", הוא שר, משפט שאפשר לפרשן בקונטקסט של אמירה פוליטית. אבל אביתר
כמו אבישי כהן, כמו Third World Love, דניאל זמיר הוא ממבשרי הג'אז המקורי היוצא מציון. אחרי ששמעתי 11 קטעים, אני יכול לדבר על אתנו-ג'אז ישראלי כסגנון. נגן הסקסופון סופרן, חסיד הרבי מלובביץ', הוא יוצר וורסטילי שמחבר ג'אז חופשי עם מסורת
הדואט יצא כבר באלבום "געגוע לכאן" ב-2010, אלבומו השמיני של דניאל זמיר. כאן זו הקלטה מהופעות מהופעות משותפות ב"זאפה" ב-2014. המפגש עם בנאי התרחש לא רק משום שמהות חייהם נושקת (שניהם חוזרים בתשובה) אלא גם מאינטראקציה אומנותית. השיר נוגע במהפכי
לא פשוט לשיר "אני אוהב אותך" בעברית, וזה מה שיצא לאביתר בנאי באמפי שוני קרא עוד
ביקוש למופעים בפסטיבל הפסנתר מארח: לכל מי שרצה לראות את אהוד בנאי ,ואת אביב גפן מארח את אביתר בנאי בפסטיבל הפסנתר, והתאכזב לשמוע כי הכרטיסים אזלו, הנה בשורה: הביקוש גדל ועימו ההיצע. הפסטיבל הוסיף להם ולקהל מופעים. אהוד בנאי יתן
"עד שנפגשנו אני ואת/ הייתי צריך את הכאב כדי להגיע, להתקרב" (”אורייתא") אביתר בנאי מגיע ממקומות של הארה מחודשת, של לילה יאיר כיום (חלק מפסוק מתהילים) של ניסיון למצוא את האור מתוך החשכה. הטון שנשמע כבר מהשיר הפותח "אבא" הוא טון
