אבי אוחיון

אייל גולן לא כותב את שיריו, אבל הוא יודע מה לדרוש  ממי שכותב לו אותם. גם השיר הזה מותאם ככפפה למידותיו. תנאי ראשון: תן לרגש לרוץ לפניך, והשיר הזה ממש מתחנן שזה יקרה. סוג של שיר ערש. אבא הזמר חוזר

הדביקו למתחרה מה"הכוכב הבא" טקסט מבולבל, שהוא, ככל הנראה, לא מבין מאין נפל עליו. מה הקשר בין "להחזיק הכל בבטן" ובין ה"שקרים בעיר הזאת? האם הוא מזדהה/ מתחבר עם משפט כמו – "אני לבד מחפש נחמה בבעיות של אחרים". מה

פרט לכך, שהוא זקוק לה דחוף, הוא חייב את הקפה על הבוקר. מה דה פאקינג הקשר? ליאור נרקיס את משה פרץ מוכנים להוציא את הקפה מהשיר? כל השאר – אין בעיה. יתנו לה את הלב אפילו בחינם, ישירו לה את

הציץ ונפגע? לאבי אוחיון יש קילומטרז'ים של שירים ולהיטים שכתב לאחרים על מסלול המיינסטרים הישראלי העכשווי הנגיש והמבוקש. ממרום המפעל שלו, הסונגרייטר נכנס ברגל זהירה לתפקיד הסינגר, יורד לשיר הכי פשוט ואקוסטי שיר אהבה המספר על מהפך חיים. בשיר אהבה

משה פרץ, יש מצב שתסביר מה הן "דמעות שאיבדו את הערך?"  כאלה שמאמתות סיטואציה של "זה נגמר בדמעות", ועכשיו כבר לא יעזור שאמשיך ליילל . נשאיר את הפתרון ליוצרי השיר. הבעיה של פרץ אינה במשפט כזה או אחר, אלא בהיצמדות

בואו נלמד לכתוב פזמון פשוט. הקלות הנסבלת יכולה לשמש דוגמא. החריזה, המנגינה, הקצב. מחברי השיר הלכו על "תרגיל" ללא חתירה למורכבות ורב משמעיות. שמעון בוסקילה התביית בהתלהבות. אהבה לעולם אינה שלמות. הפער בין החלום למציאות, אבל בלי טרגדיות. לפעמים אוהב

מסוג השירים שלוקח רגשן כמוני בשבי ללא תנאים, גם אם הוא מושר על ידי זמר (זכר) מפיה של אוהבת (נקבה). מבחינה זו ה"כל יום למות איתך" בטון הדואב-מתגעגע של יונתן אברהם נשמע כאילו הוא אכן חי ומת איתה בכל רמ"ח

לא. הלב של אליעד לא נשבר אפילו לא כמו "צלחת ביוון" (מטפורה אווילית). גם ליבו של כותב שורות אלה נשאר קר. מגמת החנופה המיינסטרימית שלו אינה מובילה לסיפור אמת אותנטי. אל תאמינו ל"שוב התחלתי לפרוט הבוזוקי", כאילו בימי האהבה הוא

מירי מסיקה ואבי אוחיון מובילים שיר מכוון ריגוש רומנטי. עברי לידר גויס להעצים באוריינטציה של חזקים שני לבבות מאחד. המילה "היי" שפותחת את הדואט נשמעת מודבקת ומנותקת ויוצרת פיחות אמינות. ההמשך  אינו מעלה את מפלס מד האותנטיות. ההתרפקות על זכרונות

מוש בן ארי שר מפיה של מאוהבת מתוסכלת, כאילו לוקח על עצמו את מצוקתה. גברים בוכים שרים נשים בוכות? – עובדה.  בן ארי התדפק אף הוא על דלתו של אבי אוחיון, יצרן שירי לבבות שבורים. מבקש/ת שיקבל אותה לאט, מקוננת

אין כמו שירת הרגש המדוכדכת של הראל סקעת. תן לו שיר עצוב על יחסים, והוא יהפוך אותם למלודרמה שפורטת על מיתרי הנפש הנכונים בלי לעלות על גדותיו. כוח עזר למשימה – אבי אוחיון, להיטן צמרת, חייט להיטים מיומן, שרבים מזמרינו

מי ששאל מה גרם ללירון לב להתנדב לפרוש מהאקס פקטור עוד לפני הכרעת השופטים, יוכל לקבל תשובה מהשיר הזה. די להקשוב למילים ולמנגינה. הן רחוקות מלהיות מודל אירווויזיוני. לא רק השיר מן הסתם יבהיר, שהסיבה אינה רק בת הזוג ההריונית

מה עיכב את השיר הזה שנים כדי שיצא מהמגירה? הוא חיכה לדואט עם נופר סלמאן? לא ברור. זה מסוג השירים שזמרים ממהרים לרוץ איתם כדי לשיר בראש חוצות ולספור צפיות ולייקים. משרבטים געגועים לאהבה ישנה ושואלים כל שאלה אפשרית –

נסרין קדרי מסלסלת את מסחטת הרגש הזו על "כשהלבד מתגעגע" (האנשה מוזרה) על רעידות מקור "לבד בחדר", לחלום "בלי לישון" (כמה מיותר) על אושר.זו אינה  רק מסחטת רגש אלא שימוש במילים או ניסוחים  מעוקרים הבאים להסתיר את הבלוף של הסיפור

קובי פרץ מאנפף שיר שמח לכל העולם. מה רוצה להגיד? אני אשמח את כולם – אלה ששמחים גם במקומות הקשים (ומה עם העצובים במקומות הקשים?), למתפללים גם כשהם לא במקומות הקשים, לילדים שמזכירים מה אבד עם השנים (תמימות?) לאימהות הדואגות,

אולי ינגב  לה את הדמעות במקום לנשק – "עד שזה נגמר". אני מבין את המשרבטים שמתרפקים איתו על האהבה – שלמה ארצי כבר ניגב את הדמעות. למען המקוריות – ינשק לה אותן. בניה ברבי זורם יפה על נהר הדמעות. יש

למי שצופה ב – Yes יוכל לחבר את השיר ל"מנגן ושר", סדרה בכיכובו של בר צברי, ששר אותו. למי שלא צופה, הרי הסיפור:  גילי חדד, מוסיקאי צעיר ומוכשר מראש העין, אותו מגלם צברי, שהחלום הגדול שלו הוא להוציא שיר לרדיו.

משרבטי המילים סיפקו לשמעון בוסקילה עוד קישקוש מחורז ומופרך מפיו של גבר, שלא סגור על מה הוא רוצה ממנה. שתדבר, שתזייף, שתחייך. סולח לה (על מה?) רוצה לראות את גנה הפורח, להשתולל, להתרסק.  גם אלוהים, ברוך השם, נמצא בשיר, וב"תזמורת"

המלנכוליות של יובל דיין היא סגנון. הטון, הצבע הקולי האפרורי אפילו מייצרים איזשהי אווירה בשירים. כל הנ"ל מתלבשים ככפפה על שיר געגועים לאהוב. ה"אנחנו" שידענו ימים מופלאים,  התחושה שהם הרגישו, ה"אני" שמתמקד עכשיו בעצמו. נזהרת מ"מילים גדולות". כלומר? לא תדבר

רצתה שיהיה "יותר", לפי הבית האחרון – אם היה הופך "האביר" שלה היה מספק את ה"יותר" (ממה?) .  מבחינתו – ה"יותר" – ככל הנראה שירים  ש"מתקנים אהבות" (דימוי יפה). אביר כנראה לא יהיה, אבל  דודו אהרון יאולי יתקן אהבות  בלילות

הלב הכואב על הדף החשוף. לילות שבורים. דמעות בעיניים. אז רגע, הוא סולח, עוזב? לב אוהב מי יבין. מהשמחות הגדולות בשירים, משה פרץ עובר למשבר הנפש  של גבר בוכה בלילה. האיזון הזה הוא לחם חוקו של הז'אנר. רוקדים בחתונה, ואז

תחפושת מזרחית או סוף סוף חושף את האמת על שורשיו? אברהם טל בלי איפור? נטו הוא? רגע, רגע. בואו לא נחפור. בואו נשמח איתו. אני מציץ בכותרות החדשות. לא הכי בא לצהול.  קורונה, מאומתים, מתים. מצד שני בתוך עמי אני

כאילו דרמה בפתיחה. שלוש בלילה. היא לבד. סלסול אפלולי טעון כאב. מבטיחה שזה לא סוף הסיפור. חשבתי לתומי: עדן בן זקן משנה כיוון. האם זו בלדה שמספרת משהו עליה. אחרי הכל שמה מופיע בקרדיטים ככותבת שותפה למילים. פתאום נכנס קול

איך, איך המלכה של העולם, המליאנית, בעלת  אלף חברות, שטסה מחלקת עסקים – איך  אין לה "וי כחול".  רגע, מה זה "וי כחול"? נו באמת, איך נבצר ממני המידע הזה? אז ככה: אנשים מפורסמים, מותגים מוכרים וחברות ענק בדר"כ סובלות

יש טקסטים שלא הייתי מעז להוציא. יש שהייתי מתבייש להוציא. על לא מעט שירים סתמיים מכסים שמות של כוכבים כמו עלי תאנה.  מה מהות הזיווג שלומי שבת – מרינה מקסימיליאן? טובים השנים כאסטרטגיית שיווק? מזמינים שיר אצל מועצת חכמי המיינסטרים,

יאללה, שיגיד לה "לא" ונסגור ענין. עדן מאיר פותח במזרחית היתולית כדי להציף את הרשת. בחר לא לבכות על מי שמשקרת לו אלא לחייך  כל הדרך אל המיליון צפיות, רגילות או קנויות. אבי אוחיון מבית המסחר לשיר פופ מזרחיים עכשוויים