אוהד ריין

גפן אישר

אוהד ריין עוזב את דה וויס לא בגלל שהוא לא שר שיר על אמא. ריין ביקש לפרוש, אחרי שהרגיש, שמיצה את עצמו. אביב גפן, האב התומך והמעודד הראשי, קיבל את בקשתו ושחרר את בן החסות. בתוכנית יגידו שזוהי הצבעת הקהל. יגידו.

שרית נגד אביב

"אנפלאגד" היא מילת הקסם בניסיון לגוון את התוכנית, שמסרבת להסתיים. המנחה מיכאל אלוני התרגש מהכלים האתניים, כאילו התוכנית נערכת בשבדיה ולא במדינה ים תיכונית. שרית הגדירה – "ערב מוסיקלי, אינטימי וחם". את ה"אינטימי וחם" היא החליפה בכעס מופגן, כאשר היא

המנטורים Out!

השלב שאמור להיות מהמותחים והדרמטיים בתחרות – עובר בעצלתיים, שלא לומר מעייף. הסיבה: ההכרעה עוברת לקהל. המנטורים חדלים לקבוע. הכל כמעט דבש. משתפכים כאילו קיבלו הוראה מלמעלה. מפסיקים כמעט לחלוטין בביקורת. בעיקר – מפרגנים. כמעט הכל נפלא. אפילו מאביב גפן

תמר עמר – בדרך לניצחון

בואו נכריז פעם שנייה: והזוכה בדה-וויס השנה היא תמר עמר בת שש עשרה וחצי. נכון: לא הייתה בתולדות תחרויות הריאליטי מוסיקה בישראל מועמדת כל כך צעירה בעלת בגרות, עומק, יושר אומנותי כמו עמר. תמר עמר שרה "אילו יכולתי" (אהוד מנור-

דו קרב? אייל כהן ללא קרב

בחירה בין שני מתמודדים כמעט שווים לא יוצרת מתח של ממש. ההחלטות של המנטורים מתקבלות כמעט באן-דן-דינו, לעיתים נשמעות אקראיות, שרירותיות ולא מקצועיות. מנצחים לא בנקודות, שלא לדבר על נוק-אאוט. הקרב נועד מראש להיות "אכזרי", גדלדיאטורי, לצורך העצמת הרייטינג. אבל

הגילוי הלא הנאות של אביב גפן

שיא מהירות בהסתובבות כיסא! אביב גפן השתולל מרוב התלהבות ולחץ אחרי שלוש שניות בלבד כדי "לגלות" את חברו הטוב, אוהד ריין, על הבמה. חשדתי מיד שמשהו כאן לא טהור, ואז בא גפן בעצמו והודה: "אני מכיר אותו. הוא הופיע איתי