איפה הילד

איפה הילד 2009
מוסיקה ישראלית פלוס

מישהו שומע אותי

אני שומע את האוסף הזה שנים 22 שנים אחרי שיצא.  יש משהו חזק בשירים הראשונים של יוצרי פופ מוכשרים. ברטרוספקטיבה – משהו שהם ככל הנראה לא מצליחים לחזור עליו. טובי הכותבים יודו בכך. ואצל "איפה הילד" – השירים היפים שייכים

סיבוב הופעות 2009

הילד פה. אביב 2009. מדוע חזר? אצלנו להקות לא נגמרות. הן חיות לנצח. החברים תמיד יגיעו למילואים בשעת דחק. הילד הוציא סינגל חדש שיהיה צידוק מסוים. לא אלבום. מי צריך אלבום, כשיש מלאי תחמושת מהעבר, יוצאים לדרך.  אפשר להביא את הסטונס כדוגמא.

חמי רודנר צילום מרגלית חרסונסקי
מוסיקה הופעות

כאן ועכשיו, חי ובועט

"אהבה למה עזבת אותנו / אם תסלחי לי אי פעם אהובתי / אם תרצי אחזור לבן בחלום שחור / אם תסלחי לי אי פעם אהובתי" האהבה הישנה, זאת שברחה לכולנו, מונחת אי שם בעבר. התעטפה בשכבה עבה של נוסטלגיה.  אבל כשחוגגים

מוסיקה הופעות

מתוק בחשיכה, האלבום, מופע השקה

נמצא הילד. הוא התבגר. הוא רגיש יותר, עצוב יותר. הוא שר משפט כמו "צריך לפעמים לראות בחושך". רגע לפני שאתם יורים, נסו לראות גם מבעד לאפלה. לראות דברים שאינם ברורים מאליהם. החשכה מעוררת געגועים. "איפה הילד" מתגעגעים לטוב של פעם,

איפה הילד - שיר לאוהבים
מוסיקה ישראלית

שיר לאוהבים

שיר לאוהבים הלא נבונים: קבלו עצה והדרכה מחמי רודנר ו"איפה הילד". האהבה כמו שאתם חווים בזמן מסוים – אשליה היא. למעשה מדובר באילוזיה, תעתוע, תקוות שווא, הזיה. בואו ננתץ את המיתוס. אין יותר מזה, ולא היה. אין עוד יום. אין

איפה הילד - גוונים של זהוב
מוסיקה ישראלית

גוונים של זהוב

חמי רודנר עושה שימוש בציווי האלוהי לאברהם מפרק י"ב בספר בראשית: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", כדי לבטא רצון להתחיל מנקודת אפס. גם אברהם (בפרשה ההיא "אברם") התחיל מנקודת אפס, כשנצטווה לעזוב את חרן וללכת

מת או חי?

 הופתעתי: שבוע וחצי לפני האירוע  – יוצאת הודעה  על פסטיבל ערד 2012 שנקרא "יש זמר באוויר". וגם – הכרזה על  חגיגות 30 שנה להיווסדו. מרגש את מישהו? גם בני בשן, איפה הילד, נחצ'ה היימן, דניאל סלומון, שרית חדד ונבחרת The

רטרו כברירת מחדל

לא אלך לחגיגות עשרים שנה ל"זמן סוכר" של "איפה הילד", לא משום שאמפי שוני רחוק איזה 90 ק"מ מהבית שלי או שיש לי משהו נגד ימי הולדת וחגיגות. אתקן את עצמי אם אני טועה, אבל יש תחושה, שהרוק הישראלי רוב