ג'ון ברנס, הסולן של קלקסיקו מגדיר את המוטו של האלבום התשיעי של הלהקה כ"יציאה מחשיכה לאור, או תנועה בין שניהם". השיר הפותח Falling from the Sky, שיצא גם כסינגל, בו מתארח בן ברידוול מלהקת Band Of Horses – הוא כיוון
מהי אהבה? אחרי שתקשיבו ל – All This Love של רוסו וויינברג – תדעו כנראה פחות. הקול הנשי הרך הנוגה מבקש "אל תאמר את זה יקירי מפני שאתה שקרן". הקול הגברי לא נשאר חייב – "כל מה שאת אומרת זה שקר".
היחסים עם בן הזוג תלויים בקצב, בשקט, ויש סודות אותם קשה לראות. מאיה הרמן נרגשת, מתרגשת בשלוש הדקות שהיא שרה לבן הזוג. העיבוד וההפקה של "הכל תלוי בזווית" נותנים עוצמות מסחררות לדרמה. קשה מדי לראות אותה, אבל הגוף עוד "מבקש להרגיש
האלבום מסתיים ב – Intro ל"אדמה", קטע אינסטרומנטאלי בעל מגע ג'אזי. תשאלו: מדוע ההקדמה לשיר מגיעה בסוף האלבום ולא לפני השיר. קמילה אינה חייבת להשיב. נשאיר אותה מעט מסתורית, נתפעם מעוד מהלך לא צפוי באלבום האתני-אקלקטי שלה, מיוחד בטעמיו האקזוטיים, במנגינות,
יכול להיות שרמי קלינשטיין צודק. למה ללכת על הצד האפל של החיים, כשאפשר לעלות על הכביש המואר במשקפיים ורודים. או שאתה מת או שאתה יוצא מזה חי, שר קלינשטיין ומעדיף את החיים. בחר לצאת מזה חי במנגינת קלטית משובבת נפש
שמעתי פולק סינגר made in Israel. לא סתם אמרתי כחול-לבן באנגלית. יש תחושה שבני ישראל רבים חיים כאן, אבל ליבם במקום אחר. ישראל וסרמן הוציא אלבום חחת השם Wasserman. לפי המוסיקה – פולני הוא לא. בטח לא ישראלי. בהודעה לעיתונות
אווירת מועדון הקיץ האוניברסלי מחברת מוסיקת דאנס אלקטרונית ולהיטי פופ. אלבום ראשון של אלסו, שם מלא: Alessandro Lindblad, הדי-ג'יי השבדי, מועמד הגראמי, מציב מטרה לעצמו: המנוני פופ-האוז לקלאב הגלובלי. לצד צלילי סינטיסייזרים וביטים קרים, גייס אלסו את קלווין האריס, OneRepublic,
מישהו כתב: לא האמנתי ברוחות עד ששמעתי את האלבום הזה. קסם היוצרת זמרת האירית ברידי מונדס ווטסון. Soak – שילוב של Soul ו – Folk, מעין ניסיון לתאר את הסגנון שלה, אבל הוא כל כך ייחודי, שאינו ניתן להגדרה. השירה
הייתי שולח את השירים למירי רגב במסגרת בקשה לתקצב את הקאמבק של הקליק. על שלום חנוך של "מחכים למשיח" היא "גדלה". לא בטוח שהיא מכירה את "לא צריך שתדליקו לי נר" ואת "אינקובטור". כשתקרא את הטקסטים החדשים, במקום לתקצב, היא
למי מיועדים צלילי השלווה האקוסטיים האלה? נכון שאין כאן מילים (פרט לשיר הפותח – "השטח" ושיר הסיום "מה יישאר"), אבל הצלילים האינסטרומנטליים הם חיבור אינטגרלי לנקודת ההתחלה שלו בואדי הגלילי שבו התגורר בשנות השבעים, ליצירה שלו כחלק בלתי נפרד מנגינת הגיטרה.
אחרי 8 שירים (יש 13) לחצתי סטופ. בוא נרגיע. הייתה תחושה שכל שיר מעצים את המלודרמה האישית של בן אלקיים, שאני נע על אותו ציר טקסטואלי-מוסיקלי מוצף ייסורים, שגורם להפסיק להבחין בין שיר לשיר. אז לקחתי מנוחה מעודף האמוציות של
ריקי גל פותחת בשיר תשוקה מר-מתוק לאהבה בשפה מטפורית שקובעת רף איכות טקסטואלי. "מתוך גביע הבדידות שלנו/ ניגר עסיס של ענבים כחולים". גל שרה את נזקקותה הדחופה לאהבה בטון נמוך, בכוונה גדולה. המוסיקה של פוליקר מניעה אותה, מטעינה במתח, ודי לך
למי שממתין לאלבום חדש של שם טוב לוי: זה אינו האלבום הזה. אין כאן שום שיר חדש שלו. מצד שני: תענוג לחזור ללהיטיו הישנים, כשהם מטופלים ע"י אבי ליבוביץ' והתזמורת שלו. יש שירים קלאסיים, שהם בעלי פוטנציאל של סטנדרט'ס, בדומה
בפתח החוברת המצורפת, מספר עידן עמדי, כי בחודש ינואר, שנה שעברה, נסע לצימר בצפון לכתוב את האלבום הזה. סיפרו לו שזה מה שמוסיקאים עושים כדי ליצור – מתנתקים. המוסיקה, מוסיף עמדי, עזרה לו לגלות מי הוא, ומה הוא רוצה להגיד
גיא ויהל, יודעים לטעון כמעט כל שיר באווירה דרמטית. גיא מנטש שר ברגש רב "מרוב אושר את לא יכולה את לא מצליחה לנשום", ואתה מנסה להבין מבין השורות על מה הדרמה. מה מקור העצות שהדובר בשיר מציע לה "תצליחי לרחף
נפתלי קון מחפש עצמו במסלול אפוף דכדוך, בצלילים מלודיים נוגים שעברו דרך הפילטרים של עופר מאירי בהפקה אחידה, שתרמה לאלבום קוהרנטי. לא כל כך ברור מה מקור כאביו הנפשיים של קון. מהי אותה דרך מן הכפור. מה השאיר מאחור? יש
חוטים נשזרים בין משוררים ומוסיקאים מבלי שנועדו להישזר. חלק מהצלילים אומרים – נועדו. והמשוררים? הם כבר אינם יכולים לתת הסכמתם, לסרב, לחוות דעת. המוסיקאים? מה רוצים? ליצור את השירים מחדש? להשיב אותם לחיים? לתת להם חיים חדשים? כל התשובות נכונות? ההרכב
די, תפסיקו להזכיר ללאונרד כהן את גילו. שימשיך ככה. מצד שני, קשה להתעלם מהעובדה: בן 80 ומוציא אלבומים, כאילו הוא אמן בתחילת הקריירה שלו או בעיצומה. חוץ מזה מה זה 80 בימינו. תראו מה טוני בנט עושה בגיל 88. אחרי
מרינה והיהלומים שולחים לשוק המוסיקה פירות טריים ועסיסיים. זהו אלבום שלישי לזמרת הוולשית מרינה דיאמנדיס, או בשם הבמה שלה Marina and the Diamonds, שיוצא אחרי אלבום הקונספט Electra Heart (נרטיב שסופר מנקודת מבט של נשים בשנות ה-50/60 באמריקה) שיוצא אחרי
יש בלוז בישראל? תחברו את דב המר (שירה, מפוחית) לאנדי ווטס (גיטרות) ותקבלו תשובה. השם : "ריבילס בלוז", מורדי הבלוז? נדוש? אבל השאלה אינה של שם אלא של כימיה. אחרי 14 שירים, אני מוכן לחתום על הצהרה: זה לא רק החומרים
נער חוף נשאר נער חוף גם בגיל 73. בריאן וילסון, מי שהפיק את כל אלבומי The Beach Boys, מציין למעלה מחמישים שנות פעילות במוסיקה באלבום סולו בהפקה משותפת עם ג'ו תומאס, מי שהפיק איתו את That’s Why God Made The
"לפני אדל ואיימי הייתה לולו. עכשיו היא חוזרת. הגברת הראשונה של הרוקנ'רול והסול בבריטניה עשתה את האלבום של חייה. אין כאן הפרזה". את הטקסט תרגמתי מאתר "אמזון". בואו נגיד את זה בלי זהירות. הפריזו. נכון שלולו המתקרבת ל-67 יוצאת באלבום,
לודאקריס, מי שהוציא אלבום בכורה מצוין בשנת 2000 – Back for the First Time עם קליפים קומיים מרעננים, מציע איזון בין האישי, הקומי, החברתי באלבום האולפן השמיני שלו, שמגיע אחרי "Battle of the Sexes" של 2010 והאלבום המצוין "Theater of
יש חדש תחת השמש הישראלית. הוא עשוי אור חורפי של מחוזות אחרים, זרותו ומוזרותו – קסומים.לא רק האנגלית משתרשת במוסיקה המקומית. הקולות מתרחקים מהמקום הזה. הם מגיעים עד מחוזות המוסיקה האלטרנטיבית הייחודית במרחב הקוסמופוליטי. אלבום אולפן שלישי ל"פוטוקטסיס". תן לדמיונך
חגים עושים לנו את זה. הצלילים של הגבעטרון מעלים געגועים לחדרי האוכל המסורתיים של הקיבוץ. חילוניים מוגמרים שרים ניגונים מסורתיים נושנים בהרמוניות רוגעות ומלטפות, אלה שירי השבת המושרים בגבע ובקיבוצים בשבת. חזרה לחיק היהדות? הצחקתם. פולקלוריזציה – ממש. אנכרוניזם? האנכרוניזם
רונית שחר שרה שירי המשוררת לורן מילק ומקצרת את שורות השירים החל מהשיר הראשון באלבום – "אהובתי נהר". גם היא כנראה הרגישה שיש איזה גבול שלא ניתן לעבור בניסיון להלחין שורה כמו "גופי נולד בתוך מסגד אהובתי/ מחליק על ריר
שלום חנוך 2015. מה השתנה בו? אחרי תריסר שירים, אני כותב: גר יותר בתוך עצמו. לעיתים מלודי עד צביטה, לעיתים – מעדיף את הנרטיב הרוקיסטי, שאינו בהכרח מפנק אוזן. זה שלום של כל זמניו, של נגיעה פילוסופית נוגה-רגישה בהוויית הקיום
ואן מוריסון יהיה בן 70 באוגוסט. 16 הדואטים יבהירו את מהותו כזמר בלוז וג'אז. משלל אלבומיו, נדמה שזה יכנס לרשימת המובחרים. גם אם מדובר בדואטים – זה ללא ספק אלבום של מוריסון. הוא לא רק כתב את השירים. הוא הפיק
"הו חוטא, לאן אתה בורח", שרה אסתר רדא ב – Sinnerman, שיר פולק אמריקני נצחי המתאר חוטא, שמנסה להסתתר מפני אלוהים ביום הדין. רדא מאתגרת עצמה מול הגרסה המפורסמת של נינה סימון. זה עובד, גם בזכות התזמור הסוחף של השיר.
"אני זמר מזרחי, גא להיות זמר מזרחי", מצהיר מאיר אלפי, הזמר החדש בשכונה הים-תיכונית בקליפ הוידיאו שנועד לקדם אלבומו החדש "מי אם לא אני". אין כאן התלבטויות. על מה הגאווה? האם השירים שאני שומע באלבום מבטאים את מהות גאוותו? האם
