אלעד כהן בונן

אהוד בנאי צילום מרגלית חרסונסקי
מוסיקה הופעות

הולך, מתקרב, מגיע, נוגע

אהוד בנאי סיים את הערב בשיר שקט – "איש כל בו", שהגיע אחרי הילולת "ג'מלי פורוש". הקהל, שנהר לקדמת הבמה לחגוג, קפא בהפתעה על מקומו. בנאי כמו אמר להם: אני לא משבית שמחות, אבל בואו נגמור אחרת. במקום לפזז –

אהוד בנאיץ צילום: מרגלית חרסונסקי
מוזיקה

עבודה שחורה

אולי זה נשמע נאיבי, אבל מוטב נאיבי מאשר ייאוש טוטאל. מי יכול לשנות מציאות הנכפית עלינו ע"י פוליטיקאים? שנחכה לקלפי? הצחקתם. תראו מה קורה פה. שלטון חובר להון, ושניהם חוגגים עלינו, אזרחי הדמוקרטיה. צדק, שוויון, הומניות? – הצחקתם גם הפעם.

אהוד בנאי צילום מרגלית חרסונסקי
מוסיקה הופעות

30 שנה לאלבום

השיטה עובדת. תן שם של אלבום "מיתולוגי". תן תאריך עגול המאזכר שנת יציאתו. חבר ביניהם, ויש לך סולד אאוט – במיוחד אם אתה אהוד בנאי. שלושים שנה ל"אהוד בנאי והפליטים" – איך אפשר להתווכח עם יום הולדת שכזה. אבל אם

מוסיקה הופעות

וכנסיית השכל ההופעה

אחרי "תגידי שטוב", שיר אחרון, הבנתי שקרה משהו יותר מטוב בחיבור בין אהוד בנאי לנסיית השכל. זה התחיל עוד לפני כן: כשאהוד ויורם חזן שרו "אני מאמין". הרגשתי לא רק ראשים מדברים, אלא מפגש נשמות. הטרובדור וזמר הנשמה במפגש עם