אסף צרויה

מושיק עפיה I Love You
מוסיקה ישראלית

I Love You

מושיק עפיה מכיר טוב ממני את הצרכים המסחריים שלו. די לו בשורה כמו " I love you,  I love you   אתם שרים לי". גם הדרינק, הריקוד הצחוק וכל השאר. ראש קל ומסוחרר. למה להתאמץ ליצור משהו מקורי, כשהתוצאה היא להיט 

עומר אדם - מודה אני
מוסיקה ישראלית

מודה אני

התודות לבורא עולם מגיעות בשיר הפותח ובקרדיטים בחוברת המצורפת. אלוהים נמצא לצד המלחינים והכותבים. קיבל קרדיט. בז'אנר המזרחי, הוא נמצא כמעט בכל הפקה. אבל בואו נרד לאדמה: הקרדיט הראשי באלבום מגיע לאבי אוחיון ואסף צרויה. הם כתבו מילים, לחנים. צרויה הפיק

פאר טסי היי מאמא
מוסיקה ישראלית

היי מאמא

אני מזהה את קו מוסיקת השמח של הצמד אוחיון-צרויה אצל פאר טסי, אחרי שעתיים הקשבה לעומר אדם החדש. בתוך עמנו אנחנו יושבים, והדרך הכי הגיונית היא להביא את העם לתוך השירים. הומור יכול לשפר את המצב. פאר טסי וכל מי

דודו אהרון
מוסיקה ישראלית

טרמינל 3

פה לא איסטנבול. שר דודו אהרון. כאן מותר הכל בלי גבול. האם ירד מהטיסה של השוקולד? מה פתאום? בשביל דודו אהרון, הכל סבבה. שמח. תופסים ראש בטרמינל 3, אהבה בטירוף, רק לחגוג. זה לא חייב להיות באוויר. גם סירה ובגד

עוד יום

כמה רע. בואו נקטר קצת על החיים. נוסיף מנגינה עצובה. וכדי שזה יישמע טראגי ומייסר – נבקש משניים שישירו. מרגול ואיתי לוי משתפים פעולה לצורך הבעת הרע הטוטאלי. הטקסט הזכיר לי חיבורים של ילדים בבית ספר עממי, התבכיינות שהיא פסיכולוגיה

צלצולי פעמונים

דקלון וסגיב כהן עשו עסקת חבילה משתלמת. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה עם אהובה עוזרי (*) המנגנת בבולבול טרנג , מסתלסלים יפה, אבל

פרח המדבר האלבום המשותף

בקומוניקט שנשלח עם האלבום מדברים על סגיב כהן, "הדור החדש", שקיבל את הלפיד מדקלון, נציג הדור הישן. מה רצו לומר? שסגיב כהן הוא ממשיכו של דקלון מבחינת סגנון וז'אנר? אני מסופק אם סגיב כהן היה חותם על זה, אבל הוא העדיף

אל תהיי עצובה

יש לי בעיה אקוטית. קשה לי עם שני אייל גולנים. הטון, הדיקציה, הצבע המנעד. אילו היו משמיעים לי את השיר ללא ציון שמו של המבצע, יתכן שהייתי נכשל בזיהוי. זה אינו אומר דברים טובים על פאר טסי. החוכמה היא להביא

ילדות של פעם

איתי לוי מקונן התרפקות על העבר. אין לי מושג בן כמה הוא, אבל זה נשמע כאילו עברו עשרות שנים מאז היה ילד. גם אני הייתי ילד בשכונה דרומית, אבל אני לא עסוק בגעגועים, בטח לא ברמה הפשטנית המופרזת של השיר

דילוג לתוכן