אריאל טוכמן

פילוסופיה על החיים בשתי אגורות משובצת בהתפייטות ממראות ודימויי הטבע (שלכת, שמיים, סופות גשמים). החיים עוברים, אנחנו נשארנו יציבים, ואפילו רואים אופק, למרות השריטות והדמעות ו"הסופות והגשמים של חיינו"). סתיו שמש, מי שחתומה על שירים למיטב זמרי המיינסטרים הים-תיכוני  (עומר

הוא מכר את הטנדר שלו בשביל "לסגור להם חדר". הו, כמה רומנטי. רומנטי לא יכול להיות שמח. כשנמרחים על שיר אהבה, מומלץ טון נוגה. לניב דמירל יש קול נוגה יפה. הוא בנוי ל"אני אוהב להקשיב לך כשת שיכורה" (ואללה, נשמע

מה חבל שזמרת מעולה כמו ספיר סבן נכנסת למסלול שקוף, ובמקום לחשוב מחוץ לקופסה, כבר עובדת על מניירות קוליות בטון הנוגה מתבכיין שלה. לא בטוח שסבן יורדת לסוף משמעות הטקסטים שמוסרים לה או בודקת את מהותם.  "נרד אל הים" היא שרה

הוא לא ממש אוהב את הנסיעה איתה למסיבה.  החיים במחיצתה – צרות, יש ביניהם שריפות שקשה לכבות. פתרון? – "אל תפסיקי לרקוד, אני רוצה עוד". זהו. כשהיא רוקדת, הלב "מתפוצץ מתוך החזה" וגם "בתוך ים של דאגות אם לא היה

שרית חדד מתיישבת לפסנתר להפוך את שברונה של האהבה לים של דמעות. הטקסט – גובה דשא מינוס. מתייפחת לכל אורך השיר, אבל "לא זוכרת מה הפריד בינינו". איך? אירוע כה טראומטי ומסעיר נשכח מזיכרונה? היא לוקה במחלת השכחה? אנשים מספרים

עומר אדם מנסה להתפלסף על סוף, כשברקע ניסיון להרגיע אהובה. מהו הסוף? אורי בן ארי שרבט משהו אקראי. גם ללחנים יש סוף. מבחינתו של עומר אדם – אל דאגה. הוא אינו כותב אותם. יהיו לו כמה שירצה, גם לרגעים עצובים,

בחו"ל היו עושים מניב דמירל סופרסטאר. הזמר המלו-מלנכולי, הרגיש והרגשן, ששר את כאבי אהבותיו, פחדיו, לבטיו  ותסכוליו בטונים משכנעים ובמנגינות קליטות. בעברית – זמרים מעטים מצליחים לעלות על נתיב המיינסטרים הזה. מצוקת הרומנטיקן התורן. המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי

למה את לא עושה ספורט? – שאלה שהפסיכולוג יכול לשאול, אבל ספורט, יטען כל פסיכולוג אינו הבעיה. ספורט הוא תירוץ. הבעיה הרבה יותר עמוקה. כשעייפות הולכת עם עצבות – יש בעיה, שתגרום לך לשנוא ספורט, לא ממש להקשיב למה שאבא

מה יותר חמור/ רציני בסיפור? העובדה שהשנים היפות נשארו באלבום תמונות, הבדידות העכשווית שלוקחת אותו לבר לדפוק ת'ראש על כוסות ריקים או העובדה שהאהובה נמצאת בחיקו של מישהו אחר? נלך על חבילת אחת. האם אחרי השיר הזה נשתתף בצערו של

מצוקת הרומנטיקן התורן. העולם רע, האנשים משונים. קחי אותי איתך. אני אפילו אביא גיטרה. ניב דמירל  מנסה לשחק אותה המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי לשבוע"), משרבט מטפורות סתמיות כמו "היום נכבה לי כמו סיגריה על המדרכה". מה קרה? סתם ככה,

פוליטיקה וסקס? שם השיר עורר סקרנות. האם עומר אדם נוגע בקשר בין פוליטיקה וסקס? הו-הא. אבל אז התברר שצמד המילים משני לחלוטין בשיר, שעניינו העיקרי הוא אכזבתו של אוהב שבור ומתגעגע. עומר אדם מקונן בטון מתבכיין. מוכר וחביב. "פוליטיקה וסקס"?

גשר מעריב כבר איננו. הבעיה של הצעיר שתועה בדרכי החיים – נשארה. מה יהיה כשיהיה גדול? ההתלבטות הזו נדושה, אבל ממשיכה להיות צרת רבים, נחלת המוני אנשים צעירים שממשיכים במסע ההתלבטות מתוך חוסר יכולת להגשים משהו. לא שהם מחפשים גדולות

לירן דנינו אינו עושה מאמץ לעלות כיתה. הוא בחר בעוד טקסט חבוט על מיטה ריקה אחרי שהיא עזבה, חלום מסויט, עיניים שורפות. את עוצמת קולו המאנפף משקיע דנינו כדי לייצר איזו מלודרמה אישית לא משכנעת. צלילי אלקטרוניקה מנסים לבנות מתח